תקוני הזהר מ״ג א

1 ממשכא דיליה לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב הה״ד וינח בגדו אצלה משכא דיצר הרע ודא בגדו דחוייא ע״ז כד איהו קא אתייא לאתחברא עם צדיקייא ואמרה שכבה עמי חצופה זונה איתמר באות ברית וינס ויצא החוצה.

2 א״ל מאן אנת.

3 א״ל אנא איהו ברא דנונא חדא דשט בימא רברבא ובלע כל נונין דימא ואפיק להון חיים לבר ולזמנין איהו נפיק ביבשתא לקיימ׳ ביה וידגו לרוב בקר׳ הארץ תווהו.

4 אמרו ליה בתר דלית רעותך לגלאה מאן אנת וברא דמאן אנת. מאן איהו נ״א מאי איהו אתר דדוכתך.

5 אמר לון אתר דדוכתי איהו מגדלא חדא דפרח באוירא. תווהו.

6 א״ל לא תימא לן מדי ס״א מלי. מאי איהו אבוך.

7 אמר לון אבא דילי איהו חד נונא רברבא דכד צחי אפתח פומיה ובלע מיא דימא. ועד שבעין ס״א שבעה שנין לא הדר ימא לתוקפיה. ורזא דמלה יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. ואיהו בלע כל כך מן ימא ואתון לא אשתאבתון מניה אלא כד חד דאיהו כ״ד ספרי דאוריתא. איך לא אשתמודעתון ביה.

8 בההוא זמנא אדכר ר׳ אלעזר ואמר ודאי אנת איהו ברא דרב המנונא סבא.

9 חדו ביה ואמרו. בודאי אי אנת הוית בהאי עלמ׳ הוינן קא נחתין מסוסוון דילן והוינן אנן מחמרין בתר בעירך.

10 אמר לון. ההוא חויא דאתון מגיחין קרבא ביה. איך אשתזבתון מניה דאיהו בלע וקטיל. ולא עוד אלא דאיהו קטיל לאדם קדמאה ולכל דרין דקא אתיין אבתריה.

11 וברתא איהי על מגדלא דפרח באוירא. ומכריזין בכל יומא ברקיעא דכל מאן דקטיל להאי חויא דיהבין ליה לאנתו בת מלך פנימאה ממשבצות זהב לבושה.

12 והאי זהב איהו ז׳ ימי בראשית. ה׳ חמש אור. ב׳ איהי ב׳ מן בראשית עלה אתמר יפה כלבנה. תורה שבע״פ קראן לה במתיבתא.

13 ובג״ד כרוזא כריז.

14 כמה גברין כמה מארי תריסין אתכנשו בבי מדרשא לאגח׳ קרבא עם חויא בגינ׳. וכמה תריסין אתעבידו פסקות בגינה דברתא דמלכ׳.

15 ויפן כה וכה וירא כי אין איש בהון דקטיל לחויא עד דייתי ההוא דאתמר ביה ויפן כה וכה ויך את המצרי. ובג״ד אתמר עד כי יבא שילה. שיל״ה מש״ה. דאיהי מורשה דיליה. ובג״ד בגיניה אתמר ביה עד כי יבא שיל״ה דיליה נ״א דילה ודאי.

16 איהו קטיל לחויא

17 ול״ו יקה״ת עמי״ם. בגין דאיהו בן יצהר בן קה״ת בן עמר״ם בן עמא רמא דאתמר ביה ובני רחביה רבו למעלה

18 וקטיל לחויא וחיליה בימא וביבשתא וברקיעא.

19 וכמה מארי קרבין אגחו עמיה קרבא על ימא. כד״א שם אניות יהלכון בימא דאורייתא. דאינון אניות עיינין דמסתכלין באורייתא. וכמה אניות מנייהו אתברו ונפלו בימא עד דייתי מורשה דילה וקרע ימא דאורייתא וסוס ורוכבו רמה בים דאיהו חויא ובת זוגיה דאיהי סוסיא דיליה.

20 ואיהו אעבר עלה לישראל דלא טבעין בה הה״ד ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.

21 בקדמיתא בימא בההוא חמר. בפורקנא בתרייתא כלא בימא דאורייתא.

22 מטה דיליה דקרע ביה ימא דא קולמוס בגין דעליה אתגלייא זרוע יי׳ דאתמר ביה וזרוע יי׳ על מי נגלתה.

23 בההוא זמנא דאתעבר ההוא חויא בישא מן ימא שליט חויא קדישא.

24 ובההוא זמנא שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות אזלין אניות בהבטחה בימא דלא טבעין. דהא רוח סערה אתעבר שלטנותיה מן ימא דאורייתא. ובההוא זמנא שם רמש ואין מספר וגו׳ שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו ויהי חדי עמהון.

25 הה״ד שיתו לבכם לחילה וגו׳ לחולה כתיב. וכלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו דאינון עתותי דאוריית׳ כמו שאמרו חז״ל קבעת עתים לתורה. דאיהו עתו דצדיק. תתן להם ילקוטון דא מנא דאתמר ביה ששת ימים תלקטוהו וגו׳. מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו כליל שית סטרין.

26 לויתן לעילא דא צדיק דאיהו כדג