תקוני הזהר ל״א ב

« תקוני הזהר ל״א ע״א תקוני הזהר ל״ב ע״א »

5 חיים וחסד פתח ↗

ובכלל נקרא השי"ת משפיע ואנו נקראים מקבלים, ובכל מדריגה שהוא משפיע נראה מלכותו כנ"ל. וז"ש בראשית א, א; תקו"ז לא: ועוד בראשית - ברא שית, פירוש בראשית נקרא חכמה כתרגומו וכידוע זהר ח"א ל:, וזהו סוכה מט. אל תקרי בראשית, שאינו יכול להמשיך החכמה, אלא ברא שית, ברא לשון לברר, שצריך לברר שש מדריגות שלו ואז יכול להמשיך החכמה. וזהו גם כן נקרא שני יודין, שהחכמה עילאה נקרא יוד והחכמה תתאה נקרא יוד, וזה שאמר דוד המלך ע"ה תהלים קיט, עג 'ידיך', פירוש למה עשית שני יודין, 'עשוני ויכוניני', פירוש שיהא המעשה והכונן המשפיע להמעשה, ואז כונן את המעשה. והנה בודאי אם היה האדם קשור תמיד בידיעתו שהחיות שלו מהבורא יתברך שברא את כל ומחיה את הכל, בוודאי לא היה מפריד שום דבר מהבורא יתברך שהכל שלו, ועל זה ביקש דוד המלך ע"ה שם 'הבינינו' שהחיות שלי ממך ואתה הוא המחיה את הכל ואז 'ואלמדה מצותיך', אחבר עמך כל מה שאעשה אפי' דבר גשמי.

8 ליקוטי הלכות פתח ↗

וְזֶה בְּחִינַת בִּטּוּל הָאִסּוּר, כִּי גַּם הָאִסּוּר שֶׁהוּא הַקְּלִפָּה, יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן וּלְהִתְהַפֵּךְ לְהֶתֵּר עַל-יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל, כִּי בְּחִינַת אַיֵּה הַנַּ"ל שָׁם הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל כַּיָּדוּעַ, כִּי הִיא בְּחִינָה עֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת אַיִן. וּבְחִינָה זוֹ, הַיְנוּ בְּחִינַת אַיֵּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית מַאֲמָר סָתוּם הוּא בְּחִינַת אוֹר פָּשׁוּט שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם צִיּוּר, כִּי שָׁם הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל הַיֵּשׁוּת וְהַתְּמוּנוֹת. וְאֵין שָׁם שׁוּם צִיּוּר כְּלָל, רַק הַשִּׁנּוּי הוּא לְפִי הַמְקַבְּלִים, כִּי כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ בְּחִינַת זֶה הָאוֹר, שֶׁהוּא מַאֲמָר סָתוּם, לְתוֹךְ הַמַּאֲמָרוֹת הַמִּתְגַּלִּים, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, אֲזַי נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַמַּאֲמָרוֹת נִכְלָלִים וּמְקַבְּלִים וְיוֹנְקִים בְּיוֹתֵר מִזֶּה הַמַּאֲמָר הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא מַאֲמָר סָתוּם בְּחִינַת אַיֵּה הֵם מְגַלִּין בְּיוֹתֵר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם, הַסִּטְרָא אָחֳרָא יוֹנֶקֶת מִזֶּה הַמַּאֲמָר סָתוּם וִינִיקָתָם הִיא רַק מֵהַהַסְתָּרָה וְהַהַעֲלָמָה, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהוּא מַאֲמָר סָתוּם וְנֶעְלָם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, עַל-יְדֵי-זֶה הֵם יוֹנְקִים, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא הִיא בְּחִינַת אֵל אַחֵר כְּפִירוֹת, וִינִיקָתָם מֵהַסְתָּרַת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם כַּנַּ"ל, וַאֲזַי כָּל מַה שֶּׁהֵם מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי נִסְתָּר וְנֶעְלָם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר, כִּי בֶּאֱמֶת לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ כְּלָל. וְאֵין אָנוּ מַשִּיגִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי פְּעֻלּוֹתָיו, כַַּמּוּבָא, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי כְּלַל הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא יֵשׁ מֵאַיִן. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי כְּלַל הַבְּרִיאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחִינַת עֲשָֹרָה מַאֲמָרוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְגַּלֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיגוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי-זֶה כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁהֵם יוֹנְקִים, חַס וְשָׁלוֹם, וִינִיקָתָם הוּא רַק מֵהַהַסְתָּרָה וְהַהַעֲלָמָה. עַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁהֵם מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, נִסְתָּר וְנֶעְלָם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, כִּי הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד זֶה בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי כָּל הַמִּתְגָּאֶה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, סוֹטָה דַּף ד. וְעַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁרוֹדֵף בְּיוֹתֵר אַחַר כְּבוֹד עַצְמוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, כִּי הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה בּוֹרֵחַ וּמִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, כִּי אֵינוֹ מְקַבֵּל חַיּוּת מִכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה. בִּבְחִינַת וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן. וְאֵין לוֹ חַיּוּת רַק מִבְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַכָּבוֹד, מִבְּחִינַת הַהַסְתָּרָה שֶׁל הַמַּאֲמָר הַסָּתוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִיחַת הַכָּבוֹד, כִּי הוּא סָתוּם וְנֶעְלָם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא עֲנָוָה בְּחִינַת בִּטּוּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ", 'כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ' דַּיְקָא, כִּי כְּשֶׁהוּא עָנָו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, רַק עַל כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הוּא יָכוֹל לְבַקֵּשׁ אֶת ה', וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יְרִידָה הוּא יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ כְּלָל, רַק עַל כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ, אֲזַי גַּם כְּשֶׁנּוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הוּא מַתְחִיל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וְעַל-יְדֵי-זֶה עֲלִיָּתוֹ וְתִקּוּנוֹ כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה עַל-יְדֵי הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל, כִּי אֲזַי כְּשֶׁמִּתְבַּטֵּל כְּבוֹד עַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁעַל יָדָהּ נִסְתָּר וְנֶעְלָם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר וּכְּשֶׁמְּבַטֵּל זֹאת וַאֲזַי הוּא מְבַקֵּשׁ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁיֵּשׁ כָּבוֹד אַחֵר, חַס וְשָׁלוֹם, חוּץ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, אֲזַי נִסְתָּר וְנֶעְלָם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה. עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִין אֲפִלּוּ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין יוֹדְעִין כְּלָל מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי נִסְתָּר וְנֶעְלָם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת כָּבוֹד אַחֵר, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁמְּבַטְּלִין כָּל מִינֵי כָּבוֹד אַחֵר וְאֵין מַשְׁגִיחִין עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ כְּלָל, רַק רוֹצִין בִּכְבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ, אֲזַי אַף-עַל-פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, אַף-עַל-פִּי-כֵן עַל-יְדֵי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בִּכְבוֹד אַחֵר רַק בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, וְעַל-יְדֵי-זֶה עֲלִיָּתוֹ וְתִקּוּנוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן דִּקְדֵּק רַבֵּנוּ זַ"ל שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל בִּתְחִלָּתוֹ; שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יָחוּשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ כְּלָל, רַק עַל כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ וְאָז אֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יְרִידָה הוּא עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי דַּיְקָא כְּשֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ כְּלָל, אָז דַּיְקָא יָכוֹל לִזְכּוֹת לִבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי הָעֲלִיָּה הִיא עַל-יְדֵי בְּחִינַת אַיֵּה. וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל, שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי וְלֹא יָחוּשׁ עַל כְּבוֹדוֹ כְּלָל כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת בִּטּוּל הָאִסּוּר, 'בִּטּוּל' דַּיְקָא, שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁהָאִסּוּר בָּא בְּתוֹךְ סִטְרָא דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הַהֶתֵּר, אֲזַי יוּכַל לְהִתְהַפֵּךְ לְהֶתֵּר עַל-יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאֵין הָאִסּוּר נִכָּר כְּלָל, כִּי כְּשֶׁאֵין הָאִסּוּר נִכָּר כְּלָל בְּתוֹךְ הַהֶתֵּר, שֶׁהוּא סִטְרָא דִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי גַּם הָאִסּוּר יָכוֹל לְהִתְהַפֵּךְ לְהֶתֵּר עַל-יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל גַּם הָאִסּוּר, שֶׁהוּא הַקְּלִפָּה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, יְכוֹלָה לְהִתְהַפֵּךְ וְלַעֲלוֹת הַטּוֹב מִמֶּנָּהּ וְלִכָּלֵל בַּקְּדֻשָּׁה עַל-יְדֵי בְּחִינַת אַיֵּה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת בִּטּוּל הָאִסּוּר בְּשִׁשִּׁים, שִׁשִּׁים זֶה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה הוּא שֶׁנִּכְלָל הַכָּבוֹד וְעוֹלֶה וּמְקַבֵּל מִבְּחִינַת אַיֵּה, שֶׁהוּא מַאֲמָר הָעֶלְיוֹן, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין כָּל חֶלְקֵי הַכָּבוֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָֹרָה מַאֲמָרוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שִׁשִּׁים שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁשָּׁה זִמְנִין עֶשֶֹר, הַיְנוּ שִׁית זִמְנִין טוֹב וְכוּ', כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים, הַיְנוּ כִּי כְּלַל הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא לִכְבוֹדוֹ הִיא בְּחִינַת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שִׁשָּׁה פְּעָמִים טוֹב, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם בַּעֲשָֹרָה מַאֲמָרוֹת. וּכְשֶׁנִּכְלָל כָּל הַטּוֹב שֶׁל הַבְּרִיאָה שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁשָּׁה פְּעָמִים טוֹב כַּנַּ"ל וְנִכְלָלִין בִּבְחִינַת עֲשָֹרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, זֶה בְּחִינַת שִׁשִּׁים, כִּי שִׁשָּׁה זִמְנִין עֶשֶֹר הוּא שִׁשִּׁים וְאָז הוּא שְׁלֵמוּת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, הַיְנוּ שְׁלֵמוּת הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁכָּל טוֹב וְכָל הָעֲשָֹרָה מַאֲמָרוֹת נִכְלָלִין יַחַד, אֲזַי הֵם יוֹנְקִים וּמְקַבְּלִים מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא הַמַּאֲמָר הָעֶלְיוֹן מֵעֲשָֹרָה מַאֲמָרוֹת. וְעַל-יְדֵי שֶׁהֵם יוֹנְקִים וּמְקַבְּלִים מִשָּׁם, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְגַּלֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיגוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁהֵם מְקַבְּלִים מִשָּׁם כַּנַּ"ל וַאֲזַי כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, הַיְנוּ כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר מַלְכוּת וְכָבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי נִכְנָע וְנוֹפֵל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, כִּי כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי שֶׁיּוֹנְקִים כָּל הַמַּאֲמָרוֹת מִבְּחִינַת אַיֵּה, אֲזַי נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא כַּנַּ"ל, כִּי הֵם מְגַלִּים הַהַסְתָּרָה וְהַהַעֲלָמָה שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁלֵּית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ כְּלָל, אַף-עַל-פִּי-כֵן יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל. וַאֲזַי נִכְנָע הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁיְּנִיקָתָם הוּא רַק מֵהַהַסְתָּרָה וְהַהַעֲלָמָה שֶׁל הַמַּאֲמָר הַסָּתוּם כַּנַּ"ל, כִּי עַכְשָׁיו נִתְגַּלֶּה הַהַסְתָּרָה עַל-יְדֵי שֶׁהַמַּאֲמָרוֹת דִּקְדֻשָּׁה יוֹנְקִים וּמְקַבְּלִים מֵהַמַּאֲמָר הַסָּתוּם, כִּי הֵם כְּשֶׁיּוֹנְקִים מִשָּׁם, הֵם מְגַלִּין כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כָּל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר מַלְכוּת וְכָבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, נִכְנָע וְנוֹפֵל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי שִׁשִּׁים שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַמַּאֲמָרוֹת עַד הַמַּאֲמָר הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל, עַל יָדוֹ נִתְבַּטֵּל הָאִסּוּר, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁיּוֹנֶקֶת הַקְּדֻשָּׁה מִבְּחִינַת אַיֵּה מַאֲמָר סָתוּם, אֲזַי נִכְנָע הַקְּלִפָּה וַאֲזַי גַּם הָאִסּוּר נִכְלָל בִּבְחִינַת בִּטּוּל. כִּי אֲזַי גַּם הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנָּפְלוּ לְמָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ בְּעֹמֶק הַקְּלִפּוֹת בָּאִסּוּרִים אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לַעֲלוֹת מִשָּׁם. וְעַל-כֵּן הֵם אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, אֲבָל עַל-יְדֵי שִׁשִּׁים שֶׁהֵם שְׁלֵמוּת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמְּקַבֶּלֶת הַקְּדֻשָּׁה מִמַּאֲמָר סָתוּם כַּנַּ"ל, אֲזַי נִכְנָע הַסִּטְרָא אָחֳרָא וַאֲזַי הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים בְּמָקוֹם שֶׁהֵם, הֵם יְכוֹלִין לְהִתְעוֹרֵר וּלְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וְעַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לָהֶם עֲלִיָּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין דַּוְקָא שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכָּר הָאִסּוּר שֶׁאָז הוּא בִּבְחִינַת בִּטּוּל כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לָא בָּטֵל, כִּי כְּשֶׁחֲתִיכַת הָאִסּוּר רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד, זֶה בְּחִינַת כָּבוֹד שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא, בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל-כֵּן אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְבַּטֵּל, כִּי עִקַּר הַבִּטּוּל הוּא עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְבַּטֵּל כְּבוֹד הָעֲבוֹדָה זָרָה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל, כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ כָּבוֹד אַחֵר, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי נִסְתָּר וְנֶעְלָם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה הַמַּאֲמָר הָעֶלְיוֹן, עַד שֶׁאֵין יוֹדְעִין כְּלָל, אֲפִלּוּ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי שֶׁמְּבַטְּלִין כָּבוֹד אַחֵר וְאָז יְכוֹלִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה חוֹזְרִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

12 עץ חיים פתח ↗

כי כל בחי' עינים הם נקודות כנ"ל. והנה כשתמנה מן ע"ב יהיה כל בחי' ע"ב י' מן הוי"ה וס"ג אות ה' ראשונה של הוי"ה ומ"ה אות ו' וב"ן אות ה' אחרונה וכשנמנה השם מבחי' ס"ג לבדו יהיה הטעמים של ס"ג אות י' והנקודות אות ה' ראשונה ותגין אות ו' ואותיות ה' אחרונה וכאשר נחלק גם את הטעמים תהיה אות י' באזן ואות ה' ראשונה בחוטם ואות ו' בפה ואות ה' אחרונה בעינים. הרי כי העין יש לו בחי' ה' אחרונה וה' ראשונה וז"ס מ"ש בתיקונים אני ישנה נגד ה' אחרונה כי בביטול אור הנקודים אני ישנה בסוד השינה פי' בסוד המיתה שלהם אחר שנתבטלו כי שינה א' מס' במיתה גם אני ישנה אותיות שניה כי חכמה היא ה' ראשונה והיא שניה לכתר כי נודע שהטעמים הם כתר והנקודות הם חכמה והתגין הם בינה ואותיות ז"ת נמצא כי העין הוא בחי' חכמה שהם הנקודות וזהו הטעם שחכמי העדה נקראו עיני העדה כמ"ש והיה אם מעיני העדה וגו' ובאלו הנקודות הם בחי' המלכים שמלכו בארץ אדום שמתו כמ"ש בע"ה. וז"ס והארץ היתה תהו ובהו כי הארץ היא ה' אחרונה שהוא בחי' העין כנ"ל והיא אשר היתה תהו ובהו שהוא ענין מיתת המלכים עד שבא התיקון שלהם ואז נאמר יהי אור ויהי אור וזהו פקח עיניך וראה שוממותינו. ולהבין פסוק זה נבאר מציאות הענין נ"א מציאת העין ונאמר כי הנה הנקודות הם ט' שהם קמץ ופתח צירי סגול שבא חולם שורק חירק קיבוץ. אמנם ג"כ יש בהם בחי' עליונות שהם ניקוד חולם ואמצע כגון שורק וכל השאר הם תחתונים שמקומם הם תחת האותיות ואח"כ יתבאר כל זה בע"ה. והנה כל הז' אחרונות של הנקודות הם צורת יודי"ן חוץ מב' נקודות הראשונים שהם קמץ פתח שהם ב' ווי"ן ויו"ד והענין כי כאשר נמנה כל היודי"ן שיש בז' נקודות אלו הם י"ג יודי"ן גימטריא ק"ל כמנין עי"ן להורות כי מן העין יצאו הנקודות ונשאר קמץ פתח שהם י' וב' ווי"ן שהם גימט' כ"ב והוא סוד כ"ב אותיות שמהם נעשו הכלים של הנקודים. וא"ת למה נרשמו ונרמזו הכלים בב' נקודות הראשונים שבכולם והמעולות אמנם הענין הוא כי מאלו ב' נקודות הראשונים שהם כתר חכמה של הנקודות כנודע מהם נעשו כלים נ"א יצאו כלים אלו אל השאר והם אשר הולידו והוציאו כלים לספי' אשר תחתיהן. עוד טעם ב' לפי שנודע כי הז' נקודות תחתונים הם ז' מלכים שמתו אבל הראשונים לא מתו ונודע כי בחי' המיתה היא שבירת הכלי לכן הז' נקודות אחרות נשארו בלא כלי רק אור לבדו שהוא בחי' הנקודות אבל הראשונים לא מתו ונשארו נ"א נשארו עם הכלים שלהם הנה האורות נעלמים ומתלבשי' תוך הכלים ונקרא ע"ש הכלים שהם הכ"ב אותיות הרמוזין בקמץ ופתח כנז' והנה הקמץ מורה על הכתר כנודע והכתר הוא טעמים והפתח מורה על החכמה והם הנקודות ולכן נקראים ב' נקודות אלו קמץ ופתח כי הם מורים על ענין הנ"ל. והוא שכל זמן שעדיין לא יצאו רק הטעמים דס"ג שהם בחי' אורות אח"פ עדיין היו האורות סתומים וקמוצים וכשבאו בחי' הנקודות שהם חכמה שהוא פתח והוא בחי' העין כנ"ל אז הם נפתחו בפתיחו דעיינין כנזכר בתיקונים וזהו ענין נקודות פתח אבל בתחלה היו בבחי' הטעמים שהם כתר הוא קמץ כי האורות היו קמוצים וסתומים. ונחזור לענין הפסוק פקח עיניך כי כאשר בא בחי' העי"ן שהם הנקודות אז נאמר פקח עיניך שאז הוי בפתיחו דעיינין. והנה כבר נתבאר כי כל בחי' האלו הם בשם ס"ג ושם זה רומז לבינה שהוא גבורה עלאה דבה תליין הדינין לכן בזו הבחי' של ס"ג היה ענין ביטול המלכים גם בפרטות ס"ג עצמו יש בו בחי' הטעמים שגם הם נקראים ע"ב עם היותם בס"ג אבל הנקודות דס"ג הם עיקריות דס"ג עצמו שהם ס"ג דס"ג ושם היה ביטול ומיתה. וז"ש הכל ס"ג יחדיו כי בשם ס"ג היה כל הביטול וס"ג עצמו מורה ע"ז שהוא מלשון נסוגו אחור שהוא ביטול המלכים והנה העין נקרא ג"כ ע"ש ס"ג כמו אח"פ הנ"ל והוא בענין זה כי הלא כאשר היה ג' בחי' הנ"ל שהם אח"פ שהם הטעמים היה שם ס"ג שלהם בחי' הוי"ה שהוא ס"ג יו"ד ה"י וא"ו ה"י:

20 בבא בתרא פתח ↗

בַּיִת סָתוּם – יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת; פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו – אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. קֶבֶר שֶׁפִּתְחוֹ סָתוּם – אֵינוֹ מְטַמֵּא כׇּל סְבִיבָיו; פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו, וּסְתָמוֹ – מְטַמֵּא כׇּל סְבִיבָיו. בַּיִת סָתוּם – אֵינוֹ מְטַמֵּא כׇּל סְבִיבָיו; פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו – מְטַמֵּא כׇּל סְבִיבָיו. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשׁוֹת לְעִיר אַחֶרֶת, וּבִקְּשׁוּ בְּנֵי הָעִיר לְסוֹתְמָן – בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְעַכְּבִין עֲלֵיהֶן. לָא מִיבְּעֵי כִּי לֵיכָּא דַּרְכָּא אַחֲרִינָא – דִּמְעַכְּבִי, אֶלָּא אֲפִילּוּ כִּי אִיכָּא דַּרְכָּא אַחֲרִינָא, נָמֵי מְעַכְּבִי – מִשּׁוּם דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר: מֶצֶר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ רַבִּים, אָסוּר לְקַלְקְלוֹ – כִּדְרַב גִּידֵּל, דְּאָמַר רַב גִּידֵּל: רַבִּים שֶׁבֵּרְרוּ דֶּרֶךְ לְעַצְמָן – מַה שֶּׁבֵּרְרוּ, בֵּרְרוּ. אָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשִׁין לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבִקְּשׁוּ בְּנֵי מְבוֹאוֹת לְהַעֲמִיד לָהֶן דְּלָתוֹת – בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים מְעַכְּבִין עֲלֵיהֶן. סְבוּר מִינַּהּ – הָנֵי מִילֵּי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, כִּדְרַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן – דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן: אַרְבַּע אַמּוֹת הַסְּמוּכוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמְיָין; וְלָא הִיא, הָתָם – לְעִנְיַן טוּמְאָה, אֲבָל הָכָא – זִימְנִין דְּדָחֲקִי בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, וְעָיְילִי טוּבָא. וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה – עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ תִּשְׁעָה קַבִּין לָזֶה, וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה כּוּ׳. וְלָא פְּלִיגִי; מָר כִּי אַתְרֵיהּ, וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ. בְּבָבֶל מַאי? אָמַר רַב יוֹסֵף: בֵּי רָדוּ יוֹמָא. מַאי ״בֵּי רָדוּ יוֹמָא״? אִי יוֹמָא זַרְעָא – תְּרֵי יוֹמָא כְּרָבָא לָא הָוֵי; אִי יוֹמָא כְּרָבָא – יוֹמָא דְּזַרְעָא לָא הָוֵי! אִי בָּעֵית אֵימָא יוֹמָא דִּכְרָבָא – דְּכָרֵיב וְתָנֵי; וְאִי בָּעֵית אֵימָא יוֹמָא דְּזַרְעָא – בְּהָדוֹרֵי. דַּוְולָא – אָמַר רַב נַחְמָן: בֵּי דָּאלוּ יוֹמָא. פַּרְדֵּסָא – אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: בַּת שְׁלֹשֶׁת קַבִּין. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״מְנָת בַּכֶּרֶם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ״ – סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה קַבִּין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אֵלּוּ אֶלָּא דִּבְרֵי נְבִיאוּת. בְּבָבֶל מַאי? אָמַר רָבָא בַּר קִסְנָא: תְּלָת אַצְיָאתָה בְּנֵי תְּרֵיסַר גּוּפְנֵי – כִּי הֵיכִי דְּרָפֵיק גַּבְרָא בְּיוֹמָא. אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי דְּמִן חֵיפָה: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִיטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִיתְּנָה לַחֲכָמִים. אַטּוּ חָכָם לָאו נָבִיא הוּא? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁנִּיטְּלָה מִן הַנְּבִיאִים, מִן הַחֲכָמִים לֹא נִיטְּלָה. אָמַר אַמֵּימָר: וְחָכָם עָדִיף מִנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָבִא לְבַב חׇכְמָה״ – מִי נִתְלֶה בְּמִי? הֱוֵי אוֹמֵר: קָטָן נִתְלֶה בַּגָּדוֹל. אָמַר אַבָּיֵי: תִּדַּע, דְּאָמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא, וּמִתְאַמְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּגַבְרָא רַבָּה אַחֲרִינָא כְּווֹתֵיהּ. אֲמַר רָבָא: וּמַאי קוּשְׁיָא? וְדִילְמָא תַּרְוַיְיהוּ בְּנֵי חַד מַזָּלָא נִינְהוּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: תִּדַּע, דְּאָמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא, וּמִתְאַמְרָא

22 בבא בתרא פתח ↗

קְנִיגְיָא עִם לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַתִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ״, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ – אֵין יָכוֹל לוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ״. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁלִּוְיָתָן רָעֵב, מוֹצִיא הֶבֶל מִפִּיו וּמַרְתִּיחַ כׇּל מֵימוֹת שֶׁבַּמְּצוּלָה – שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה״. וְאִלְמָלֵא מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְגַן עֵדֶן – אֵין כׇּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בְּרֵיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָם יָשִׂים כְּמֶרְקָחָה״. וּבְשָׁעָה שֶׁצָּמֵא – עוֹשֶׂה תְּלָמִים תְּלָמִים בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב״. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אֵין תְּהוֹם חוֹזֵר לְאֵיתָנוֹ עַד שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה״ – וְאֵין ״שֵׂיבָה״ פְּחוּתָה מִשִּׁבְעִים. אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים״; וְאֵין ״כֵּרָה״ אֶלָּא סְעוּדָה – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ״; וְאֵין ״חֲבֵרִים״ אֶלָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ, הַשְׁמִיעִנִי״. וְהַשְּׁאָר – מְחַלְּקִין אוֹתוֹ, וְעוֹשִׂין בּוֹ סְחוֹרָה בְּשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם – שֶׁנֶּאֱמַר: ״יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים״; וְאֵין ״כְּנַעֲנִים״ אֶלָּא תַּגָּרִים – שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב״. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, מֵהָכָא: ״אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ״. וְאָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סוּכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ״. זָכָה – עוֹשִׂין לוֹ סוּכָּה, לֹא זָכָה – עוֹשִׂין לוֹ צִלְצָל; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ״. זָכָה – עוֹשִׂין לוֹ צִלְצָל, לֹא זָכָה – עוֹשִׂין לוֹ עֲנָק; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ״. זָכָה – עוֹשִׂין לוֹ עֲנָק, לֹא זָכָה – עוֹשִׂין לוֹ קָמֵיעַ; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ״. וְהַשְּׁאָר – פּוֹרְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְזִיווֹ מַבְהִיק מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ״. ״וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ״ – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: פְּלִיגִי תְּרֵי מַלְאֲכֵי בִּרְקִיעָא – גַּבְרִיאֵל וּמִיכָאֵל; וְאָמְרִי לַהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא, וּמַאן אִינּוּן – יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא; חַד אָמַר: שׁוֹהַם, וְחַד אָמַר: יָשְׁפֵה. אָמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֶהֱוֵי כְּדֵין וּכְדֵין. ״וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח״ – כִּי הָא דְּיָתֵיב רַבִּי יוֹחָנָן וְקָא דָרֵישׁ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵם שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים, וְחוֹקֵק בָּהֶן עֶשֶׂר עַל עֶשְׂרִים, וּמַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד: הַשְׁתָּא כְּבֵיעֲתָא דְצִיצְלָא לָא מַשְׁכְּחִינַן, כּוּלֵּי הַאי מַשְׁכְּחִינַן?! לְיָמִים הִפְלִיגָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם, חֲזָא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דְּיָתְבִי וְקָא מְינַסְּרִי אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵם שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים, וְחָקוּק בָּהֶן עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים. אֲמַר לְהוּ: הָנֵי לְמַאן? אֲמַרוּ לֵיהּ: שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: דְּרוֹשׁ רַבִּי, לְךָ נָאֶה לִדְרוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ כֵּן רָאִיתִי. אָמַר לוֹ: רֵיקָא! אִלְמָלֵא לֹא רָאִיתָ – לֹא הֶאֱמַנְתָּ; מְלַגְלֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים אַתָּה! נָתַן עֵינָיו בּוֹ, וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת. מֵיתִיבִי: ״וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת״ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מָאתַיִם אַמָּה, כִּשְׁתֵּי קוֹמוֹת שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵאָה אַמָּה, כְּנֶגֶד הֵיכָל וּכְתָלָיו – שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם, בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל״! כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן – לְכַוֵּוי דְּבֵי זִיקָא. וְאָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת שֶׁבַע חוּפּוֹת לְכׇל צַדִּיק וְצַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָרָא ה׳ עַל כׇּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם, וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה, כִּי עַל כׇּל כָּבוֹד חֻפָּה״ – מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹשֶׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוּפָּה לְפִי כְּבוֹדוֹ. עָשָׁן בַּחוּפָּה לָמָּה? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: שֶׁכׇּל מִי שֶׁעֵינָיו צָרוֹת בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִתְמַלְּאוֹת עֵינָיו עָשָׁן לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵשׁ בַּחוּפָּה לָמָּה? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד נִכְוֶה מֵחוּפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִימָה. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו״ – וְלֹא כׇּל הוֹדְךָ; זְקֵנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר אָמְרוּ: פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּפְנֵי לְבָנָה; אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִימָּה. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: עֶשֶׂר חוּפּוֹת עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן – שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ, כׇּל אֶבֶן יְקָרָה וְגוֹ׳״. מָר זוּטְרָא אָמַר: אַחַת עֶשְׂרֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל אֶבֶן יְקָרָה״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְגָרוּעַ שֶׁבְּכוּלָּן – זָהָב, דְּקָא חָשֵׁיב לֵיהּ לְבַסּוֹף. מַאי ״מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר: ״בְּךָ נִסְתַּכַּלְתִּי, וּבָרָאתִי נְקָבִים נְקָבִים בָּאָדָם״. וְאִיכָּא דְאָמְרִי, הָכִי קָאָמַר: בְּךָ נִסְתַּכַּלְתִּי,

24 אור החמה על ספר הזהר פתח ↗

צז ע"בוע"ד כתיב הית' עלי יד ה' דהיינו מלכות. כנזכר בתיקונים וכבר ידעת שכל החזיונו' הנזכרים לאהיו מתגלים אלא במלכות לא במקומם. אבל משה לא כן הי' אלא בכל ביתי נאמן הוא בכל המדות העליונות בעצמם הי' משיג כנז' בתיקונים. וז"ש בר ממשה וכו' ומלת ועל דא אהדר לג' גוונין המתראים לנביאים במלכות וזהו כללו' השמוע' דרך כלל. ונמצינו למדים מתוך מה שפי' פירוש וירא אליו ה' דמהדר למלכות שנתראו בה ג'. גוונין הנז' כדי שמתוכם ישיג אברהם נבואתו:

1 תרומה תרי ממאה. לקבל תרין לוחין דאורייתא. דאיהי תורה דאתייהיבת בארבעין יומין. ודא איהו תור"ה מ'.

2 ובה אתעבידו ספירן כלהו עשרונים. תלת אבהן תלת עשרונים. תרי נביאי קשוט אינון עשרון עשרון:

3 בס' כ"י כתוב כאן תקונא כ"ג וכ"ד ואח"כ התיקון י"ח.

4 תּקונא תּמני סרי

5 בראשית ברא אלקים בר"א שי"ת. אינון שית דרגין דנבואה דאתמ' בהון שוקיו עמודי שש.

6 וכמה דאינון שית לתתא הכי אינון שית לעילא. ואינון שית סלקין לשתין. באן אתר בי'סו'ד ח"י עלמין.

7 אשתאר י"ד מן י'סו'ד דא שכינתא תתאה כלילא מארבע סרי פרקין דיד. דאינון בחמש אצבעאן. ואינון יקו"ק יוד קא ואו קא. ארבע סרי אתוון דקב"ה דכלילן בה. ודא איהו וביד הנביאים אדמה.

8 ס"ו מן יסוד אנון לקבל שית דרגין דכרסיא דאתמ' ביה שש מעלות לכסא. ואת ו' סליק בי' דאיהי עטרה דברית לשתין שית זמנין עשר. וסלקין לשתין לקבל שתין גלגלין דסחרין לכרסיא. וכרסיא תמן שכינתא דאיהי דמיון ומראה דכלא.

9 דמיון הא דאתמר וביד הנביאים אדמה ועלה אתמ' ותמונת יי' יביט.

10 על שם דכל פרצופין דנביאי בה אינון רשימין. אתקרי דמיון

11 ועל שם דכל נהורין דלעילא מינה בה אתחזיין אתקריא' מראה. הה"ד יי' במראה אליו אתודע.

12 בסתימו דעיינין אתקריאת מראה בחלום ורזא דמלה אני ישנה ולבי ער ובפתיחו דעיינין איהו מראה בהקיץ.

13 ותרין ממנן תמן. חד סגרו"ן וחד פתחו"ן. ומטטרו"ן דאתקרי בשם תרוייהו ממנא על תרין מפתחין אלין.

14 מסטרא דעמודא דאמצעית' איהי שכינתא מראה בהקיץ. ומשה בסטריה. דכתיב ביה פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת יי' יביט.

15 מסטרא דצדיק דאיהו אור הגנוז לצדיקים לעלמא דאתי נ"א לעתיד לבא אתקריאת מראה בחלום. והוא דאתחזיא בה

16 מסטרא דגופא איהו יקוק עמודא דאמצעיתא דאתנטיל מתרין סטרין.

17 ואיהו רכיב על ארבע חיוון דאינון פני אדם פני אריה פני שור פני נשר. יוד קא ואו קא אתקרי מלגאו דגופא. ואיהו אדם לשבת על הכסא.

18 למאן דאיהו אדם אתחזיא ליה בדמות אדם. למאן דאיהו כשאר חיוון אתחזיא ליה בדמות חיון דכרסיא. לכל חד כפום חיליה.

19 ואל יתהלל המתהלל השכל ליה אלא בשכינתיה. דלא יכיל לאשגא ליה שום נביא וחוזה אלא בשכינתא.

20 ואית אדם לעילא מאדם מסטרא דחכמה. כ"ח מ"ה ודאי ואתמר ביה חכם עדיף מנביא.

21 קם רבי שמעון וכלהו חבריא ואמר

22 רעיא מהימנא רבן דכל נביאיא קום אתער משנתך דאנת איהו בכל נביאיא כגוונ' דשמשא דסיהרא וככביא מניה נהרין. ולית לון נהורא מסטרא אחרא. ובזמנא דאנת תתכנישת מעלמא אתמר בהון יחשכו ככבי נשפו.

23 קום אנהיר נהורין נ"א נהורך

24 ולא עוד אלא בזמנא דאנת אתכניש מן עלמא ביתא דנבואה דאתמר בה לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. איהי סתימא.

25 קום אפתח לה דאיהי ביתא עלאה גניזא דכל גניזין דלעילא סתימין נ"א חתימין דמלכא עלאה תמן ואנת הוית כבן בית בן דההוא ביתא.

26 *בית ב' אימא

« תקוני הזהר ל״א ע״א תקוני הזהר ל״ב ע״א »