2 ודוד בגין דהוה ידע דכל רעותא וחילא ותוקפא דמלכא בה. אמר אם תחנה וגו' בזאת אני בוטח. דאתמר עלה ומלכותו בכל משלה. ומאן דלא שת לביה גם לזאת עליה אתמר וכסיל לא יבין את זאת.
3 ובגין דא כד ישראל בעאן בעותין למלכא אמרין לה אנה הלך דודך. דאתמר ביה ברח דודי. אנה פנה דודך ונבקשנו עמך בכמה בקשות דצלותין ובעותין.
7 דהכי איהי שכינת' סתימ' עמיה ביומא דחולא כשושנה דאיהי אטימא. וביומא דשבתא וביומא דחדשא וביומין טבין אתפתחת לקבלא ריחין ובוסמין ולירתא נפשין וענוגין לבנייהו.
8 ווי לון לבני נשא דקב"ה אסיר עמהון בגלותא ושכינתא אסירת עמהון. ואתמר בה *אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים. ופורקנא דילה דאיהי תשובה אימא עלאה איהי תליא בידיהון.
9 דחמשין תרעין דחירו עמה לקבל חמשין זמנין דאדכר יציאת מצרים באורייתא. דא הוא ויפן כ"ה וכ"ה. באלין חמשין אתוון דמיחדין ליה בכל יומא פעמים שמע ישראל דאית בהון כ"ה וכ"ה אתוון. וירא כי אין איש דאתער לה בגויהו
10 ואיהי משגיח מן החלונות דאתמר בהון חלו נא פני אל ויחננו. לההיא דאתמר בה *אל נא רפא נא לה דאסוותא בידיה. דאיהו יד פשוטה לקבל שבים. וירא כי אין איש.
11 ואיהי בעד החלון נשקפה ותיבב בתרועה דאיהי יבבא. דאתמר בה ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה ודא יום הכפורים.
14 ועוד משגיח מן החלונו' אלין חלונות דבי כנישתא דאבא ובנוי אינון בבית הכנסת אסירן ואיהו בכל יומא אשגחותיה עליהו ויהיב לון מזונא.
15 ויפן כה וכה אם אית מאן דיתער בתיובת' לתברא בית נ"א בה אסורין דלהון. הה"ד לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו.
16 ויפן כה וכה וירא כי אין איש. אלא איש לדרכו פנו בעסקין דלהון באורחין דלהון. איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמ' לירתא האי עלמ'.
17 ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע. אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחו וכפרה וחיי. כתבנו לחיים. ואינון עזי נפש ככלבי' דאינון אומין דעלמ' דצווחי לגביה ולית לון בשת אנפין.
19 ואדמיין לכלבי' דאתמר בהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. ואינון ערב רב. דכל חסד דעבדין לגרמיהו עבדין.
25 דאם שלש אלה לא יעשה לה לשכינתא. ויצאה חנם אין כסף לית ליה כסופא מן שכינתא חציף איהו. ועוד אין כסף לא יהא ליה כסופא לעלמא דאתי.
26 והן כל אלה *יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ובגין דא כי היא כסותה לבדה דא גלגולא קדמאה. היא שמלתו לעורו דא גלגולא תניינא. במה ישכב דא גלגולא תליתאה.
27 ואלין אינון תלת לבושין דתלת כסויין דתלת גוונין דעינא. דאינון לבושין לבת עין דאיהי נשמתא. ובאלין תלת אתמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך.
28 ולקבל תלת גוונין נ"א זמנין אינון תלת גוונין דשרגא דאתמר בהון וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא הא גוון חד בלבת אש מתוך הסנה הא גוון תניינא. וירא והנה הסנה בער באש הא תלתא. ואינון לקבל שלשה גוונין דעינא *בלבת אש דא בת עין.
29 בההוא זמנא דיהון נהירין תלת גוונין דעינא דאינון לקבל תלת גוונין דקשת. מיד *וראיתיה לזכר ברית עולם. ובההוא זמנא כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.
30 אור דעינא הוא עמודא דאמצעיתא. בת עין ביתא דילה. בההוא זמנא דיתפני עננא מן בת עינא דאתמר בה סכתה בענן לך וגומ' דאיהי תבלול דעינא דא רומי רבתא. שכינתא עלאה עתידה למימר לקב"ה למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית. אנכי דיציאת מצרים.
32 הה"ד אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יי' שכבי עד הבקר. דאיהי ימינא פשוטה לקבל שבים. דלית מלתא דא תליא אלא בתיובתא ימין עלאה דשכינתא.
33 בההוא זמנא שכינתא עלאה כנשר יעיר קנו דאיהו ירושלם ק"ן ו'. על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו הה"ד ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי.
34 דבזמנא דשכינתא איהי בגלותא אתמר בה ולא מצאה היונה מנוח וגו'. אלא בשבת ויומין טבין. ובההוא זמנא אתייחדת עם בעלה. וכמה נפשות יתרין קא נחתין עמה לדיירא בישראל. הה"ד ושמרו בני ישראל את השבת לדרתם.
35 זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלביה. וכלים נאים באיברים דיליה. ואשה נאה דאיהי נשמתיה. דבגינה שריא שכינתא עלאה דאיהי *נשמת כל חי עליה.
36 וקב"ה איהו שבת בחד. וינפש בחד. בשכינתא עלאה איהו שבת עלייהו. ובשכינתא תתאה איהו וינפש עלייהו ויהיב לון נפשאן יתירן דאינון בתולות אחריה רעותיה דקא אתייאן עמה. וכמה מלאכים ממנן ומשמשין דלהון קא אתייאן עמהון דאינון ע' דתליין מן זכור ושמור.
37 ודא איהו ויכל"ו. כליל שבעין ותרין. ואתקריאו אלין נפשו' אושפזין בגין דלא שרייאן בישראל אלא ביום השבת. וכד נפיק שבת כלהו חזרין לאתרייהו
39 ודא איהו רזא דהפורש *סכת שלום עלינו אימא עלאה דאיהי סכת שלום דמסכך עלייהו ושלום עמה דאתמר ביה הנני נותן לו את בריתי שלום
46 פרי עץ הדר אימא תתאה. עץ איהו לול"ב ל"ו ל"ב נתיבות דאיהו אתרוג. וצריך לנענעא ביה לשית סטרין ארבע רוחין ועילא ותתא. לאתערא עליה ו'. ותלת נענועין לכל סטרא סלקין ח"י
49 ולבתר דנצחי לון אמרי אנ"י וה"ו הושיעה נא תרין זמנין דאינון וא"ו מן וק"ו. אנ"י וק"ו מן ויסע ויבא ויט
50 ובההוא זמנא לא תקח האם על הבנים. *ביצים אינון מסטרא דאופנים אפרוחים מסטרא דנער מטטרו"ן. בנים מסטרא דכרסיא דאיהי סכת שלום דאיהי קנא דשכינתא. דאימא עלאה מקננא בכרסיא בתלת ספירן עלאין.
52 ועוד שכינתא מסטרא דכרסיא אתקריאת נשר. ומסטרא דנער נ"א דחיה יונה. ומסטרא דאופן צפור. ושכינתא דמות אדם להנה
53 ועוד שלח תשלח ת"ח מלאכא אית דממנא על עופין דאינון נפשין דאתקריאו צפרין וסנדלפו"ן שמיה. ובזמנא דישראל מקיימי האי פקודא ואזלת אימא מתתרכא ובנין צווחין. איהו אוליף זכו על עופין דיליה. ויימא לקב"ה והא כתיב בך ורחמיו על כל מעשיו. אמאי גזירת על האי עופא דאתתרכת מקינה.
54 וכן מטטרו"ן אוליף זכו על עופין דיליה דאינון רוחין. דפרחין בבני נשא. דמכרסיא אינון נשמתין. ומהאי חיה רוחין. ומאופן נפשין. ואינון בבריאה יצירה עשייה.
55 בשבת ויומין טבין נחתין עלייהו נשמתין ורוחין ונפשין בארח אצילות דאינון רוחא דקודשא מי' ספירן. וכל ממנא אוליף זכו על עופין דיליה דאינון נשמתין דפרחין בבני נשא. ובזמנא דישראל מקימין האי פקודא כל ממנא אוליף זכו על עופין דיליה.
56 וקב"ה מה עביד כניש לכל חילין דיליה ויימא וכי נ"א הא כל ממנא דעופי דלתתא אוליף זכו על עופין דיליה דממנא עלייהו. ולית בכו מאן דאוליף זכו על בני דאינון ישראל בני בכרי ישראל ועל שכינתא דאיהי בגלותא דקנא דילה דאיהי ירושלים חרבה.
58 בההוא זמנא צווח קב"ה ואמר למעני למעני אעשה ואעשה למען שמי. ובדא יתער רחמי על שכינתיה ועל בנוי דבגלותא.
60 א"ל ר' שמעון ברי. בגין לאתערא רחמין על אינון נפשין ורוחין ונשמתין דהוו אזלין בגלותא בגלגולא מתתרכין מגופיהון דאתחרבו. דעלייהו אתמר דקב"ה בונה עלמין הוה ומחריבן דאשתארו חרבין גופיהון מנייהו.
63 ובגין אלין נשמתין דאתבריאו קדם דאתברי עלמא ולית לון גופין. בגין לאתערא רחמי עלייהו הוו מקיימי האי פקודא
64 א"ל אבא. אם כן ת"ח דאיהו מסטרא דמחשבה דאתמ' ביה ישראל עלה במחשבה ליבראות האי אוריתא איהי בן לתלמיד חכם. אם כן אתתא דיליה אמאי צריכא יבום. דהא לא שוו אפרשותא מארי מתניתין לת"ח משאר בני נשא.
66 א"ל והא כת' לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' וכי האי אתתא דאיהי קדש קדשין תהא קינא נ"א תיקא למאן דלאו איהו ממינה דהא כתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה ולית לה הרכבה אלא ממינה.
67 א"ל בני גלגולין אינון רזא דהרכבה כגון מאן דמרכיב אילנא דלאו איהו מיניה באילנא אחרא. כגון מאן דמרכיבין אלנין דא בדא אבל עקרא דאם המר ימירנו צריך דיהא קדש בקדש
68 דאילנא אית מסטרא דמסאבו דאיהו רע. ובגיניה אתמר לא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב. דהאי איהו רזא דצדיק ורע לו רשע וטוב לו.
70 ובדא מרכיבין קדש בקדש ומקבלין דין מן דין. ורזא דמלה מקבילות הללאת. ומין במינו האי איהו צדיק וטוב לו.
72 והכי רזא דקן צפור דאתמר בה שלח תשלח את האם ואזלא מנדדא מן קנה. והן כל אלה *יפעל אל פעמים שלש עם גבר לקבל תלת שלוחים דיונה. וכד אשכחת אתר לשריא תמן אתמר בה ולא יספה שוב אליו עוד. מאי עוד למיתי זמנא אחרא בהרכבה גלגולא
73 ובגין דא. שלוח הקן. בכל עופין קדישין איהו. ולא במסאבין דאינון נשמתין דאזלין מתתרכין לאתערא רחמי עלייהו.
74 ומה כתיב בהו *גם צפור מצאה בית. דא גלגולא קדמאה דאיהי נפש ודרור קן לה דא גלגולא תניינא דרוחא. אשר שתה אפרוחיה דא גלגולא תליתאה דנשמתא בגלגולא דילה את מזבחותיך יי' צבאות.
75 ובגין דא דא שלח תשלח לקבל נפש ורוח. את האם לרבות נשמתא דאתמ' בה ובפשעיכם שלחה אמכם. את האם. את אתא לרבות גלגולא תליתאה.
76 ובגין דא מאן דמקבלין אושפיזין דאינון נשמתין יתרין דאינון מרכיבין עלייהו בע"ש. באנפין צהובין בגופין נהירין בחדוה בענוגא בהאי עלמא. כד נשמתא ורוחא ונפשא נפיק מן גופיה מהאי עלמא הכי מקבלין לון בעלמא דאתי. ואתמר בהון גם צפור מצאה בית וכו'.
78 אתא רבי אלעזר בריה ונשיק ידוי ואשתטחו ליה כל חבריא ואמרו ליה אילו לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי.
79 אדהכי הא אליהו קא נחית מעילא בכמ' חיילין דנשמתין. וכמה מלאכיא סוחרניה ושכינתא עלאה עטר' על כלהו. כתר בריש כל צדיק.
80 בההוא זמנא קלא אתער באילנא דלעילא בנגונא. וכמה עופין דנשמתין שריין תמן בענפוי הה"ד רבה אילנא ותקיף וכו' ויימא הכי
81 רבי רבי אנת הוא אילנא דרבה ותקיף באורייתא. בענפין דילך דאינון אברין קדישין כמה עופין שריין תמן דנשמתין קדישין כגוונא דלעילא דאתמר ביה ובענפוהי ידורן צפרי שמיא.
84 פּתּח אליהו ואמר כד נפיק שבתא ויומין טבין. וישראל אינון תחות ממשלה דסמא"ל ושבעין ממנן ודחקין לישראל קלא נפיק מן שמיא לגביה ויימא הכי יר"א בש"ת ודא בראשית. יהא לך כסופא מן שמיא
88 ווי ליה לסמא"ל כד קב"ה ייתי למפרק לשכינתא ולישראל בנהא. ותבע מניה ומע' אומין ומממנן דילהון כל עאקו דעאקו לישראל בגלותא.
89 בגין דקדם דגלו ישראל גלי ליה קב"ה דהוו עתידין ישראל למהוי תחות שעבודייהו ס"א למפק מתחות שעבודייהו ואחזי ליה ולשבעין ממנן דתחות ידיה אגרא דלהון אי הוו אוקרין לישראל בגלותא. הה"ד ויברך יי' את בית המצרי בגלל יוסף.
91 ובג"ד קלא נפיק לגביה כל יומא מן שמיא ואמר יר"א בש"ת. יהא לך כסופא מן שכינתא. יר"א שמי"ם. יהא לך כסופא מקב"ה דאיהו שמים הה"ד ואתה תשמע השמים
96 ובגין דא וחפרה הלבנה דאיהי נחש אשת זנונים. ובושה החמה דאיהי גיהנם. דנחש אשת זנונים חריבת ביתא דשכינתא. וחמה דאיהי גיהנם סם המות אוקידת היכלא.
97 ובזמנא דקב"ה בני לון כמלקדמין הה"ד בונה ירושלם יי'. בההוא זמנא וחפרה הלבנה ובושה החמה. אימתי. בזמנא דכי מלך יי' צבאות
98 דבניינא קדמאה אתעביד ס"א אתבני על ידא דבר נש ובגין דא שליטו עליהו בגין דאם יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו.
99 ובגין דבניינא בתראה יהא על ידא דקב"ה יתקיים ועל דא אמר קרא גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון.
100 ובההוא זמנא דיתבני בניינא על ידא דקב"ה לעילא ותתא. אתמר בשכינתא עלאה ותתאה והיה אור הלבנה כאור החמה.
101 וחפרה הלבנה ובושה החמה דאינון נוקבין דסמא"ל. ובגין דלא דחיל סמא"ל מן קב"ה דאיהו שמים. ובת זוגיה לא דחילת משכינתיה דאיהי ארעיה. אתמר בהון כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה הוא סמא"ל ובת זוגיה:
103 בראשית יר"א שב"ת. דאיהי שכינתא. דעלה אתמר *מחלליה מות יומת. דעאלו אויבים בחלל דילה דאיהו קדש קדשים. ואתמר בהון את מקדש יי' טמא חלל ממלכה ושריה. ושפחה עאלת באתר דגבירה. דאיהי נדה שפחה גויה זונה. וסאיבת אתרהא דתמן הוה נייחא דשכינתא. וקלא הוה נחית ואמר ירא שבת. ואיהי לא עבדת כך אלא חלל ממלכה ושריה. וברחת שכינתא מתמן.
104 בההוא זמנא שחקו על משבתיה ואמרת שפחה. לאו האי כגוונא דעבדת שרי לשפחה דילה הה"ד מפני שרי גברתי אנכי ברחת.
105 אמר קב"ה. ברתא דרשע חייבא. והא אע"ג דשרי תרכת לה אנא רחימנא עלה ועל בנה. ואתון לא עבדתון הכי אלא גרמתון נ"א גמלתון ביש תחות טב. אנא אומינא לאעברא מלכותא חייבא מעלמא. ולא יהא חדוה קדמי עד דיתאבידו מעלמא. ובההוא זמנא יהא חדוה קדמי הה"ד ובאבד רשעים רנה:
107 בראשית שי"ר תא"ב. והאי איהו שיר משובח מכל השירים תאב מכל השירים. ועליה אתמר שיר השירים אשר לשלמה. למלך שהשלום שלו. הכי אוקמוהו.
108 והאי שיר מתי יתער. בזמנא דיתאבדון סמא"ל וממנן דיליה חייביא מן עלמא. ובההוא זמנא שיר אז ישיר משה אז שר לא כתיב אלא ישיר והא אוקמוהו.
109 והאי שיר באז סליק בפומא. נ"א באן סליק בפומא שיר אל אבל שיר איהו ודאי חכמת שלמה. בההוא זמנא ותרב חכמת שלמה דבההוא זמנא ומלאה הארץ דעה את ה' כו'
111 ותקום מן ה' דמשה. נ"א איהי י' שיר ו"ו תקום מן ה"ה דמשה ושריא על רישא דו' ואתעבידת תגא ז'. וסליק לה עד אתר דאתגזרת מתמן.
112 כד סלקא לגבי י' עלאה אתקריאת שיר זכר. וכד נחתא לגבי ה' אתקריאת שירה הה"ד אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וגו'. דעלה אתמר אבן מאסו הבונים וגו'
114 בההיא זמנא דאתמחי צלמא דע"ז דיוקנא בישא אתמר בה ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא. הה"ד מלא כל הארץ כבודו.
115 והכי סליקת עד דלא אשכחין לה אתר ושאלין מלאכין בגינה איה מקום כבודו להעריצו. ולא אשכחין לה שיעורא עד דאמרין ברוך כבוד יי' ממקומו. בגין דסלקא ליה עד אין סוף דאיהו י' רישא דא'
116 ובאן סליקת. בעמודא דאמצעיתא דאיהו ו' עטרה על רישיה. כד סליקת עטרה על רישיה אתמ' בה *אשת חיל עטר' בעלה וכד נחיתת תחותיה אתקריא' בת זוגיה יחודיה
118 ואיהי נקודה דקמץ א' לתתא כגוונא דא . יחודיה. לעילא איהו כגוונא דא * תגא על ספר תורה לתתא כגוונא דא נקודה דאוריתא. ובגינה *אתמר מגיד מראשית אחרית.
119 כד איהי חיה בינייהו אומרים ממקומו יפן ברחמיו לעמו. כד אסתליקת מנייהו שואלים איה מקום כבודו להעריצו. ובההוא זמנא דסלקא איהי כלהו חיוון תרפינה כנפיהם.
120 ואימתי סלקא איהי לעילא בעמדם ישראל בעמידה. הה"ד בעמדם תרפינה כנפיהם. דסליקת עד א"ס למשאל מזונא מעלת העלות. וכד נחיתת נחיתת מליא מכל טבין. בההו' זמנ' חיון פתחין גדפייהו לגבה נ"א לקבלא לה בחדוה בכמה שירות ותושבחן נ"א לקבלא לה בחדוה
123 קם אליהו ואמר רבי רבי חזור בך. בודאי כד איהי סליקת כלהו חיוון מצפצפין לגבה בכמה שירין ותושבחן ואיהי סלקא על כלהו עד אין סוף הה"ד רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה.
124 עד דקראן לה ישראל לתתא בק"ש דתיחות לגביהו. ובאן קראן לה בבן זוגה דאיהו ו' ישראל סבא. ואיהו שיר אל. שיר דיליה דאם לא קראן לה ביה לא נחתא עליהו.
125 ובההוא זמנא דנחיתת *קשרין לה בתפלה דיד לתתא דתהא קשורה עמיה. ורזא דמלה ונפשו *קשורה בנפשו. וקשר דתרוייהו איהו שרק לתתא. ולעיל' שלשל"ת תפלין על רישיה
126 ברזא דטעמי אתקריית תנועה. מסטרא דנקודה יחודא. וצריך לארכא לה בתנועה נ"א בתרועה דאיהו רביע עד אין סוף לעילא. וצריך לנחתא לה בחיר"ק עד אין תכלית לאמלכא לה על תתאין.
127 ובשור"ק צריך ליחדא לה בבעלה. ובחל"ם איהי תגא על רישיה. ובחיר"ק איהי כרסיא תחותיה. ובשור"ק איהו יחודא לגביה כגוונא דא וְּׁ
128 וכד איהי לעילא. תגא על רישיה. ואיהי *ברתא נ"א נחתא תחות רגלוי. ואיהי ביחודא דיליה בחיקיה. אתעבידת שר"ק קשורא דיליה. וכד בעי לתברא קליפין דאינון צלמים בה אתקרי שב"א נ"א שבר תביר. ובה שבר תשבר מצבותיהם.
131 ובג"ד *בעמדם ישראל בעמידה לאתערא לגבה ח"י ברכאן בחשאי לארקא לה ברכאן. אתמר בחיון בעמדם תרפינה כנפיהם דלא צריך למשמע גדפיהו נ"א קלא כגוונא דחנה דאתמר בה וקולה לא ישמע.
132 והכי צריכין ישראל ליחדא בבת זוגייהו בחשאי בענוה באימה ברתת ובזיע בכסופא כמה דאוקמוהו קדמאין כמי שכפאו שד. דאיהי *שד מן שד"י. דבההוא זמנא אתעבר מתרעא.
134 ואם הוא אשתמע קליה מיד לפתח חטאת רבץ ולא עוד אלא דאיהו זעיר במהמנותא ולא למגנא אוקמוה קדמאין כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה
137 הכי צריכין ישראל דיהא יחודא דלהון בקדושה וברכה. והכי כל מזונייהו בברכה וקדושה. ולית קדושה בפחות מעשרה דאיהי י'.
138 ובגין דטבעת איהי י' כגוונא דא *ם בה אתקדשת כלה. וצריך לאעלא לה באצבעא דילה דאיהו דיוקנא דאת ו' ואתעבידת ז'. וצריך תרין סהדין דאינון לקבל ה' ה'. וכד איהי טבעת ברישא דאצבעא ואתעבידת ז' בההוא זמנא צריך לברכא לה בשבע ברכאן דירתא כלה.
139 בההוא זמנא דמתיחדין ישקני מנשיקות פיהו. מאי נשיקו' פיהו תרין שפוון דיליה ותרין דילה. אינון ארבע גדפין דחיוון דאתמ' בהון וארבע כנפי' לאחת מהן.
140 וכד אתכלילן תרין אנפין דיליה ותרין דילה. וד' דרועין דתרויהו אתמר בהון וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת מהם.
142 כד מתחברן אתוון אקרי חשמל. חיות אש ממללן זמנין חשות זמנין ממללות. ובגיניהו אתמר גדול העונה אמן יותר מן המברך. בגין דמתחברין חתן וכלה תמניא אתוון כחדא.
144 אריה מקבל עליה י' במוחא. ובזמנא דאיהו בימינא דאתמר ביה ופני אריה אל הימין לארבעתם הרוצה להחכים ידרים.
145 שור לשמאלא לקבל לבא. ה'. הבל דלבא תמן ה' מצפון זהב יאתה. בההוא זמנא דאיהי ה' בלבא הרוצה להעשיר יצפין.
146 י"ק דחילו ורחימו. אבא ואימא. דרועא ימינא ושמאלא ויעב"ר חסד וגבורה. דסלקין לחושבן ע"ב תיבין ורי"ו אתוון דע"ב שמהן. ודא רזא דויעב"ר עיבור כלל תרוייהו.
147 ו' דא אוריתא דשריא בפומא. וברוחא דפומא פרחת על נשר. דנשר איהו חוטמא. תרין גדפוי דילה תרין שפוון. ועלה *אתמר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר ודא עמודא דאמצעיתא.
150 וכתר ביה תליין בני חיי ומזוני. דאיהו מזלא דכלהו. ואיהו לא תליא במזלא. ובגין דא אוקמוהו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא. דחסד איהו זכותא.
151 ה' זעירא דמות אדם בה אשתלים יקו"ק והיא ה' מלכותא קדישא. *איהי מצוה. עשיית פקודין. דאיהי שריא ברמ"ח אברים
153 איהי כלילא דכלא ועל כלא. אד"ם. יו"ד ק"א וא"ו ק"א דא מחשבה דסליק כלא עד א"ס. במלכותא אשתלים כלא עילא ותתא.
154 ואיהי כלילא מד' פרשיין דק"ש דאינון רמ"ח תיבין עם אל מלך נאמן. ובגין דלא יעבדון הפסקה תקינו למהדר שליחא דצבורא יי' אלקיכם אמת.
155 וכד ישראל אמרין שמע ודאי נ"א מארי חיוון שמטין גדפייהו. באן אתר בכנפי מצוה דאתמר בהון על ארבע כנפו' כסותך אשר תכסה בה. דאיהו כגוונא דמעיל האפוד. דפעמונים ורמונים אינון לקבל חליין וקשרין. שולי המעיל אינון לקבל כנפי מצוה.
156 ואינון ה' קשרין לקבל שמע ישראל יי' אלקינו יי'. דאינון לקבל ה' נימין דכנור דדוד דהיה מנגן מאליו. י"ג חליין כחשבן אח"ד. דקלא דנגונא סלקא באחד.
157 ודא ח"י בין חליין וקשרין. לכל סטר. סלקין ע"ב ודא איהו והוכן בחסד כס"א חס"ד ע"ב. כל מאן דאתעטף בעטופא דמצוה כאלו אתקין כרסייה לקב"ה. ואינון יאקדונק"י.
160 אולפין רזא. דאינון ח' חוטין לכל סטר. לקבל ארבע אנפין וארבע גדפין דכל חיה. ובחשבן זעיר דחנוך א"ז איהו שד"י. אז ישיר בכל אתר. ואמרו מארי מתניתין כל מאן דפחית לא יפחות משבע וכל מאן דאוסיף לא יוסיף על י"ג
161 ואינון ז' לקבל ז' ימי בראשית דרמיזין לז' שמהן אבגית"ץ כו' ועלייהו אתמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד דבהון פרחת צלותא לעילא.
162 ואינון תמן מ"ב לקבל מ"ב *אזכרות דאינון בתפלין דיד ותפלין דרישא ועלייהו אתמר וראו כל עמי הארץ כי שם יי' וכו'.
163 ואינון תכשיטין *דכלה. תפלין דרישא עטרת זהב ברישא דכלה. ותפלין דיד טבעת דדרועא. הא כלה מתתקנא בתכשיטין דילה. צריך לקרא לחתן דילה. הה"ד שמע ישראל.
164 והא אינון בחופה צריכין עמא קדישא למיקם בעמידה קדמיהון עם חזן לברכא לון בז' ברכן. ולקדשא החתן לכלה בקדמיתא בקדושין. ובעמדם עמא קדישא וחזן לברכא לון. חיוון קדישין דהוו מנגנין בגדפייהו תרפינה כנפיהן.
166 שי"ן סליק אתווי ש"ס. ה' דיד כהה שס"ה. ורמ"ח פקודין דכלילן ברמ"ח תיבין דק"ש בד' פרשיין הא תרי"ג עלייהו אתמר זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר
168 ועוד *ציצית איהי כרסיא. תפלין קב"ה דנחית על כרסיא דקראן ליה בק"ש הא קב"ה יתיב על כרסיא. צריכין למיקם בגיניה בצלותא דעמידה. תלת חיילין דילה אתיין בזמירות שירות ותושבחות
170 האי תקונא איהו לגבי צדיקי' גמורים דמתקנין כרסיא לקב"ה בציצית ונחתין ליה בתפלין וקיימין קדמוהי בצלותא.
173 דהכי אינון עשרה כתרין תתאין. דהא דא לקבל דא ברא קב"ה. אבל כתרין תתאין אינון קליפין לגבי כתרין עלאין דמתלבשין בהון עשר אתוון בצלותא ס"א בגלותא למהוי כפויין תחותוי כתרין תתאין
174 ובזמנא דצדיקיא מתקנין בכנפי מצוה ובתפלין אתכפיין תחותייהו כתרין תתאין הא מלכא קא אתיא בההוא זמנא יעול מלכא בהיכליה דאיהו אד' כגוונא דא יאקדונק"י
176 בתלת קדמאין יסדר בר נש שבחוי כעבדא דמסדר שבחוי קדם רביה דאלין תלת כתבין כל זכוון. ותלת בתראין חתמין.
177 ובג"ד צריך בר נש למהוי בהון כעבד' דמקבל פרס מרביה והלך ליה. דתמן איהי בית קבול חותמא דקשורא נ"א דקשוט ואיהי מלכותא קדישא
178 באמצעיות צריך למשאל. דתמן ו־ו'. חד מארי *כתיבה וחד מארי חתימה ואינון ו' עלאה ו' תתאה כלילן י"ב פרקין.
182 בראשית בר"א שי"ת. ומאי ניהו. שית היכלין לקבל שית יומי בראשית אלקים. אימא עלאה. עלייהו. דאיהי היכלא שביעאה.
183 וכמה דאימא עלאה אפיקת שית. הכי אימא תתאה אפיקת שית. ומאי ניהו את השמים ואת הארץ. ואינון שית מאנין דאתמר בהון כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ. והיכלין תתאין אינון מאנין להיכלין עלאין.
185 וכען בגלותא אתמר בהון כל השערים ננעלו ושכינתא לבר מהיכלה. וקב"ה לבר מהיכליה. ומלאכיא דממנן על צלותין לבר מהיכליהון. הה"ד הן אראלם צעקו *חוצה. ולא אית לון לצלותין אתר לאעלא.
187 ולית מאן דאפתח לון לאלין שערים עד דייתי מארי דדמעה דאתמר ביה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ולית היכלא מתפתחא אלא ביה
188 ודא איהו ותפתח ותפתח ודאי נ"א דאיתפתח האי היכלא לגביה. הה"ד אד' שפתי תפתח. במאי אתפתח ליה בדמעה הה"ד והנה נער בכה ומיד ותחמל עליו.
189 ועוד ותפתח כד ישראל פתחין בתיובתא בבכיה. מיד ותחמל עליו. ודא איהו בבכי יבאו. בזכות בכיה נ"א דמעה דיליה יתכנשון מן גלותא. בכ"י ל"ב י' דמעה בת עין י' זעירא
191 ואית היכלא דנגונא דלית לה רשו למפתח אלא בנגונא. ובג"ד דוד מתקרב לההוא היכלא בנגונא הה"ד והיה כנגן המנגן.
195 ואית היכלא דעניים דלא מתפתחא אלא לעניים דהוו מתעטפים קדם יי' בצלותא בעטופא דמצוה דציצית ותפלין ועליהו אתמר תפלה לעני כי יעטוף.
196 ואית תרעא דצדיקיא דלא מתפתחא אלא לצדיקיא הה"ד זה השער ליי' צדיקים יבואו בו והאי איהו תרעא דצדיק ח"י עלמין דאתמ' ביה ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם
197 וכען בגלותא אתמר ביה הצדיק אבד. מאי אבד. אבד למטרונית'. ואתמ' ביה ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני.
198 ובגין דלית ליה מדיליה. עניין צווחין בח"י ברכאן דצלותא לגבי ח"י עלמין. והא אסתלק מתמן נביעו וברכאן נ"א דכל ברכאן. ולית מאן דיהיב לון ותרעין אחרנין סתימין. ותרעא דצדיק חרבה ויבשה כמה דעני חרב ויבש.
200 ולית תרעא פתיחא אלא תרעא דדמעה. ומאי איהי. בת עין דדמעה מינה נפקא. ועלה אתמר שמרני כאישון בת עין. ובה והנה נער בכה לגבי קב"ה דירחם עליה בגלותא הה"ד אתה תקום תרחם ציון.
201 בגין דאיהי *לבת אש דאתחזייא למשה בסנה דכתיב וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה איהי ב"ת מן בראשי"ת ודא בראשית
203 בראשי״ת מאמר קדמאה דכלא כלילא מעשר אמירן. ואיהי ל"ב אלקים דעובדא דבראשי' ס"א דברי"ת א"ש ומסטרא דשמאלא אתייהיבת דאיהי גבורה אשא סומקא. ובג"ד בלבת אש. ומשה הוה מסטרא דליואי מסטרא דיליה ממש.
204 ואמאי אתגליא ליה בסנה. לאחזאה דהות בדוחקא בין הקוצים. ועכ"ד והסנה איננו אכל. בגין שושנים דאינון בנהא דאינון ישראל דהוו עתידין למהוי בגלותא בין ערב רב דאינון קוצים. ודא איהו רזא כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה.
205 אחזי ליה אגרא דכלה נ"א דשכינתא ואיהי לבת אש בין הקוצים דאינון חייביא כד דחקין לשכינתא וישראל אגרא דלהון כלה. נפקא שכינתא כלה מבינייהו וייתי חתן בגינה ודא איהו אגרא דכלה דוחקא. ויפרוק לון מן גלותא בגינה.
211 וכן אחזי ליה דבי מקדשא דאיהי בנינא דבר נש דעתיד לאתחרבא. ויתבני זמנא אחרא על ידא דקב"ה הה"ד מעונה אלקי קדם. וכתיב מקדש ה' כוננו ידיך גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. בגין דאתמ' בו ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב
212 אתמר בבי מקדשא בונה ירושלם ה' ואתמ' התם לגבי אדם ויבן יי' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם דא חכמה. ויביאה אל האדם דא עמודא דאמצעיתא דרגא דמשה.
213 והאי צלע איהו ודאי כלת משה. ועלה אתמר וירא אליו מלאך יי' *בלבת אש. דאיהי בת יחידה דמנה נפיק נהור' דאוריית'
214 כגוונא דא אתמר ותפתח ותראהו את הילד. ותראהו דא שכינתא דהוה בכי בגינה מיד ותחמול עליו. ודא הוא בבכי יבאו ובתחנונים אובילם. בתחנונים ודאי לקיימא וברחמים גדולים אקבצך
215 בההוא זמנא כל חיון יתערון בקלא. ועופין מצפצפין בשיר. לקבלא ברתא בחדוה בנגונא. לקבלא קדושין מהחתן. דאינון קדוש קדוש קדוש וכו'. ולית קדושה פחות מעשרה.
224 ועלה אתמר ראשך עליך ככרמל. ודא תפלין *דרישא. ודלת ראשך כארגמן דא תפלין דיד. וביה משבחין לבת בהאי אשרי.
228 ובמושב לצים לא ישב. מאן מושב לצי' דא לילי"ת אימן דערב רב דאיהי מטמא' כנדה במושבה וכן ערב רב מטמאין במושבם לצדיקיא דיתבין בינייהו כנדה.
229 ומאן דאתדבק בהאי אשרי דאיהו כתרא ורישא דאורייתא אתמר ביה והיה כעץ שתול על פלגי מים. ודא עץ חיים דאתמר ביה ועלהו לא יבול והאי תקונא קדמאה.
230 תניינא בשׁיר דא חכמה. שר י'. ותלת *יודין אנון י' י' י' ואינון רישא וסופא ואמצעיתא דאת י'. ואינון רמיזין בשמא סתים דאיהו יוד קי ואו קי.
231 באלין תלת. שבח דוד מלכא לברתא דמלכא. הה"ד שיר למעלות. ל' מעלות אינון ודאי. אינון תלתין דרגין דבהון ברתא סלקא לגבי אבא.
232 בחמש נימין דכנור דאינון חמש אזכרות דאדכיר חמש זמנין יי' בהאי מזמור. חד עזרי מעם יי'. ב' יי' שמרך. ג' יי' צלך. ד' יי' ישמרך מכל רע. ה' יי' ישמר צאתך ובואך.
233 ובהון מלכא אמר נ"א אתא מלכא לגבי כלה צהלי קולך בת גלים. בת עשרה *גלגלים דסליק בהון יוד קא ואו קא בעשרה מיני נגונין. ובארבע חיון דסליק נ"א דאינון יקו"ק. נ"א יוד קא ואו קא. *בשיר פשוט כפול משולש מרובע דאיהו יקו"ק.
234 דקולו סלקא כגלי ימא. וגלי ימא דלעילא אינון עשרה גלגלין. ועליהו אתמר ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש בתרין דרועין דברתא. ובהון שית פרקין. ואינון שית דרגין דכרסיא. שש מעלות לכסא.
236 הה"ד שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים וגו' ומאן דסליק על גדפייהו ופרח בהון איהו ו'. כליל שית תיבין דיחודא שמע ישראל. ובגיניה אתמר *כי עוף השמים וגו'.
237 וכד סלקא ברתא סלקא בתרין דרועוי דאינון חסד וגבורה דבהון שית פרקין דאיהו ו'. ורזא דמלה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.
238 כד סלקא האי נ"א בהאי כ"ע שיר סלקא בשית תיבין דאינון שמע ישראל וגו' וכד נחתא נחתא בשית דאינון בשכמל"ו.
240 ועשרה גלגלין אינון י'. דאינון לקבל עשר אצבעאן דבטשין בנגונא חמש בחמש ואינון ה"ה. דסלקין בי'. בשית דרגין דאיהו ו' ביה סלקין ונחתין.
241 ואיהו כגוונא דסלם דאתמר ביה והנה סלם מצב ארצה וגו' והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו וכלא יקוק יוד קא ואו קא. יד. ודוד מנגן ביד.
243 ועוד ו' איהי מנרתא ה ה שלשה קני מנורה מצדה האחת וגו'. ו' מנורה באמצע. נר על רישיה. י' כד שריא באת ו' אתעביד ז'. ורזא דמלה יאירו שבעת הנרות לקבל מנרתא *דאיהי ו' ושית קני מנרתא דאינון ה ה שית ווי"ן.
248 ושלמה עלייהו אמר הנה מטתו שלשמה ששים גבורים סביב לה ואינון נטרין נ"א נטלין ערסייה. ולקבלייהו ששים המה מלכות.
249 אלין דכורין ואלין נוקבין. אלין דק"ש דתקין משה דכורין. אלין דשלמה נוקבין. ואלין בית קבול לאלין דרגין דשלמה אינון בית קבול לדרגין דמשה. וכד מתחברן כלא כאחד שלמ"ה אתהפך למש"ה.
250 בתיקונין דד' אתוון אתקן נ"א אתקשר שיר. ועלייהו אתמר והנה מלאכי אלקים וגו'. סלקין תרין ואינון י"ק ונחתין תרין ואינון ו"ה. וכן גלגלי ימא נ"א יומא סלקין בעשר ואינון יוד קא ואו קא וארבע חיוון
251 כד סלקא ברתא בשיר נשרא נטיל י' בפימא ועל רישהא. ו' בגופ'. ה"ה בגדפהא. אד"ם יוד קא ואו קא רכיב על כלא. ודמות פניהם פני אדם דא סליק על כלא. ופני אריה אל הימין לארבעתם דא יקוק. ופני נ"א והכי שור ופני נ"א והכי נשר אינון מרכבה לשמא דיקוק. ואדם על כלא.
252 בזמנא דאיהי סלקא בכל אלין תקונין. איהו משבח לה הה"ד כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה. הא תרין מיני נגונין דשבח דוד מלכא. באשרי. בשיר.
255 מה הקב"ה זן כל עלמא הכי נשמתא זנת כל גופא. מה הקב"ה רואה ואינו נראה. הכי נשמתא רואה ואינה נראת. מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים הכי נשמתא יושבת בחדרי חדרים. מה הקב"ה מלא כל העולם נ"א הארץ כבודו הכי נשמתא מלאה את כל הגוף מה הקב"ה דן את כל העולם. הכי נשמתא דנה את גופא.
256 ורזא דנשמתא דאיהי שוה לקב"ה. דא בינה מ"י. ועלה אתמר ואל מי תדמיוני ואשוה. אל מי ודאי. והא אוקמו מארי מתניתין חמשה דברים אלין. חמשה ודאי. בגין דאינון מסטרא דה' עלאה.
257 ואינון כלהו תקונין בלב. כמה דאוקמוהו מארי מתני'. הלב מבין הלב רואה. הלב שומע. הא תלת. ה' איהי ממש הבל. ורוחא דפימא דסליק בה קלא ואמירה ודבורא דא ו'. ערקין דלבא אינון כחיילין בתר מלכהון.
258 ורזא דמלה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. הכי מתנהגין ערקין דלבא לגבי רוחא. כגוונא דעלאין. הרי לך רוח בלב דנפיק מאזן שמאלא דלבא. ואיהו הוה רוח צפונית דבטש בכנור דדוד. ובהאי רוחא הוה בטש בחמש נימין דכנור דאינון חמש כנפי ריאה.
259 ובקנה סליק קול ללבא. ואיהו אש אוכלא מאודנא ימינא דלבא דאיהי כלפי כבד. ומניה נפיק דבור הה"ד הלא כה דברי כאש ואי לאו כנפי ריאה דנשבין על לבא. הוה אוקיד כל גופא.
262 רביעאה במזמור ודא הוא דרועא ימינא. הה"ד מזמור שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו. ועלה אתמר הושיעה ימינך
265 ואמאי אתקרי זרוע יי'. בגין דכף *היד ביה י'. ס"א יו"ד. חמש אצבעאן ה'. קנה דימינא דאיהו דרועא ו'. כתף ביה ה' ודא עמודא דאמצעיתא דאתקשר בימינא לאקמא ביה שכינתא בגלות'
266 ומשה דאיהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא אתמ' ביה מוליך לימין משה זרוע תפארתו ואיהו בוקע מיא דאורייתא לגבי זרע אברהם דאיהו ימינא למהוי ליה שם עולם.
267 ואתקשר בה' דאברהם דאיהו חמש' חומשי תורה. ובה אשתלים משה. ומיד דאשתלים אתגליא עליה ימינא. ודא הוא וזרוע יי' על מי נגלתה.
268 חמשאה בנגון דאיהי ג"ן. דתליין בגין דהאי ניגון סליק מניה כמה נגינות עולימן מסטרא דשמאלא. דמתמן רוח צפון הוה נחתא בכנור דוד והוה מנגן מאליו. הה"ד והיה כנגן המנגן וגו'
271 בההוא זמנא תלת אבהן מתקשרין בגבורה ואתעבידו בה תרועה שברים תקיעה. ובהון רעה התרועעה וגו'. ודא יהא בסוף יומיא. וכל אתין אלין. בארעא דישראל יהון. בגין דתמן חברון דאבהן תמן קבורים.
273 ורזא דמלה השמיעו הללו ואמרו הושע יי' את עמך את שארית ישראל. לקיים קרא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
275 בההוא זמנא אתקיים רזא דמתניתין דאמר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש דהיינו אלף חמשאה. ושורפין בתחלת שש דאיהו אלף שתיתא'
276 ובגין דלא יפרישו בין שש דאיהו עמודא דאמצעיתא ובין שבע דאיהי בת זוגיה. צריך לבערא שאור וחמץ דאינון ערב רב. דלא יתחזיין בין שש דאיהו ו' ובין שבע דאתמ' בה שבע ביום הללתיך.
277 בגין דערב רב אפרישו בין שש לשבע במתן תורה כד"א וירא העם כי בשש משה. ואוקמוהו בשש באלין שית שעתין עבדו ית עגלא ואפרישו בין ו"ק. דאינון שש לשבע. הכי יפריש לון קב"ה בין שש לשבע
280 ואמאי הות מצה פרוסה בגין דאסתלק מנה ו' רגל דילה למהוי ביה כמצוה ומצה פרוסה אשתארת ד'. ובגין דא מצה פרוסה ד'. מצה שלימה ה'.
282 ואמרין מרור על שם ו' דאתפרש מן ה'. ודא גרים לון דוימררו את חייהם איהו מרור ואיהי מרה הה"ד קראן לי מרה כי המר שדי לי. בעבודה קשה בקשיא בחמר בקל וחמר בין אומין דעלמא.
287 שביעאה בנצוח דאיהו נצח ישראל. ועליה אתמר וגם נצח ישראל לא ישקר. ועליה אתמר למנצח על אילת השחר. למנצח על השמינית מאן שמינית הוד. ואיהו נצח עליה.
288 תמינאה בהודאה וביה הוה משבח דוד הודו ליי'. ודא הוד ודאי. למנצח הודו. בהון רמיזין נצח והוד. ואינון נסין.
293 ומיד דעלה זית טרף בפיה שריא כ"ה על ישראל בכ"ה בכסלו ואלין אינון כ"ה אתוון דיחודא דאינון שמע ישראל וגו'. ודא איהו חנוכ"ה. חנ"ו כ"ה.
295 וביה והמים גברו מאד. כד לא נטרין ישראל ברית מילה מתגברין אומין דעלמא. דאינון המים הזדונים וכד נטרין ליה אתמר בהון והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי. דא י' דמילה דאיהי מלכות. עשיראה לעשר ספירן: ודא איהו את קשתי נתתי בענן דאיהו ברית
296 ויעקב בההיא נ"א בהאי ירכא אתמר ביה והוא צולע על ירכו דפרח מניה י' ואשתאר עקב. ורזא דמלה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.
297 כד אשתלימ' סוכה בירך דילה אתמר ביעקב ויבא יעקב שלם ויעקב ודאי איהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא מסטרא דלבר. והא משה תמן הוה אלא מסטרא דלגאו הוה. דא מגופא ודא מנשמתא. ובגין דא תרין ירכין דעמודא דאמצעיתא שלים אינון נצח והוד.
298 ומתי יהיה עמודא דאמצעיתא שלים כד אתחבר בשכינתא. הה"ד ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית הה"ד ויבן יי' אלקים את הצלע.
302 מתל למלכא דהוה ליה דינא וקרבא בע' אומין ולא הוו ידעין מאן נצח דינא. ושאלין ליה מאן נצח דינא. אמר תסתכלון באלין דרשימין במאני קרבא בידייהו ותנדעון מאן נצח דינא.
303 ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר. דא אתרוג דאיהי שכינתא לבא. דאיהו עקרא דכל אברין דגופא. דאינון תלת הדסים ולולב ותרי בדי ערבה. לבא באמצעיתא ואברין סחור סחור ליה. ובגין דא אתרוג דא שכינתא.
304 והכי אוקמוה מארי מתני' אי נטלה בוכנתו נ"א פטימתו ואי עלה חזזית על רובו פסול. בגין דאיהו דמי לשכינתא דאתמר בה כלך יפה. רעיתי ומום אין בה
305 כפת תמרים דא לולב. ועליה אתמר נפרצו עליו פסול בגין דהא איהו מקצץ בנטיעות. דהא לולב איהו קשורא ויחודא דכלא מאן דמברך עלה ביומא קדמאה דסכות. בגין דאיהו קשורא ויחודא דכלא. ח"י עלמין דאיהו לקבל ח"י חוליין דשדרה. ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין לולב דומה לשדרה
307 וצריך לנענע' ח"י נענועין בשית סטרין. דאינון חותם נ"א חתם נ"א יצר מזרח ביק"ו וכו'. שית הויות דאית בהון תמני סרי אתוון. וכלהו רמיזין בספר יצירה בשית סטרין
308 והכי אוקמוהו מארי מתניתין מוליך ומביא למאן דארבע רוחות העולם דיליה. מעלה ומוריד למאן דשמיא וארעא דיליה.
309 תלת הדסין גוף ותרין דרועין. ואינון לקבל עינא ותרי וכנפי עינא. תרי בדי ערבות לקבל תרין שוקין ולקבל תרין שפוון.
310 וכד אינון כלהו אגוד' חדא בלולב דאיהו שדרה. מה כתיב אמרתי אעלה בתמר. א' אתרוג. ע' ערבה. ל' לולב. ה' הדס. כלהו אתעבידו לקבל ד' מינין דמרכבתא. הרוכב בהון איהו יקו"ק
312 ורזא דמלה *נקבה תסובב גבר. נקבה נ' מן גן. גבר ג' מן גן. ג"ן הוא כליל תלת וחמשין סדרין דאורייתא דבכתב. וז' יומין דסוכות הא שתין. לקבל שתין מסכתות
313 שמיני עצרת חג בפני עצמו. ביה נביעו דאורייתא לאשקאה אילנא דאיהו נטוע בגן ושרשוי וענפוי איהו כגוונא דחוג הארץ דכל חגין מתחגגין בה.
314 תשיעאה ברנה ודא איהו רננו צדיקים ביי'. ודא דרגא דצדיק ח"י עלמין. מתמן רנה. וביה פורקנא הה"ד צמח צדיק ומתחתיו יצמח. מתחתיו ודאי ההיא דאיהי עשירית לכלא.
316 אלף קא יוד קא. יוד קא ואו קא. יוד קי ויו קי. יוד קי ואו קי. אלף קא ואו קא. יוד קק וו קק. אלף דלת נון יוד.
317 בההוא זמנא דיהון תרין. שמהן כחדא יתער ברתא דמלכא בשיר השירים ומשלי וקהלת דאינון שלשת אלפים משל תלת *יודין דאינון תלת טפין דמוחא דנחתין מן י'. נ"א ו' ולאן אתמשכו. לגבי צדיק דאיהו קשת הברית ומה דהוה קטן אתעביד גדול.
319 פתח רבי שמעון ואמר עלאין אתתקנו ואזדרזו במאני קרבא לגבי חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין. ואיהו קטיל לאדם קדמאה ולכל דרין דהוו אבתריה.
320 ובג"ד כרוזא נפיק בכל יומא מאן דקטיל ההוא חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהי צלותא דיתיב על מגדלא דאתמר בה מגדל עז שם יי' בו ירוץ צדיק ונשגב.
321 אדהכי הא רעיא מהימנא קא אתי בכמה עאנין ותורין ואמרין וחוטרא בידיה. סליק עיניה למגדלא ואתא נ"א וחמא חד בר נש עולימא צדיק שמיה דהוה יתיב על מגדלא. קשתא בידוי והוה זריק חצים לגבי חויא. ודא איהו פזר ֡ גדול.
323 וקשתא איהו לישנא דפומא. אגוזא דקשתא פימא. חוט השני דא שפה נ"א דשפה חוט של קשת נ"א חסד דביה הוה צדיק זריק חצין דאינון מלולין דצלותא לגבי חויא.
325 ולאו בגין חלישו דצדיק ח"י עלמין אלא בגין חלישו דההוא דזריק לון דאיהו צדיק דלתתא מניה נ"א צדיק בר מיניה כד לאו איהו שלים ובג"ד לא חשיב לון
327 דאיהו סמא"ל אל אחר דתמן יסודיה ועקריה. ובגין דא הכבד כועס. במאי כועס במרה דאיהי דבוקה ביה. ודא סם המות נוקבא דיליה. זנבא דיליה. יותרת הכבד יותרת אתקריאת דבתר דעבידת נאופין יהיבת שיורין לבעלה.
329 כגוונא דאדם דעביד ליה פרצוף ולבתר זנב. דהאי. אדם רע אתקרי. ודא כגוונא דדא דא אדם דאתנטיל מאילנא דחיי. ודא אדם דאתנטיל מאילנא דמותא.
330 לבתר דיפלח חץ כבדו. זרע יורה כחץ לגבי כלה. יו"ד זרע דאתמשך מניה. ודא ז'. ואתמר בה לשלח לי למטרה. ודא בת עין בית קבול לזרע דאיהו ז' ודאי.
331 מאי מטרה דא ירח ֪ בן יומו סיהרא קדישא מטרה איהי ודאי לבת עין נקודה זעירא מלגיו. לגבה הוא שלח חצים ברחימו דעינין
334 ותחת כנפיו תחסה אינון ה"ה. דאת ז' ו' איהו אברתו כלול י"ו. גופא דיליה ו'. רישא דיליה י'. גדפוי ה"ה ובגין דא ותחת כנפיו תחסה
335 צנה וסוחרה אמתו. צנה וסוחרה שכינתא עלאה ותתאה. אמתו דא עמודא דאמצעיתא. רישא דיליה חכמה עלאה. צדיק איהו בצלמו כדמותו.
336 זכאה איהו מאן דנטיר ברית מילה. ואורייתא דאיהו עמודא דאמצעיתא. דתרוייהו מגינין עליה. חד בעלמא דא וחד בעלמא דאתי:
339 ת"ח חכמה עלאה עלה אתמר קדש לי כל בכר דכל בכורים על שמה אתקריאו. ושכינתא מתמן אתקריא' בכורה. חכמה ודאי עלה אתמר ראשית כל בכורי כל.
340 וברא בוכרא דילה קדמאה דכלא דא ו' עמוד' דאמצעי' בכורי אדמתך תרי סמכי קשוט. מאי אדמתך שכינת' תתאה. ואנון כל בכורי כל. מסטרא דצדיק דאיהו כל.
343 ומאן אשקי ורוי נ"א ורבי בה אלנין ועשבין ודשאין מעין גנים דאיהי חכמה ראשית כל בכורי כל. ומאין נפקא מעינא דמיא מבית יי' הה"ד ומעין יצא מבית יי'.
344 ובגין דא ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלקיך. וכן ראשית דעאני ואמרי הה"ד וראשית גז צאנך תתן לו. וסמיך ליה לראשי' בכורי אדמתך כו' לא תבשל גדי בחלב אמו. מאי האי לגבי האי.
345 קם רבי שמעון על רגלוי פתח בקלא סגיא ואמר אליהו אליהו נחית הכא ברשותא דמארך ואנהיר עינייהו דאלין סבין בהאי מלה. דלא יתון למיכל בשר בחלב
346 אדהכי הא אליהו קא נחית ולא אתעכב אמר. בוסינא קדישא. והא רזא דא ודאי איהו רזא דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. כד בוכרא דאיהו ישראל עמודא דאמצעיתא לא אתיין ליה לבית יי'. חלב אתערב בבשרא וגרמין לאתערבא שור בחמור. ודא איהו כלאים מין דלאו במיניה.
347 אמר ר' שמעון אליהו אליהו והא שור איהו מסטרא דדכיו וחמור מסטר' דמסאבו דא איהו כלאים טב וביש. אבל חלב איהו מסטרא דדכיו ובשרא מסטרא דדכיו.
348 אמר ליה ודאי הכי הוא. אבל האי רזא אשתמודע בקרא דא. תוצא הארץ נפש חיה למינה דאע"ג דאינון מסטרא דדכיו. כלהו אינון דכר ונוקבא. ואינון זוגין. ומאן דנטיל ממה דלאו איהו מיניה ההוא בר דאתרכיב מתרוייהו. עליה אתמר לא תבשל גדי בחלב אמו.
349 אמר בוצינא קדישא בודאי כען איהו מלה בדוכתהא ודא איהו ברירא דמלה. ודא איהו מלאתך ודמעך לא תאחר כמד"א שמא יקדמנו אחר ברחמי.
350 חובא דא דערב בר נש טפה בוכרא בזווגא נדה שפחה גויה זונה. דא גרים דנטיל אחר בת זוגיה. ואיהו מדה לקבל מדה
351 ובגין דא ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו. דההוא בר איהו ערבוביא דנפיק כלאים מאתתא דלאו מיניה דאיהי כנגדו.
352 ובגין דא זכה עזר. בת זוגיה דאיהי עזר ליה באורייתא בפקודא בדחילו וברחימו עזר לו בעלמא דין ובעלמא דאתי.
353 ואם לאו אחרא דלאו איהו מיניה איהי כנגדו לאובדא ליה מתרין עלמין. וכל דא גרים ליה בגין דלא נטיר טפה קדמאה לבת זוגיה
354 ועם כל דא אם חזר בתיובתא עליה אתמר ושב ורפא לו. ויהיב לו בת זוגיה דאתמר בה רפאות תהי לשרך. ואיהי דיוקנא דאורייתא דאיהי אסוותא ואיהי חיים
355 הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה. ואתתיה איהי בדיוקנהא. הה"ד ראה חיים עם אשה אשר אהבת. אורייתא איהי טוב הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם. אתתיה איהי בדיוקנהא הה"ד מצא אשה מצא טוב.
358 בראשיתּ דא ישראל. הה"ד קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה. ראשית בלא ערבוביא אחרא. ובגין דאיהו קדש לא הוה ליה הרכבה ממינא אחרא.
359 ובגין דאיהו קדש. איבא צריך ביה נטירו לגבי בת זוגיה דאיהי ה' ובגין דא ראשית תבואת ה'. לית ביה פגימו. הה"ד ויעקב איש תם לית ביה פסולת. צריך למהוי נטיר איבא דא למלכא אתחזי ובגין דא כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם יי'
360 דדא איהו עץ החיים דאיבא דיליה סם חיים בת זוגיה נטירא ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי. עלה אתמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. גם לרבות בת זוגיה סם חיים דיליה. ואיהו נטיר ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי. ומאן דבעי לנטלא בת זוגיה כגון אוריה דאקדים לדוד אתמר ביה כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם יי'
362 ומאן גרים דא למהוי בת זוגיה מצה שמורה לגבה בגין דנטר טיפה דיליה ומאן דפגים טיפה דיליה איתקרי בת זוגו מצה פרוסה. לחם עני.
363 ורזא דמלה כל מאן דמזלזל בנהמא או בפירורין דנהמא דאינון טפין בכזית ס"א דאית בהון כזית עניות קא רדיף אבתריה. אלא צריך לנטרא טפין דיליה דלא יזריק לון באתר דלא אצטריך.
364 ובגין דא אוקמוהו מארי מתני' אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. ואוקירו דלהון לנטרא טפה קדמאה דלא יעביד בה פסולת.
365 דפסולת דאברהם ויצחק גרים לאומה דעשו וישמעאל. דאשתעבדון בבניהון בגלותא ונסיונא דלהון באשא וסכינא שזיב לון משרפה והרג דלהון.
366 יעקב בגין דלא הוה ביה פסולת אתמר בזרעיה בגלותא וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אתמר הכא בטח בדד ואתמר התם במפקנו דגלותא יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.
367 לא אתערבון בבנוי ערבוביא דגיורים ובגין דא אין מקבלים גרים לימות המשיח. דעלייהו דזרע יעקב אתמר גפן ממצרים תסיע מה גפן לא מקבלא הרכבה ממין אחרא כן זרעיה הוו נטרין אות ברית ולא מקבלין הרכבה ממין אחרא.
370 וישראל בגין דנטרין ברית זכו למלכותא ואתמר בהון כל ישראל בני מלכים. ומשה בגין דנטר אות ברית אתמר ביה ויהי בישורון מלך. זכאה איהו מאן דנטר ברית:
372 בראשיתּ דא חלה הה"ד ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. והא אוקמוהו דאדם חלתו של עולם הוה. ומ"ל דחלה איהו ראשית. דקרא אוכח הה"ד ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה ליי'
374 חטה אילנא איהו דאכיל מניה אדם קדמאה. ואיהו לא אפיק מתמן חלה. ובגין דא לא חל ביה ה' ושריא ביה ח"ט וגרים ליה מותא.
375 וחלה איהי שכינת' כלילא משבעה מינין אילין ובה חב אדם קדמאה. טפה דא י'. עסה צריך לאפקא מינה חלה ומיד חל על ההיא טפה ויהיב ליה זרע כליל מתרוייהו דאיהו ו'. ורזא דמלה ה"א לכם זרע.
378 איהי אטפת נ"א דעכה שרגא דיליה דאתמר ביה נר יי' נשמת אדם. צריכה לאוקדא ליה בליל שבת באתערו דשלהובין דאשא דרחימו לגבי בעלה. ורזא דמלה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.
384 בראשיתּ עלה אתמר ראשית מעשר דגנך נ"א תבואתך ודא מלכות דאיהו מעשר. ואיהי עשירית לעשר ספירות. ובגינה מעשרין.
385 ומוץ ותבן דאינון לבושין דחטה בהאי עלמא פטורין ממעשר. ומאן דבעי לאפקא מעשר מחטה בעי לנקייה מן מוץ ותבן דאינון ח"ט ואשתארת איהי ה' נקיה. בההוא זמנא יהא זריק בה טפה דאיהי י' וד.
386 וכגוונ' דא בזווגא דבר נש צריך לנקא' טפה מחט"א דאיהו יצר הרע. למהוי זרעא נקיה בה'. הה"ד הא לכם זרע.
389 ותרין עשורין אינון דאמר קרא עשר תעשר אמאי. אלא בגין לקשרא לה בתרין דרועין דאינון כהן לוי דאינון מעשר ראשון ללוי. מעשר מן המעשר לכהן.
397 אשתאר י"ד מן י'סו'ד דא שכינתא תתאה כלילא מארבע סרי פרקין דיד. דאינון בחמש אצבעאן. ואינון יקו"ק יוד קא ואו קא. ארבע סרי אתוון דקב"ה דכלילן בה. ודא איהו וביד הנביאים אדמה.
398 ס"ו מן יסוד אנון לקבל שית דרגין דכרסיא דאתמ' ביה שש מעלות לכסא. ואת ו' סליק בי' דאיהי עטרה דברית לשתין שית זמנין עשר. וסלקין לשתין לקבל שתין גלגלין דסחרין לכרסיא. וכרסיא תמן שכינתא דאיהי דמיון ומראה דכלא.
404 מסטרא דעמודא דאמצעית' איהי שכינתא מראה בהקיץ. ומשה בסטריה. דכתיב ביה פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת יי' יביט.
407 ואיהו רכיב על ארבע חיוון דאינון פני אדם פני אריה פני שור פני נשר. יוד קא ואו קא אתקרי מלגאו דגופא. ואיהו אדם לשבת על הכסא.
408 למאן דאיהו אדם אתחזיא ליה בדמות אדם. למאן דאיהו כשאר חיוון אתחזיא ליה בדמות חיון דכרסיא. לכל חד כפום חיליה.
412 רעיא מהימנא רבן דכל נביאיא קום אתער משנתך דאנת איהו בכל נביאיא כגוונ' דשמשא דסיהרא וככביא מניה נהרין. ולית לון נהורא מסטרא אחרא. ובזמנא דאנת תתכנישת מעלמא אתמר בהון יחשכו ככבי נשפו.
414 ולא עוד אלא בזמנא דאנת אתכניש מן עלמא ביתא דנבואה דאתמר בה לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. איהי סתימא.
415 קום אפתח לה דאיהי ביתא עלאה גניזא דכל גניזין דלעילא סתימין נ"א חתימין דמלכא עלאה תמן ואנת הוית כבן בית בן דההוא ביתא.
420 ולא עוד אלא דנביאיא אחרנין לא הוו עאלין למחמי למלכא אלא בשעתין ידיעאן וביומין ידיעאן כגוונא דאשכחנא באהרן דהוה עלאה מכלהו דאתמר ביה ואל יבא בכל עת אל הקדש אלא בזאת יבא אהרן אל הקדש. כ"ש אחרנין. ואנת בכל שעתא ושעתא ובכל יומא דאנת בעי הוית עייל למחזי למלכא.
421 ולא עוד אלא כל נביאיא הוו חזיין נ"א משיגין נבואה דלהון באברין דמלכא. כל חד וחד באבר ידיעא ולא יתיר. מנהון ברישא דמלכא. מנהון בנימין דרישא דאנון ככביא ומזלי דלית לון חושבנא. מנהון בעיינין מנהון באודנין. מנהון באנפין. מנהון בחוטמא. מנהון בפימא. מנהון בצואר. מנהון בידים. מנהון בקומה דאיהו גופא. מנהון בשוקין. מנהון באות ברית. מנהון בלבושין דמלכא דלא הוה לון רשו לאסתכלא יתיר.
422 אבל משה בכל אבר ובכל אתר הוה משיג נבואה דיליה. ובכל אבר ואבר איהי הוה נחתא לגביה. מה דלא הוה הכי לשאר כל נביאיא.
426 יקו"ק איהו בכל אבר ואבר. אד' היכל יקו"ק בכל אבר ואבר ואיהי נבואה דכל אבר ואבר. מראה דכל אבר ואבר אתקרי
429 קום ר"מ קום אפתח היכל' דהא כמה מארי דנבואה אינון דפקין לתרעין דהיכלא ואמרין אד' שפתי תפתח ואיהי סתימ' לגבייהו עד דאנת תיתי תמן איהי לא אתפתחת.
430 למלכא דהוו צריכין ליה עבדוי ואפרכסוי וממנן ושלטני ארעא למחזי עמיה. כל חד כפום צרכוי. וכל חד כפום שלטנותיה. וכל חד כפום עסקוי. מה עבד מלכא. שוי כלא בידא דמטרוניתא ואמר כל מאן דבעי למשאל שאלתוי ייתי למטרוניתא דאיהי בית דילי. בית י' נ"א בת י'. היכל דילי והאי איהו אל יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אם בזאת.
431 בההוא זמנא דפקין כלהו לפתחא נ"א לתרעא דתמן סגרו"ן דסגיר. ותמן פתחו"ן דפתח. מיד ייתי רעיא מהימנא ויימא אד' שפתי תפתח.
432 קמ"ץ. פת"ח. דא סגיר. ודא פתח. תרין תרעין נ"א שפוון נ"א שב"א. שערי צדק. עלייהו אתמר פתחו לי שערי צדק.
433 מלגאו איהי *סגולת'. סגול איהו בעלה. ואיהי סגולת' עטרה על רישיה חלם עליה אתמר אבוא בם אודה יק *אבו"א איהו עשר דאיהי נקודת חל"ם וביה
435 זֵה דא צֵרי ואינון תרי סמכי קשוט צדיקי' יבאו בו דא צדיק דאיהו אות ברית בתרויהו. איהו חיר"ק תחות צר"י. ואיהו שורק קשורא דתרויהו. שור"ק באת ו' קשורא דדכר ונוקבא.
438 ובגין דא אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. כלהו אמרין מאת יי' היתה זאת היא נפלאת בעינינו בזמנא דאיהי לראש פנה אתקריאת רישא. ועלה אתמר ראשך עליך ככרמל.
444 וכמה מלאכין סלקין עמה דאתקריאו רוחין ואשין דאתמר בהון עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט ס"א אינון דממנאן על ריחא ותננא דקרבנין ואינון מארי דחוטמא.
445 וכמה מארי דקלין ודבורין דפימא סלקין עמה דאתמר בהון כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר.
446 וכמה מארי דצוארי סלקין עמה דתמן קנה ושט דממנן על קרבנין וצלותין ס"א דצלותין דאתמר בהון את קרבני לחמי לאשי ואלין אתקריאו אשי"ם.
457 אוריית' דבכתב דאיהי לימינא עליה אתמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה ודא עמודא דאמצעיתא דאיהו אורייתא דאתייהיב מימינא דתמן חכמה.
459 ובגין דא וביד כל אדם יחתום ואיהי לשמאלא דתמן איהי אימא עלאה דאתמר בה חתמנו לחיים. וצדיק על שמה אתקרי ספר חיים
462 הא קא אתיין נביאייא מארי דרגלין דקא דפקין לתרעא ואמרין לההוא דסגיר היכלא סגרו"ן ואתקרי אד' שמיה כשם רביה. אמרין ליה אד' שפתי תפתח. אפתח תרעין דהיכלא.
468 בההוא זמנא קלא נפיק לגבי מארי דרגלין ואמר בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך. מליל עמי מה שאלתך באמצעיות דצלותין וינתן לך בבתראין
473 ואלין אינון מארי דח"י ברכאן דצלותא מסטר' דח"י עלמין דמיחדין לקב"ה ושכינתי' תמן. דצדיק תשיעאה איהו מעילא לתתא ומתתא לעילא.
474 תשע נקודין תשע טעמי ועלייהו אתמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים ודא צדיק דביה כל נקודין. להאיר על הארץ דא שכינתא דאיהי כלילא מכל אתוון.
476 כמה נטורי תרעא עאלין קדם מלכא ויימרון רבון עלמא הא מארי צדיקי' מארי דצלותין דמברכין לך בח"י ברכאן בעון לאעלא קמך.
481 הא מארי דקומה דפקין לפתחא דאינון כרעין וסגדין למלכא בצלותין. כמה דאמרו כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם
482 כורע לגבי אד' בצדיק דאתמר ביה והמלך שלמה ברוך וזוקף לגבי יקו"ק. לחברא לון תרוייהו כגוונא דא יאקדונק"י.
485 מיד דאלין דפקין לפתחא אולפין זכו קדם מלכא בגינייהו ומני מלכא למפתח לון. ואלין אינון דממללין קדם מלכא בחשאי ושאלין מניה בעותהון בחשאי. יחידים קדם מלכא. ומלכא יהיב לון שאלתין דלהון.
487 רבון עלמין אלין אינון דהוו מכסיין לי בעטופא דמצוה דציצית בחמש קשרין ותלת עשר חוליין לכל סטר ובתלתין ותרין ענפי מצוה.
488 מיד מני קב"ה למלאכין דמרכבתא דלעילא לנטלא לון בגדפייהו ולפרחא בהון מאתר לאתר ולכסאה עליהון מכל מזיקין ומלאכי חבלה.
492 ואלין אינון דיהבין דורונא לך בימינא. דאיהי צדקה צ' תשעים אמנים. ד' ארבע קדושות. ק׳ מאה ברכאן. ה' חמשה חומשי אורייתא.
497 ומקבלין מנייהו דורונ' ויהבין ליה למלכא. ואם דורונא לאו איהו כדקא יאות לכלבא אתמסר ודחיין שאלתוי ס"א לון לבר.
498 דאית דלא פתחין לון תרעין ואתמר בהון בחוץ תעמד. וממלל מלכא בהון מלבר ויהיב לון שאלתוי מלבר ואזלין לון.
499 דלאו כלהו עאלין לבי מלכא. אלא אלין מארי דביתא דאתמר בהון ילדים אשר אין בהם כל מום לא בצלותהון ולא בנשמתהון. וטובי מראה בכל עובדיהון. ומשכילים בכל חכמה ושפירן למחזי. דעלייהו אתמר הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה.
500 ויודעי דעת ומביני מדע דידעין בחכמה ובתבונה ודעת. דאין דורשין במעשה בראשית אלא אם הוא חכם בחכמה. ומבין בבינה. ויודע בדעת.
507 הא אחרנין עאלין. אינון מארי דצואר דהוו מברכין לקב"ה על מאכלין ומשתיין דקרבנין דאמרין בכל יומא צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי דהוו מקרבין לקב"ה ושכינתיה בכמה קרבנין דצלותין ואלין אינון דמהניין בענג שבת ומברכין לקב"ה. קב"ה יהיב לון שאלתין דלהון. ולאחרנין דהוו אכלין בלא צלותא אתדחיין מתמן ויהבין לון בידא דכמה מלאכי חבלה דאינון מזיקין.
509 הא מארי דקלין ודבורין בזמירות ותושבחות והודאות דצלותא דפקין ומארי דקלין דקראן לקב"ה בק"ש שמע ישראל תרין זמנין ערב ובקר.
511 המלך סתם דא קב"ה היכל המלך דא אדנ"י דאתמ' ביה אד' שפתי תפתח. אד' סליק לחושבן היכ"ל ואיתמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ
513 זכאה פימא דאיהי היכל יקו"ק דשריא ביה צלותא דאיהי אד' דאמרין לה אד' שפתי תפתח. וזכאין שפוון דאינון תרעין דהיכלא כגוונא דאלין דאתמר בהון פתחו לי שערי צדק.
514 דכד פומיה פתח בצלותא בשכינתא. ויי' יענה מיד. הה"ד אז תקרא ויי' יענה. א"ז תמניא אתוון יקו"ק אקי"ק. ויי' יענה הוא ובית דינו ודא יקו"ק אד' יאקדונק"י
515 לקבל תמניא אתוון אלין. אינון אתוון ס"א חיוון דחשמל. דאינון חיוון דאשא פעם חשות ופעם ממללות. בצלותא מיושב ממללות בצלותא דמעומד חשות.
517 ות"ח אם בר נש סליק במחשבתיה בצלותא דיליה לשכינתא. או בכל פקודא ופקודא דעביד. נ"א ות"ח בצלות' דסליקת שכינתא או בכל פקודא דסליקת שכינתא מיד דדפיק לפתחא דהיכלא דמלכא נביא או חוזה או חכם או צדיק או חסיד מיד דקרא לה לתרעא. אם שכינ' סליקת תמן יקוק יענה מיד. ולא אמתין לעבד או ממנא דאפתח ליה. אלא איהו ממש אפתח ליה מחביבו ורחימו דאית ליה לגבה כחתן לגבי כלה.
519 ולאו איהו כדאי למיעאל להיכלא דמלכא. ועליה אתמר בחוץ תעמוד. ומלבר יהבין ליה בעותיה ע"י שליחא או ממנא.
520 ואי לא סליק צלותיה כדקא יאות דחיין ליה לבר וסגרין תרעין באנפוי. ועליה אתמר אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני
521 והכי כד קראן ישראל כל חד וחד לקב"ה בק"ש או בצלות' או בכל פקודא אם שכינתא לאו איהי תמן לא נחית תמן.
523 דכד ב"נ סליק שכינתא בפקודין דיליה לגבי קב"ה. קב"ה נחית עליה בגינה. ובג"ד אמר הנביא אל יתהלל וגו' כי אם בזאת. והא אוקמוהו.
524 והכי כד בר נש סליק שכינתא בצלותא דיליה לגבי קב"ה. קב"ה נחית לקבל צלותיה ושכינתיה אקדימת נ"א והכי כד בר נש נחית לקב"ה בצלותיה לגבי שכינתא מיד שכינתא אקדימת לאפתחא ליה הה"ד ויהי *הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת.
525 ודא איהו רזא דאוקמוה מארי מתני' אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהו' מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף וטורפין לו צלותיה באנפוי.
526 ובג"ד ויהי הוא טרם כלה לדבר ולמללא בצלותיה בשם יקו"ק. מיד שכינתא נפקת לגביה ס"א לקבליה. ובגיניה *נחתת שכינ' לרגלוי הה"ד צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.
527 וכד שכינתא איהי עומדת על ישראל וישראל אינון רגלין דקמת עליהו בגלותא. קב"ה משבח לה בהון מה יפו פעמיך בנעלים וגו'.
530 ועוד מה יפו פעמיך בנעלים כד קיימין בר"ה ביומא דדינא בצלותא. קב"ה בגינייהו עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים.
531 בזמנא דאינון קיימין בשכינתא בגלותא וסבלין עלייהו כמה דינין וכמה יסורין דאמרין כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה
533 וליה אמרין שמע ישראל בכל שבתות וימין טבין בגין *דיומין דחול תרעא דהיכלא פנימאה איהי סתימא הה"ד כה אמר יי' אלקים שער החצר הפנימי' הפנה קדים יהיה סגור *ששת ימי המעשה.
535 ובגין דא כד נחית בר נש יקו"ק בק"ש צריך לנחתא ליה באד' דאיהו בפימיה. ובגין דא אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך
536 דתלת צלותין אינון בשבת. ורביעאה צלותא דמוסף צלותא דערבית אתה קדשת ודא שכינתא תתאה דאיהי מסטרא דשמאלא דתמן ליואי דאתמר בהון וקדשת את הלוים
537 צלותא דשחרית ישמח משה במתנת חלקו ודא נשמת כל חי דאיהי אימא עילאה עלה אתמר אם תשכבון בין שפתים אל תקרי אם אלא אם דעלה אתמר וישכב במקום ההוא באתר דיש כ"ב אתוון דאוריתא שכיבת תמן.
540 ואינון נשמה יתירה ורוח יתירה ונפש יתירה. נפש יתירה בערב שבת אתה קדשת *נשמה יתירה נשמת כל חי דאתמר בה ישמח משה במתנת חלקו. רוח יתירה אתה אחד ושמך אחד.
544 וכתר איהו כתר עליון. יי' אלקינו אבא ואימא. קק"ק תלת אבהן. יי' צבאות ברית מילה ותרין ירכי קשוט. מלא כל הארץ כבודו דא שכינתא.
546 פתחו לי שערי צדק. דכד בר נש אפתח פימוי בצלותא בשכינתיה מיד אז תקרא ויי' יענה הוא ובית דינו. א"ז תמניא אתוון דאינון יקו"ק אקי"ק. אבא ואימא. ויי' יענה מיד. הוא ובית דינו יקו"ק אד'.
547 כד אינון באבא ובאימא לימינא ושמאלא כל חד איהו שם בפני עצמו. וכד אינון בכתר עליון אינון ביחודא חדא כגוונא דא יאקקויק"ק. בחסד וגבורה אינון יקו"ק אקי"ק ענפין מתפרדין לימינא ושמאלא. בעמודא דאמצעיתא אינון תרוייהו ביחודא חדא והכי אינון ענפין מתפרדין בנצח והוד יקו"ק לימינא אקי"ק לשמאלא. בצדיק מתיחדים.
549 עץ הדעת טוב דלית ביה רע מתתא לעילא כגוונא דא. אד' שכינתא תתאה יקו"ק עמודא דאמצעיתא. ואינון בתרין ירכין ענפין מתפרדין לימינא ושמאלא והכי בתרין דרועין מתפרדין ענפין לימינא ולשמאלא. בצדיק אינון ביחודא חדא יאקדונק"י. ודא רזא דחשמל חיוון דאשא ממללן.
551 ובהון הוה משבח שכינתא בשיר השירי' מתתא לעילא הה"ד מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן. שררך אגן הסהר שני שדיך צוארך ראשך הא הכא מתתא לעילא
552 והיא משבחת לקב"ה מעילא לתתא ראשו כתם פז עיניו לחייו שפתותיו ידיו שוקיו זכאה איהו מאן דסליק צלותא בכל אתר ואתר נ"א בכל אבר ואבר בתקונא דא
554 ת"ח יקו"ק אד' איהו קב"ה ושכינתיה בתרין שוקין יקו"ק לימינא אד' לשמאלא. ואינון אספקלריאה המאירה ואספקלריאה שאינה מאירה. בצדיק תרוייהו חד יאקדונק"י.
555 והכי בתרין דרועין יקו"ק לימינא אד' לשמאלא. בעמודא דאמצעיתא יאקדונק"י תרוייהו ביחודא חדא בסוד אמ"ן.
558 בחכמה ובינה יקו"ק אקי"ק. בתרין דרועין יקו"ק אקי"ק. בעמודא דאמצעיתא תרוייהו כחדא. בנצח והוד יקו"ק אקי"ק דא לימינא ודא לשמאלא. בצדיק תרוייהו ביחודא כחדא
559 וכן במלכו' תרוייהו ביחודא חדא כגוונא דא יקו"ק אד'. ובה מתחברין יקו"ק אקי"ק ובג"ד איהי קרית ארבע חבורא דארבע שמהן דאינון בארבע פרשיין דתפלין דיד ובארבע בתי דתפלין דרישא.
560 וכד נביא הוה סליק לעילא ודפיק לתרעא אי הוה סליק בשכינתא הוה פתח ליה מיד והוה אמר ליה בן אדם עמד על רגליך ואדבר אתך
561 דאנת הוא דהוית סביל לשכינתא בצלותא בעמידה. עמוד על רגליך דאתמר בהון וכף רגליהם ככף רגל עגל עגולים כנקודים דאינון מנהיגים לאתוון. ומסטרא *דאתוון אינון מרובעין הה"ד על ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו.
568 זכאין אינון ישראל דאינון רגלין דשכינת' דקמת עלייהו בצלותא בעמידה. דאיהי ודאי עלייהו תפלה מעומד וקמת עלייהו בגלותא.
569 ובמאי קמת עלייהו בגין דנחתין לגבה יקוק דעליה אתמר כל הזוקף זוקף בשם. דביה צריך בר נש לזקפא לשכינתא.
570 ואלין דלא זקפין לה בשם יקו"ק בצלותהון או בפקודין דאוריתא נ"א דלהון. איהי צווחת עלייהו נתנני יי' בידי לא אוכל קום.
574 ורזא דמלה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. ובגיניה ויתעצב אל לבו. ואמאי אל לבו אם דא בן כסיל איהו תוגת אמו
577 ופקודין דלא תעשה אינון משמאלא דתמן אימא עלאה. דבהון אד' ש'מעה אד' ס'לחה אד' ה'קשיבה ועשה אל תאחר ביום הכפורים.
578 וכד לא חזרין בתיובתא אינון דעברין על לא תעשה דאינון משמאלא אתמר עליהו ובן כסיל תוגת אמו. בגין דתמן אימא לשמאלא. ולבא איהו לשמאלא ורזא דמלה ובג"ד ויתעצב אל לבו.
580 י' לימינא וביה יי' בחכמה יסד ארץ אב עם ברתא. ה' עלאה עם ברא דאיהו ו' תפלין על רישיה הה"ד ובזרע עזו אלו תפלין דרישא דבכל אתר דאת ה' על ו' איהי אימא.
581 ודא רזא דקרבן עול' ויורד דסליק ה' לגבי י' ונחית ה' לגבי ו'. ואם לאו האי הויה יקקו דאתרמיז בהאי קרא כי אם בזאת י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע אותי לא הוו ידעין בני נשא קרבן עולה ויורד
582 דכד לא הוה ב"נ קריב את ה' עם י' ה' עם ו'. ומאן עולה ויורד. מאן הוה ידע מאי ניהי ה' דאיהי ברתא נ"א אימא דאית ליה לסלקא לה לגבי אבא וה' דאיהי אימא נ"א ברתא לנחתא לה לגבי ברא
583 נ"א וכד חזא בר נש דאם ה' איהי עם י' וה' עם ו' מאי עולה ויורד מאן הוה ידע מאי ניהי ה' דאיהי אימא דאית לה לסלקא לה לגבי אבא או ה' דאיהי ברתא לנחתא לה לגבי ברא
584 אלא בגין האי הויה דאיהי יקק"ו דה' דאיהי על ו' איהי אימא עלאה ובה אשתמע ה' תתאה דאיהי תחות י' דאיהי ברתא
586 יוקק י' איהו לימינא חכמה. ו' תורה שבכתב מימינו אש דת למו והאי איהו דאמרין מוח הבן דאתמשך ממוח האב.
588 זכאין אינון ישראל דידעין רזין עלאין בהויות דבהון סלקין צלותין בהבלים דפומהון. ונחתין אינון חיילין בהון כדקא יאות.
592 ביומא דדינא דאיהי ר"ה איהי קמת עמהון לדינא דקיימין לה בצלותהון. דעלייהו אתמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך.
593 דבכל אתר דקיימין ישראל בכל פקודא ופקודא לשכינתא. איהי קיימת בגינייהו בכל דוחקא וצערא בין בארחא בין בישובא בין בימא. ודא איהו בהתהלכך במדברא תנחה אותך. הה"ד צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. בשכבך בישובא תשמור עליך. והקיצות למחת ס"א למיזל בימא היא תשיחך.
595 הא אלין נפקין והא אחרנין קא דפקין לפתחא ואינון מארי רגלין. מסטרא דרגלין דקב"ה דאתמר בהון ועמדו רגליו ביום ההוא ועלייהו אתמר כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף.
596 אלין נפקין הא אחרנין עאלין מסטרא דאלין דאתמר בהון ורגליהם רגל ישרה. רגלין בעגולא אינון רגל ישרה. ואית רגלין אחרנין מרובעין דאופנים דאתמר בהון על ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו. דבהון והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. ואנון רגלין בעגולא אינון כנקודין. לאתוון *דאינון רגלין ברבועא.
597 ונביא דאיהו מסטרא דלהון תמן הוה סליק רוחיה ומתמן הוה שמע כל מה דהוה ליה למשמע הה"ד ויאמר אלי בן אדם עמד על רגליך ואדבר אותך
598 ועוד ותבא בי רוח כאשר דבר אלי. ותעמדני על רגלי ואשמע את מדבר אלי. ותשאני רוח ואשמע אחרי וגו'. בגין דדרגין אינון מסטרא דשכינתא דאתמר בה וראית את אחורי. אמר ואשמע אחרי.
599 מאי קול רעש גדול. דאית רעש ואית רעש. אית רעש דאתמר ביה לא ברעש יי' דלא ייתי תמן קב"ה. ואית רעש דייתי תמן.
600 אלא רע"ש בהפוכא ער"ש כמה דאתמר יי' יסעדנו על ערש דוי ודא איהו כל משכבו הפכת בחליו דאתהפך רע"ש לער"ש. ומאי ניהו ערש אלא איהו עש"ר בהפוך אתוון. ודא שכינתא דאיהי כללא דעשר ספירן דעלה אתמר אין קדושה בפחות מעשרה
602 ואם שכינתא לאו תמן. רוח סערה תמן דאסעיר גופיה דבר נש דכתיב ביה והאניה חשבה להשבר דאיהי גופא דספינה
603 כד לית שכינתא סמיכת לה. רוח סערה מהפך לה ותבר לה. ובזמנא דשכינתא סמיכת לה מיד קלא נפיק בן אדם עמד על רגליך וקאים ממרעא דיליה ונפיק מדינא שלים בגופיה שלים בממוניה.
604 הא אלין נפקין הא אחרנין דפקין לפתחא ואמרין אד' שפתי תפתח ואינון דסמיכין לשכינתא בכמה רגלין דמועדים ויומין טבין וכד אלין עאלין קב"ה משבח לה בהון מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב
608 נ"א ואפיקנא נעליך מן רגלים אמר קב"ה כמה אנת שפירא באלין נעלים דאינון נעילת פסח ונעילת עצרת ונעילת חג.
610 מסטרא דאת ו' דאיהו צדיק עמוד דסמיך לון. ואיהו שית לקבל שש מעלות לכסא וסליק באת י' לששים. כגוונא דששים ושית גלגלים דסחרין לכורסיא. ואינון ס"ו מן יסו"ד. והא אוקמוה אשתאר י"ד. ביה וביד הנביאים אדמה ודא שכינתא יד חותמת מסטרא דצדיק. יד *כותבת מסטרא
612 הא אלין נפקין הא אחרנין קא דפקין. לפתחא ואמרין אד' שפתי תפתח ואינון מארי דאות דאיהו ח"י עלמין דמצלין בח"י ברכאן דצלותין. דמקרבין בהון קרבנא לקב"ה דחשיבא לקבל שבעה פרים ושבעה אלים. ולקבל שתי תורים או שני בני יונה. דמסט' דהאי אות אמר למשה וזה לך האות
613 ואיהו כליל תרי עשר מזלות. ושבעה ככבי לכת. מסטרא דקדושה דאיהי בת שבע. ומסטרא דוו' דאיהו ו' עלאה ו' תתאה. ועלייהו אתמ' ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהם.
614 ה"א אינון שית ככבי לכת. ה' ככבא שביעאה. ו"ו תרין עשר מזלות. דכל מזל אתקרי אות. ואיהו ממנא על כל *שעתא דתרין עשר שעתין.
615 כל נביא אית ליה מזליה ושעתיה. וכפום ההוא מזל וכפום פעולה דיליה הכי אתגלייא ליה אות. מן וא"ו דתרין עשר מזלות ממנן על תרין עשר שעתין ועל תרין עשר ירחין. ואלין מזלות מתמן הוו ירתין תרין עשר שבטין נשמתין דלהון.
616 ואית מסטרא אחרא תרין עשר דאתמר בהון שנים עשר נשיאים לאמתם. דאינון אתקריאו טל"ה שו"ר תאומי"ם סרט"ן וגו'. דא כגוונא דדא עבד קב"ה.
617 שית מזלות אינון מעילא לתתא מחסד ועד יסוד. ושית מתתא לעילא מיסוד ועד חסד. מסטרא דמלכות אתקריאו שבעה ככבי לכת משכינתא עד חסד. וכפום פעולה דההיא ספירה הכי אתגלייא אות.
618 אות מסטרא דחסד איהו רחמי. אות מסטרא דגבורה איהו דינא ואחזי על קטולא דחייביא ושפיכו דדמא. ואחזי בצדיקייא דם דבעירן למיכל בחדוה וענג דמאכלין בחתן וכלה. ובשפיכו דדמא דקרבנין הה"ד וזבחת עליו את עלתיך וכו'. ועלייהו אתמר איזהו מקומן של זבחים שחיטתן בצפון.
620 מסטרא דעמודא דאמצעית' איהו אות תלוי ארוך. אם זכוון עובדין דעלמא מטה כלפי חסד ואם לאו כלפי דינא. והכי אינון תלת אחרנין כגוונ' דא
622 הא אלין נפקין הא אחרנין דפקין לפתחא מסט' דקשת דאיהו אוף הכי אות ברית. דאתמ' ביה כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מרא' הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יי' וארא' ואפל על פני ואשמע קול מדבר. ואמאי הוא נפיל על אנפוי בגין דאסיר לאסתכלא בקשת.
624 א"ל ר"ש ברי בגין אינון קליפין דמתלבשין ביה ודאינון ביה דאינון רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ודא איהו דחזא יחזקאל ע"ה
625 דאמר וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון דא קו תהו קליפא ירוקא דאגוזא קו ירוק. ענן גדול קליפה תניינא חוורא דאגוזא ודא בהו. ואש מתלקחת קליפה תליתאה דאגוזא ודא חשך ונגה לו סביב דא קליפה ד' דאגוזא דאיהי אתאחדא במוחא. ומתוכם כעין החשמל דא מוחא דאגוזא ודא יאקדונק"י.
626 וברי עד דאלין קליפין דאגוזא מתעברין ומתתברין בתקיעה ושברים ותרועה. דבהון שברים שבר תשבר מצבותיהם דאינון קליפין דאגוזא. ובתרועה תרועם בשבט ברזל. ובתקיעה והוקע אותם לה'.
631 וסימנא דא יהא בידך עד דתחזי קשתא בגוונוי נהירין לא תצפי לרגלי דמשיחא. ומיד דיהא נהיר בגוונין נהירין. מיד וראיתיה לזכר ברית עולם.
632 ומיד אתגלייא ההוא דאתמ' ביה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. לקיימא ביה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
644 ואיהי סתימא מסטרא אחרא כלפי רשיעייא דבזמנא דאתיין לאסתכלא בה חזרת אנפין לאחורא מנייהו כגוונא דא .
645 ובגין דיעקב דאיהו דיוקניה חקוקה בסיהרא תמן. אתמר ביה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל יי' אלקיו עמו ותרועת מלך בו.
646 ועל אינון דזרעא דיעקב אתמר וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב. אתמר הכא בדד ואתמר התם באתר אחרא יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.
649 ובההוא זמנא מתפשטא סיהרא מאלין קליפין חשוכין ומתחדשא בלבושין שפירין. והאי איהו חדושא דסיהרא. הה"ד ותסר בגדי אלמנותה מעליה ואתמר בה תתחדש כנשר נעורייכי
650 ומיד דאיהי מתחדשא מיד אתקיים קרא דנבואה בישראל ואת רוחי אתן בקרבכם וגומ' ונתתי בכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וכו' ונבאו בניכם ובנותיכם.
651 הא אלין נפקין הא מארי דקומה קא דפקין לפתחא דאיהו קומה דגופא דמלכא דאתמר ביה וגוייתו כתרשיש. והאי איהו דאתקרי שמים דביה אתפתחון חמש נהורין הה"ד נפתחו השמים ואראה מראות אלקים.
652 ואינון חמש נהורין דאינון ה' ספרי דאורייתא. בגין דאיהו ו' וביה אתפתחן חמש נהורין דאת ה' דסלקין לחמשין תרעין דחירו.
653 ובזמנא דאלין דפקין לפתחא ואמרין אד' שפתי תפתח אתפתחת לון תרעא דהיכלא בכמה נהורין מרקמן נהרין מכל גוונין דעלמא.
655 רבון עלמא הא אלין מארי דקומה דקא סגדין בצלותא לגבך ארבע זמנין. בתלת קדמאין תרי. ובתלת בתראין תרי. לקבל ארבע אתוון דילך. וזקפין ארבע זקיפות בהו. לארבע אתוון דילי דאינון אד'. לסלקא ארבע דאינון
660 כגוונא דא צריך דלא יפסיק בתמני סרי ברכאן דצלותא דאינון לקבל ח"י נענועין דלולב כמה דאוקמוהו מארי מתניתין אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק
661 בגין דח"י עלמין איהו דאחיד בין יקו"ק אד'. כגוונא דא יאקדונק"י דסליק לחשבן אמ"ן. ובגין דא אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק כשהוא כורע בברוך. ומה דאתמר אבל עקרב פוסק בגין דהא אוקמוהו וחי בהם ולא שימות בהם.
662 ועוד כל הכורע כורע בברוך הא אוקמוהו דצריך לכלול ביה עשר ספירן. דאינון יוד קא ואו קא. דאינון כ' מן ברוך כתר. ר' ראשית חכמה. ב' תרין ההין שכינתא עלאה ותתאה. ו' שית ספירן. הא עשר.
664 יוסף בגין דזכה לצדיק חי עלמין דביה צריך למסגד בכל ספירן לגבי שכינתא. זכה להאי חלמא הה"ד והנה השמש והירח וגו'.
665 ונביא דסליק להאי דרגא. שמשא וסיהרא וככביא ומזלי כלהו יהבין ביה נביאו בנשמתיה. ורוח דנבואה לאתנבאה מכלהו.
666 והאי איהו. משתחוים לי דמכלהו נחית ליה נבואה ומכלהו אתכלילת נשמתיה. והאי איהו אגרא דאלין מארי דקומה.
669 קלא נפיק ויימא הא אינון מארי דדרועין בקשורא דתפלין ובעטיפו דמצוה דאתמר בהון וישימו על שכם שניהם. כגוונא דשם ויפת דאתמר בהון ויקח שם ויפת את השמלה וגו' וערות אביהם לא ראו.
670 ערוה איהי מסט' דחם ודא איהו יצר הרע דמחמם גופיה לדבר ערוה נ"א עבירה וגלי ערין בעלמ' דאיהו מסטרא דנחש הקדמוני דאתמר ביה ארור אתה מכל. הבהמה. ובגין דהאי איהו מסטרוי אמר ארור כנען וגו'.
671 ועוד אלין אינון מארי מתנן. דעבדין גמילות חסדים עם שכינ' דאיהי עניא דאנון פתוח תפתח נתון תתן הענק תעניק כו' עשרה אינון. והא אוקמוהו חבריא מארי מתניתין.
673 ידין פתיחן בותרנותא לגבי עניין דאינון צדיק וצדק דגמלין עמהון בגלותא גמילות חסדים. באורייתא דאתייהיבת מימינא ומשמאלא.
674 הה"ד יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי. אורייתא דבכתב ואורייתא דבע"פ. דמתרוייהו אתיהיבו הה"ד מימינו אש דת למו.
675 ועוד רבון עלמא קבל דורונא דלהון דאיהי מתנה טובה דסלקא עלייהו. דאתמר בה מתנה טובה יש לי בבית גנזי שבת שמה. אלין אינון דהוו עבדין צדקה עמה דאיהי צ' תשעין אמנים. ד' ארבע קדושות. ק' מאה ברכאן. ה' חמשה חומשי תורה
676 מיד וידי אדם דאינון חסד וגבורה הוו נפקין מאדם דאיהו עמודא דאמצעיתא לקבלא דורונא דלהון ויהבין ליה למלכא
680 בההוא זמנא כמה חיוון פתחין ידייהו דאתמר בהון וידי אדם מתחת כנפיהם. יהבי דורונא לנשמתא דההוא בר נש מכמה מתנן טבין מכמה דרגין דנבואה.
688 זכאה איהו אבר דעביד ביה מצוה לקב"ה דבגינה נחית קב"ה לשרייא בכל אבר דיליה ועל האי בר נש מכריזין לעילא הבו יקר לדיוקנא דמלכא:
693 וכד אתפשטת לאתגליא נפיק מהאי אוירא נקודה חדא. ומה דאשתאר איהו אור. והאי איהו אור קדמאה דעובדא דבראשית. הה"ד ויאמר אלקים יהי אור. יהי י' אויר. ורזא דא לחכימי לבא אתמסר.
694 והאי נקודה בתר דאתפשט מהאי אור. אתלבשת בגוונין ארבע בהיכלא עלאה. ומאי איהי נ"א ניהי. בּ. ועלה אתמר בחכמה יבנה בית.
695 ורזא דהאי נקודה איהי מדיד חמש גוונין. ועלייהו אתמר מי מדד בשעלו מים ודא אָ. ושמים בזרת תכן ודא אִ. וכל בשליש עפר הארץ ודא אְ נ"א אׂ ושקל בפלס הרים ודא אֵ. וגבעות במאזנים ודא אֻ
696 דא סליק באוירא. ודא אזיל לצפונא ודא לדרומא הה"ד הולך אל דרום וסובב אל צפון. תרין אחרנין סובב סובב לגבי מזרח ומערב דאינון כלהו נקודי כגלי ימא. דא סליק ודא נחית
698 אלין גלגלין כלהו סחרין לההוא נקודה ואיהי מדה לכלהו. איהי בארבע וסלקא בעשר. ורזא דמלה יקוק יוד קא ואו קא. אלין אינון ארבע גוונין דסלקין בעשר.
705 קם ההוא סבא וא"ל רבי רבי באומאה עלך בהאי נקודה טמירא עלאה. נחית נ"א חות הכא לגלאה רזא טמירא. ולא ליקרא דילי עבידנא אלא ליקרא דשכינתא לאחזאה יקרא דהאי נקודא טמירא גניזא דאתמר בה ונעלמה מעיני כל חי. ועלה אתמר נתיב לא ידעו עיט וגו'.
710 בראשיתּ תמן ב"ת. והאי בת נקודה סתימא באוירא. עלה אתמר שמרני כאישון בת עין. איהי ודאי גניזא באור ובה אתעביד אויר.
711 ובגינה אתמר וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה. חמש זמנין אדכיר סנה. וחמש זמנין אור אינון לקבלייהו בעובדא דבראשית. ואינון יהי אור. ויהי אור. את האור כי טוב. ויבדל אלקים בין האור. ויקרא אלקים לאור.
713 ועלייהו אתמר מי מדד בשעלו מים דא חסד. ושמים בזרת תכן מאי *זרת דא גבורה וכל בשליש דא עמודא דאמצעית' דאיהו תליתאי. ושקל בפלס הרים דא נצח. וגבעות במאזנים דא הוד.
714 ואינון ברזא דאת ה' דהאי נקודה מדיד בהון ה' נקודין. דאיהי י' דנפיק מגו אוירא דכיא דאיהו כתר עלאה: ובגין דאלין חמש מדידין אינון ברזא דה' עלאה. איהו אזיל בהון חמש מאה שנין בין כל חד וחד.
715 ורזא דמלה *עץ החיים מהלך חמש מאות שנה ובין כל חד וחד חמש מאות שנה. ובעובי דכל חד וחד חמש מאות שנה דכלהו סלקין במתקלא דחמש חמש לכל סטרא.
716 ורזא דמלה ועשית בריחם עצי שטים. חמשה לקרשי צלע המשכן האחד. וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה. לירכתים אינון ירכי קשוט. ימה. מאי ימה דא שכינתא עלאה. ההוא דאתמר ביה ודמות על ראשי החיה רקיע.
717 ואיהו דאוקמוהו אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא נימא. והאי נימא עליה אתמר אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. ובה קב"ה מדקדק עם צדיקייא אפילו כחוט השערה. והאי חוט איהו חוט דסחיר לאות ברית מילה. וברית איהי נימא.
718 ווי לון מאן דאפריש אות ברית בין מים למים. ומנע זרעא מניה דאחזר עלמא לתהו ובהו ורזא דמלה לא תהו בראה לשבת יצרה ודאי.
719 מים עליונים אורייתא דבכתב. מים תחתונים אורייתא דבע"פ. נימא דאיהו בין תרוייהו דא יסוד. דאיהו רזא דאוריי' ואיהו יסודא ועקרא דתרוייהו.
720 ומאן דמנע רזא דעקרא דתרי תורות כאלו אהדר עלמא לתהו ובהו. ואלין אינון דאמרין דלא אורייתא אלא כפשטה ולית בה רזא אחרא.
723 ובשבת בגין דלא תהא כנועל דלת בפני לווין דאתמר בהו לוו עלי ואני פורע איהי פתיחא לגבייהו דאינון נשמתין יתירין. ובאלין דלא מלווין לה ולא אוסיפין לשבתות ולימים טובים איהי סתימא להון ובגין דא כל המוסיף מוסיפין ליה. ודא *תוספת נשמתא יתירא. ואיהי תוספת רוחא דקדושה וכל הגורע גורעין ליה ההיא נשמה יתירה ואשתאר עני. ואם הוא חכם אסתלק מניה חכמתיה. ואם הוא עשיר בממונא אסתלק מניה ואשתאר עני יבש כמה דאיהו
724 מנע מלעילא נשמתא יתירה דאיהו נשמת כל חי ואשתאר יום השבת עני ושכינתא יבשה. הכי אתמנע ברכאן מניה. ואיהו מדה כנגד מדה.
727 ובזמנא דההיא ם' סתימא אתפתחת. לא אתפתחת אלא בפיוסא כד"א פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל.
728 והאי פיוסא לגבי ו' דאיהו מפתחא דסתים לה ובגין דא פתחי לי ביומא קדמאה. למאן. לאת י' דאיהי נקודה דקמץ. כד אתפתחת אתפתחת בפתח דאיהו ו'. כד סתים סתים בקמ"ץ ואיהו י"ו. טפה וזרע דאתמשך מניה.
729 ובג"ד פתחי לי ביומא קדמאה לאת י' דאיהי נקודה דקמץ. אחותי ביומא תניינא. רעיתי ביומא תליתאה דאיהו רעיא מהימנא יונתי ביומא רביעאה. תמתי ביומא חמשאה תם עונך בת ציון. שראשי ביומא שתיתאה דאתמר וישתחו ישראל על ראש המטה דאיהו יום הששי. נמלא טל ביומא שביעאה דא טפה י' ודאי. ודא נקודה דאת ב'.
730 ובגין דא זווגא דת"ח משבת לשבת לירתא ההיא טפה דאיהי חכמה ט"ל תורה לבנייהו. ולאו למגנא אוקמוהו ז"ל כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו
731 גל נעול גל איהו כמו גלגל איהו רמיז דביה מעין חתום דאיהי י'. ומיד השקו הצאן דאינון אברין קדישין דאתמר בהון ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם כלהו רועים ומשה על כלהון דכתיב וישב על הבאר וכתי' תפלה למשה איש האלקים וכו'.
732 איהו שולטנותיה בשבעה רקיעין. צדיק איהי רקיע דפליג בין מיא למיא בין ים עלאה דאיהי אימא עלאה. ובין ים תתאה דאיהי אימא תתאה.
733 ועליה אתמר אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא נימא כמה דאוקמוהו מארי מתני'. והאי נימא איהו צדיק. ולאו למגנא אוקמוהו קדמאין דקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה.
734 ולית נימא ונימא דשערה דעתיקא קדישא דלא נפקא ממבועא עלאה. והאי נימא איהי ו' מבועא דיליה י' דסלקא באוירא עד אין סוף ונחתא עד אין תכלית.
735 ואיהי עשר ובגינה אתמר עשר אמות ארך הקרש. אמו"ת אינון מאו"ת בהפוכא. ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד דא רזא דשעור קומה דאיהו אזיל על ק"ו המדה מאי ק"ו דא את ו'. דאיהו מדה לכל שעורא דגופא.
736 איהו מדה בין עינא לעינא ועלה אתמר אצבע אלקים היא. איהו שיעורא דאורכא דחוטמא. ואיהי שעורא דכל אצבעא ואצבעא ושעורא בין אצבעא לאצבעא ו' נ"א י'
741 *ושכינתא תתאה איהי ספירת העמר. דבה מני שבע יומין דאינון ז' שבתות דאית בהון מ"ב יומין דשיתא דכל שבוע. ושבע
743 הא מ"ט נ"א דמטטרו"ן דאינון מ"ט אנפין טהור. שמע ישראל יי' אלקינו יי' אחד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
747 דט' נקודין לכל סטר בנקודה דאמצעיתא אשתלימו לארבעים סאין איהו שעורא דמקוה דביה אתדכיא' אתתא לבעלה.
749 ובהון אתחברת אוריתא דבכתב ואורייתא דבע"פ ביומא דשבועות דאינון דו פרצופין דאדם. וחבורא דתרוייהו רחם דאיהו רמ"ח פקודין דעשה.
751 ובההוא זמנא כל אינון אברין מקבלין ע"י צנורין דא מן דא. הה"ד מקבילות הללאות אשה אל אחתה נ"א אחת אל אחת
752 וכד אינון מקבלין. כל ספיראן מקבלין דא מן דא ומלאכין לתתא מקבלין דין מן דין. כד"א ומקבלין דין מן דין. וכל חד וחד יהיב רשו לחבריה לאעלא בתחומא דחבריה כד"א ונותנין רשות זה לזה.
753 ומאן גרים דא. ישראל. כד מקבלין דא מן דא בין באורייתא בין בממונא. גרמין לקבלא לעילא דא מן דא. ולאשפעא דא לדא. וכלא על ידי צנורין הה"ד תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגו'
755 ואינון לקבלייהו תרין שפוון דאתקרון אפיקי מים. ומאן נינהו נצח והוד דאתקרון שקתות המים. ותרוייהו אתשקיין על ידא דצנורא דאיהו עמודא דאמצעיתא דכליל כלא. ואיהו ברית דכלילן ביה כל אברין דגופא.
756 כל צנורין אינון אתשקיין מן את ו' דאיהו נהר דנגיד ונפיק מעדן. ואיהו צנור דנפיק ממעינא דמיא דאיהו י'. ומניה אתפשטא ה' דאיהי ים עלאה.
757 ות"ח תשע נקודין אינון מן קמ"ץ עד שור"ק. וכלהו אתקריאו צנורין ומבועין לאתוון דאינון כלילין בקרקע. דאיהי שכינתא תתאה. דאתקריאת ג"ן כלילא מתלת וחמשין סדרין דאורייתא.
759 ואיהי חכמת שלמה דעלה אתמר ותרב חכמת שלמה אתרביאת מכל שקיו דכל ספירה וספירה. על ידא דההוא צנורא דאיהו ו'. עד דמטיאת לההוא מבועא עלאה דאיהי י' עלאה חכמת כל בני קדם. ובההוא זמנא אתעבידת איהי תגא ברישא דאת ו'.
760 ות"ח שכינתא תתאה כד איהי אתשקיא מן נקודין. אתקרי חר"ק חל"ם שור"ק. למאן. לההוא צנור דאיהו ו' דכליל שית צנורין דכלהון משית אתוון. דאינון אבגית"ץ כו'. שית צנורין אינון דתליין מניה ואיהו כליל שית אחרנין. וכלהו סלקין למ"ב. אתקריאת חר"ק חל"ם שור"ק דההוא צנור כגוונא דא וִֹּ.
764 כד סלקא על רישא אתקריאת תגא זרק"א. בההוא זמנא אתמר בה *אשת חיל עטרת בעלה ואתקריאת חל"ם וכד נחתת תחותיה אתקריאת חיר"ק. ואיהי
766 מסטרא דחכמה אתקריאת חל"ם. ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקרי שור"ק. כד"א ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ההוא דאתמ' ביה תתן אמת ליעקב.
767 מסטרא דיליה אתקריאת חר"ק. ובהפוך אתוון חק"ר. ובגינה אתמר החקר אלק תמצא. ואיהי קרח הנורא דאיהו שמא תליתאה דצלותא דאתמר ביה האל הגדול הגבור והנורא. הנורא איהו עמודא דאמצעיתא
770 דחמש אור דלעילא מניה כלהון אינון באתגלייא. ומאי ניהו. תלת אור סגו"ל ותרין אור שב"א. כד סלקא על גדפייהו דתרין נקודין דאינון שב"א אתעבידת שור"ק.
772 ומאי ניהו אלין אשישות. אינון תרי אשות דאינון איש ואשה אשא חוורא ואשא סומקא דתמן אב ואם. דאינון י"ק. ואינון אנפי דינא ואנפוי דרחמי.
773 אמאי בעאת לאסתמכא תמן. בגין דאינון תרין גוונין דשושנה. חוור וסומק. רחמי ודינא. דאינון חסד וגבורה.
775 וביה אתעבידת סגו"ל כד נחתא רפדוני בתפוחים אלין אינון תרי סמכי קשוט דאינון חוור וסומק. ובגין דארחת באת ו' דאיהי בברית. אמרת רפדוני בתפוחים.
776 וכד אתחברת ביה אתעבידת סגו"ל. מה דהוו צר"י אתעביד צייר. הה"ד וייצר יי' אלקים את האדם עפר מן האדמה וגומר.
777 ויצמח יי' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וגו' דא צדיק איהו עץ פרי עושה פרי למינו. ובהאי אתר. איהו רחימו דילה בחבורא ויחודא דבעלה ובגין דא אמרת כי חולת אהבה אני.
778 וכד ישראל חאבין בברית מילה אתפסיק נביעו דנקודין מאתוון דכלילן בשכינתא תתאה. ואשתארת בהון יבשה. בההוא זמנא מה כתיב בשור"ק חיר"ק. שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו.
780 ואת ו' כד איהו נטוי על רישי אתוון חיוון נ"א אתוון עלאין אתקרי רפ"ה. וכד איהו במציעו דאתוון אתקרי דג"ש.
782 כתרין דאתוון דאינון תליין במחשבה דאינון כגוונא נ"א הני טעמי תליין במחשבה אתוון בעובדא דתמן נקודין תליין בדבור אתוון בעובדא ז' זיינין אינון כגוונא דא ש כן איהי ז' שביעאה לא צריכין תגין כגוונ' דתגין
787 ולאלין נ"א ומאלין נקודין וטעמי ואתוון עביד ההוא סתים וגניז כרסייא טמירא עלאה. ועליה אתמר אתה יי' לעולם תשב כו' מאי אתה ההוא דאתמר ביה יי' אלקי אתה ארוממך.
788 בההוא דאתמר ביה רום ידיהו נשא. ובגיניה אתמר למי נושאין כפים לרום השמים הדא הוא דכתיב רום ידיהו נשא. ומאי ניהו. יו"ד ק"א וא"ו ק"א דאיהו חכמה כ"ח מ"ה. ועליה אתמר
790 והאי איהו כ"ח פרקין דידין דמלכא עלאה. דאינון כוז"ו במוכס"ז כוז"ו כנויין דיחודא עלאה דאיהו יקו"ק אלקינ"ו יקו"ק. ובגין דאסתלק האי חילא מישראל אתמר בהון וילכו בלא כח לפני רודף.
791 יו"ד ק"א וא"ו ק"א אינון עשר אצבעאן דאתמר בהון ידיו גלילי זהב. דבהון כ"ח פרקין דאינון כ"ח אתוון דעובדא דבראשית.
793 ומאי נכון. דא נאמן יושב. ונאמן עומד באמצע הה"ד כתפארת אדם לשבת בית. ומאי מאז. אלא ההוא דאתמר ביה אז תקרא ויי' יענה. ומאי א"ז אלין ח' אתוון דאינון יאקדונק"י דסלקין לחושבן אמ"ן.
794 ודא איהו העונה אמן בכל כחו בההוא כ"ח. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין העונה אמן בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה.
795 ובגיניה אתמר נכון כסאך מאז מעולם אתה. וביה אתה יי' לעולם תשב. אתה. ההוא דאתמר ביה אבינו מלכנו אבינו אתה. ומאי ניהו. אבינו אב הרחמן.
797 וכד ישראל קיימין בעמידה דצלותא. איהו יתיב על כרסייא. ובגיניה אתמר בההוא זמנא אתה יי' לעולם תשב כסאך לדור ודור. ומאי ניהו לדור ודור. אלא ההוא דאתמר ביה דור הולך ודור בא והארץ לעולם עמדת.
802 ודא היא עת לעשות ליי'. וכמה עתות יש. ועלייהו אתמר ואל יבא בכל עת. ושלמה אמר עת לשחוק וכו' דאינון כ"ח עת.
804 וכד שכינת' דאתקריא' זאת עם ישראל כד"א ואף גם זאת בהיותם כו'. מאי אינון אמרין לה. אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך. בכמה תחנונים וצלותין בציצית ובתפלין בשבתות וביומין טבין דעלייהו אתמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. אות ברית מילה אות דשבת וימין טבין ואות דתפלין.
808 והנביא כשראה את ישראל בגלות לא ראה להם מנוחה אלא בעבור זאת ופורקנא דישראל לא ייתי אלא בזאת הה"ד זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל.
812 וכיון שהאדם בה יפיק רצונו ובה משיג השם שזהו סוד על זאת יתפלל כל חסיד על זאת ודאי לשם ה' שהוא על זאת
813 למה תקנו בשחרית למדה ידועה. וכן במנחה למדה ידועה. וכן בערבית למדה ידועה וכן בשבת למדה ידועה. וכן בי"ט למדה ידועה. וכן בעשרת ימי תשובה למדה ידועה.
817 אבל בזמן שצריך קב"ה להצדיק לצדיק ולעשו' עמו צדקה שהיא מלכות עם התחתונים נכללים בו כל הספירות ונקראין צדיקי' על שמו ה' נקרא על שמו צדיק. שנאמר צדיק יי' בכל דרכיו. ומרחם על בריותיו בצדק'
820 מצד ה היא צדקה ומצד י היא כובע על ראש צדיק אות ברית עטרה בראש כל צדיק. ומצד ו נאמר בה ארוכה מארץ מדה. מצד ה עליונה ורחבה מני ים.
822 ומלכות היא דמיון כלם. שנאמר וביד הנביאים אדמה כמ"ש הנביא ודברתי על הנביאים וגו' שהיא כמו האספקלריאה שכל הפנים נראין בה. כן כל הספירות מראין בה כחם ודמיונם וצורתם לכל נביא כפי השגתו למעלה
823 וכמו כן למטה היא מתלבשת בכסא הכבוד ובכל המלאכים והאופנים חיות הקדש ובכל הרקיעים והכסאות שבהם והמלאכים התלוים מהם
827 יהוה הוא בכתר שהיה קודם שנברא העולם הוא ושמו לבד בכתר. כשברא העולם במדת ראשית ירד עליו ולא היה חסר מלמעלה וכן בכל ספירה כמדליק נר מנר ואינו חסר מן הראשונה ולא מחברתה עד אין סוף ואין תכלית.
828 ומי שמכיר אותו בזאת כמו שמכיר אותו בעליונים ובתחתונים בעבור שהיא כלולה מהעליוני' ואיהי יחוד וקשר כלם והיא מתלבשת בתחתונים
831 וכ"ח *אתוון אינון לכל עובדא דבראשית וכלהון אינון בין לכתיבה בין לכל מלה דיתעביד בידין. דעובדא דכ"ח פרקין אינון בעשר אצבען.
833 אית חכמ"ה מסטרא דאתוון. ואית חכמה מסטרא *דנקודין. דאתוון אינון בת קול. ובהון רזא דדבורא לדרשא ולכל מלה דתלייא בדרשא.
834 תגין אינון למחשבה. ואינון ברזא דהאי קרא ולחשוב מחשבות כו'. וכלהון תליין בשכינת' תתאה. ואיהי כללא דכלהו
836 ורזא דמלה תלת תגין לעילא כמו זיינין דספר תורה בה רשימין ס"א רמיזין כתרין ונקודין ואתוון והכי בכל את ואת.
837 ש שבת הגדול בינה. שבת הקטן מלכות. ב' תרין דרועין גדולה גבורה. ת'. תפארת. ביה שקיל שבת לכל אורייתא. תלת כתרין דש ג' ספירן עלאין. וכלהו כלילן בתיובתא. דאיהי שכינתא עלאה. ועלה אתמר תפלת כל פה.
838 והא עמודא דאמצעיתא אתקרי תפלת כל פה אלא כל איהו ב"ן י"ק מן בינ"ה. ואיהו עמודא דאמצעיתא. איהו ממוצע בתלת אתוון דאינון יק"ו דאתכלילן בבינה ואיהו ממוצע כגופא בין תרין דרועין. ואיהו
840 ואיהו כליל תלת ברכאן דצלותא קדמאין ותלת בתראין. ואיהו כליל תרין ו"ו דאתמר בהון על שתי קצותיו וחבר. דאינון נ"א ואינון י"ב ברכאן דצלותא. דאתקריאו אמצעיות. וכלהו ח"י ברכאן דאתכלילן בה. דאינון תלת ווי"ן. נ"א דאתמר בהון יו"ד ק"א וא"ו קא דאיהו דו פרצופין.
842 קם סבא חד פתח ואמר ודאי ה' אית בה תלת ווי"ן דאינון ח"י ברכאן: כגוונא דא . דאתמר בהון וברכות לראש צדיק.
843 מאי ראש צדיק דא עמודא דאמצעיתא. דביה שריין ח"י ברכאן דה' עלאה ומניה אתמשיכו לה' זעירא על ידא דצדיק
845 ו' דאיהו במציעות ה"ה איהו שעור קומה ואיהו אמה. וסליק נ"א דסליק באת י' לעשר אמות דאתמר ביה עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד דא ו' י' דאיהו ברזא דז'. דכל תגין ביה אתקריאו.
846 שתי כתפת חברת דא כתף עלאה וכתף תתאה דאינון ימינא ושמאלא ואינון ה"ה. אל שני קצותיו אינון ו"ו ובהון אתעביד ה"ה בחבורא. ובגין דא אל שני קצותיו וחבר
847 בכל אתר אמה איהו ו'. ובגין דא איהי בת ששה טפחים וחצי האמה דא י': דתרין יודי"ן אינון שעורא דאמה. ואת י' שעורא דילה ג' טפחים ודא ג'.
848 ועשר אמות דא איהו שעורא דגופא דבר נש לקבל עשרה דברים דאתמר בכוס של ברכה ולא אשתאר בזמנא דא אלא ארבע ס"א דאסתלק ו' ואשתאר ד' מן דו פרצופין. ושעורא דכלא ו' באת י' סליק לעשר כמה דאוקמוה.
849 וכלהו רמיזי בגופא כגוונא דא. בדרועא ימינא תרין אמין מן פרקא לפרקא. וכן בדרועא שמאלא תרין. הא ארבע. וכן בתרין שוקין ד' הא ח'. ובגופא תרין. הא עשר. דא איהו עשר אמות ארך הקרש. הקש"ר איהו בהפוך אתוון. בין קשר לקשר.
850 וחמשה בריחי' לקרשי צלע המשכן הא' אינון חמש אצבען דיד ימין. וחמשה בריחי' לקרשי צלע המשכן השנית ה' אצבעאן דיד שמאלא
851 ואינון ה' אצבעאן כלהו מדה לבריחים: ואינון מי מדד בשעלו מים וגומר. והא אוקמוהו *ואינון אָ אֵ אֹ אִ אֻ חמש נקודין אלין דאנון קמ"ץ צר"י חל"ם חיר"ק שר"ק אינון ברזא דאלקים דהכי סליק *בחשבן. ורזא דאלקי"ם מלא י"ק. ודא איהי נ"א יהו בינה ודאי. והכי ברזא ה' אלפין כלילן בה' תתאה.
853 ה' זעירא גופא. בית קבול דכלהו. פתילה ס"א פתיל ה' דאתאחדן ביה תלת גוונין דשרגא דאיהו נר יי' נשמת אדם.
854 זית מזתים דא צדיק דאתמר ביה שמן זית זך. כתית. דכתיש כתישא באינון אתין ס"א זתין דאינון אברי גופא. ודא ברית מילה לגבי שכינתא דאתקריאת גד.
855 ורזא דמלה. והמן כזרע גד הוא. בההוא יו"ד אתעבידת *גיד ואמא אתקריאת גד. בגין דאיהי כלילא מז' ספיראן דסלקין לחושבן ג"ד.
856 ואמאי אתקריאת מן בגין דכלא לא ידעו מה הוא. דנחית לון קב"ה מן דאיהו כזרע גד חוור. ועינו כעין הבדלח דאיהו חוור מסטרא דימינא. וטעמו כצפיחית בדבש מסטרא דשמאלא. מה הוא כליל מעשר אתוון דאינון
859 והאי בשר הא אוקמוהו מארי מתני' בבשר היורד מן השמים. דא מנא דאכלו ערב רב. ועכ"ד אמרו עלה אין דבר טמא ס"א רע יורד מן השמים.
861 ורזא דא לחכימי לבא אתמס' והאי בש"ר בהפוכא שב"ר. ועליה אתמר שבר רעבון בתיכם. אם זכו בשר קדש דאתמר ביה ומבשרי אחזה אלוה.
864 ות"ח כל שמא דאיהי מן תרין אתוון כגון כי *ביה יי' צור עולמים. תליא מן חכמה. ומן תלת אתוון תליין מן בינה. ומן ארבע תלין מן שכינתא תתאה. ומן חמש תליין בחמש ספירן. ומן שית תליין מן צדיק. ומן שבע ותשעה ביה.
865 מן עשר בשכינתא תתאה. דאיהי עשירית האיפה סלת. ובה מעשרין. ובגין דאיהי כלילא מעשר אתמר בה אין שכינה שורה בפחות מעשרה.
867 זרק"א האי תגא איהי י' וחוטא דילה ו'. והא אוקמוהו כורכין את שמע עם ואהבת את. ולא הוו מפסיקין. בגין. דאת י' איהי אבנא מרגליתא קדיש' יקרא
870 אתעבידו ה אבנין אחד כריכו דכולהו ו' דאיהו כליל שית תיבין דיחודא דאינון שמע ישראל יי' אלקינו יי' אחד.
871 ובההוא כריכו צריך לסחרא קירטא ולארכא בה. האי אבנא כלילא מחמש נ"א מעשר עד דסליק לה עד אין סוף. ורזא דמלה למען יאריך ימים על ממלכתו
872 כד האי אבנא בעאת למעבד דינא בעמלק או בסטרין אחרנין וכן בחייבין. נטלא מגבורה ואתכלילן בה כל ספיראן ואתקריאו בה כלהו גבורות וכד בעאת למעבד חנא וחסדא בעלמא נטלא מחסד וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקריאו חסדים. וכד בעאת לרחמא על עלמא נטלא מעמודא דאמצעיתא וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקריאו רחמי. והאי י' איהי בכל סטרא.
873 א"כ במאי אשתמודעת כד נטלא מאבהן אלא בנקודה. כד איהי נקידא מסטרא דקמ"ץ נטלא מחסד. וכד איהי נקידא מסט' דשב"א נטלא ס"א ינקא מגבורה. וכד נקידא מחל"ם איהו מסטרא דעמודא דאמצעיתא דתלת נקודין אלין אינון מיא ואשא ורוחא
877 א"ל רבי אלעזר אבא והא כמה מחשבין אינון שכינתא תתאה אתקרי מחשבה. חכמה עלאה אתקרי מחשבה. ולעילא לעילא מחשבה. ולעילא מכלהו מחשבה דלית לעילא מנה והיא סתימא דכל סתימין עלאה דכל עלאין.
878 אי תימא דסליק מחשבתיה דאדם תמן. לא דהא אתמר ביה ואירא כי עירום אנכי ואחבא. דהאי ערום אחזי דאתפשט מלבושיה. ובגין דא אתמר באבא ואחבא. ובברא ויסתר משה.
880 ודא הוה מיתה דיליה דאסתלק מחשבה סתימא דכל סתימין מניה דאיהו ח"י החיים. דבאתר דאיהו תמן לית מיתה תמן. וחאב במחשבה סתימא ואשתאר
882 ואי לאו דקמת עמיה תשובה וגלת עמיה. הוה אתאביד מכל וכל. ובגין דא אם עונות תשמר יק יי' מי יעמוד מי יעמוד ודאי.
884 אימא עלאה קמת באדם. ואימא תתאה בהבל. דחובא דאדם רב הוה מדהבל. ובגין דא ברי. א"י מן אקיק איהו א"י דחב ביה הבל. ואסתלקו ואשתארת נ"א קין ואסתלק ואשתארו ה"ה.
885 ובגין דא. א"י הבל אחיך. ואיהו א"י מן אד' ואשתאר ד"ן מן אד' חובא דאדם גרם דאסתלק י"ו מן יקו"ק. ואשתאר ה"ה
887 א"ל ברי. ודאי. דא רזא דחב במחשבה עלאה. דאסתלק י' מן א ואשתארת ו"י. בגין דאסתלק מתמן עלת העלות דאיהו מחשבה סתימא באת י' מן א. דלית יחודא ס"א מחשבה בר מניה.
890 ש"ם י' דלית לעילא מניה כלל אלא ההוא דברא כלא. ולית מאן דברא ליה. דאית בורא דאתברי כגון מיא דאיהו ברא לעשבים. וגדל לון. ואיהו אתברי אבל האי ברא ולא אתברי. איהו דלית אלק לעילא מניה.
895 אבל האי א. סופה כתחלת'. ותחלת' כסופה. ובה אמר עלת העלות אני ראשון ואני אחרון. ובאת ו' דאמצעיתא ומבלעדי אין אלקים.
899 אדם תניינא חאב במחשבה. ואדם תליתאה חאב במעשה. דתלת אדם אינון. אדם דבריאה. אדם דיצירה. אדם דעשיה. דלאו כל חובין שוין.
903 לבתר אסתלק' ה' עלאה. אשתאר' ה' תתאה בתראה יחידה. דאתערבו טוב עם רע מה דאפריש קב"ה הה"ד ויבדל אלקים בין האור ובין החשך.
904 גרמו דגלת שכינתא ואתערבת בין אומין דעלמא. ס"א בין אומין דעלמא ובנהא עמה ומנטרא לון ס"א לנטרא לה בגלותא.
909 בראשיתּ. נחתו תמן תרין סבין. ואמרין אתעסקנא במה דהויתון ואנן לא הוינן נ״א ולא הוינן ודא ב׳ תרין ראשית
910 הא סבא עלאה קא נחית בינייהו. אמר הא אנן חד. ותלת הוינן. וכען אנן חד. אלקי״ם. ודאי מ״י ברא אלה. מ״י ברא באלין תלת. ואיהי רביעאה ושביעאה ס״א וחמשאה וס״א ותשיעאה
911 *בראשית אינון שית סבין. ומאן נינהו את השמים ואת הארץ. הא אנן שבעה. ותלת גניזין עלייהו. באלין ז׳ סבין ובת שבת יחידה לקבליהו שבעה ובגין דא הא אנן שבעה שבועות
913 ואלין סבין אערעו בבוצינא קדישא וחברוי. אמרו ליה ר׳ ר׳ אנת וחברך אשכחתון חד עולימא דאיהו בארחא מזנב אבתרייכו.
914 א״ל אערענא במשריין סגיאין דהוו קא אתיין מקרבא דחויא. ואנון משריין דמלאכין דנחתין מזרזן לקבלא צלותין מסטרא דנ׳ אתוון דמיחדין ישראל בכל יומא. דבהון וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים.
915 דמלאכין דנחתין לאגחא קרבא דקא ממנן על צלותין. כלהו הוה נחתין ס״א סלקין בתוקפא דגבורה כד נצחין לחויא וכמה חילין דיליה דקא רדפין אבתרייהו בכמה חובין דישראל.
918 א״ל ולחבריא הוה לכו לעיינא לאסתכלא בתר ההוא דמזנב בתר צלותין דאינון חלשין. ולית לון רשו לסלקא עם אחרנין ולפרחא עמהון לעילא. ובגין אינון צלותין חלשין אתמר ויזנב בך כל הנחשלים אחריך דנער קטן נוהג בם.
919 דאלין עשר סלקין ביוד קא ואו קי וכל חד אית ליה צלותיה. ואם חסר חד מנייהו אפי׳ בתראה. דלא סליק צלותא דיליה עמיה בגין דאיהו עניא ולית ליה רשו לסלקא צלותיה עם אחרנין. כלהו צלותין מתעכבן לסלקא עד דההיא צלותא דעניא סליקת.
923 והאי צלותא אתקריאת עקב לגבי צלותין אחרנין. ובגינה אתמ׳ אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אע״ג דסחיר לה להאי נקודה דאיהי קוצא דאת ד׳ בכמה חובין לאולפא קטיגור׳ על בנוי דשכינתא. לא יפסיק לההיא נקדה.
924 דאם יפסיק. בגיניה אסתלק קוצא מן ד׳ מן אחד ואשתאר אחר דאיהו נחש כרוך בעקבו. דבגין חויא לא יפסיק ולא אסתלק קוצא דאת ד׳ מן אחד.
928 ודא איהו בגדו דחויא דע״ז. כד חויא אתיא לאתחברא עם גוף אדם ישן דאמרת שכבה עמי חצופה זונה. אתמר באות ברית וינס ויצא החוצה
929 כ״י נ״א ובגין דא אפי׳ נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אע״ג דסתיר לה לההיא נקודה דאת ד׳ לא יפסיק דאי יפסיק בגיניה אסתלק קוצא מן ד׳ דאחד ואשתאר אחר דאיהו נחש כרוך בגין דחויא לא יפסיק ולא אסתלק ואיהו פוסק וברחת מניה אבל עקרב יפסיק כמה דעבד יוסף צדיקא הה״ד וינח בגדו אצלה וינס וכו׳
930 אדהכי הא עולימא קא אזדמן לגבייהו מחמר בתר בעירן א״ל מאי וינח בגדו אצלה כו׳ אלא עקרב עקר ב׳ דעקר ביתא דשכינתא כד בעיא לאתחברא עם צדיקייא צריך לאפסקא מניה ולא יתהני מיניה ואפי׳
931 ממשכא דיליה לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב הה״ד וינח בגדו אצלה משכא דיצר הרע ודא בגדו דחוייא ע״ז כד איהו קא אתייא לאתחברא עם צדיקייא ואמרה שכבה עמי חצופה זונה איתמר באות ברית וינס ויצא החוצה.
933 א״ל אנא איהו ברא דנונא חדא דשט בימא רברבא ובלע כל נונין דימא ואפיק להון חיים לבר ולזמנין איהו נפיק ביבשתא לקיימ׳ ביה וידגו לרוב בקר׳ הארץ תווהו.
937 אמר לון אבא דילי איהו חד נונא רברבא דכד צחי אפתח פומיה ובלע מיא דימא. ועד שבעין ס״א שבעה שנין לא הדר ימא לתוקפיה. ורזא דמלה יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. ואיהו בלע כל כך מן ימא ואתון לא אשתאבתון מניה אלא כד חד דאיהו כ״ד ספרי דאוריתא. איך לא אשתמודעתון ביה.
939 חדו ביה ואמרו. בודאי אי אנת הוית בהאי עלמ׳ הוינן קא נחתין מסוסוון דילן והוינן אנן מחמרין בתר בעירך.
940 אמר לון. ההוא חויא דאתון מגיחין קרבא ביה. איך אשתזבתון מניה דאיהו בלע וקטיל. ולא עוד אלא דאיהו קטיל לאדם קדמאה ולכל דרין דקא אתיין אבתריה.
941 וברתא איהי על מגדלא דפרח באוירא. ומכריזין בכל יומא ברקיעא דכל מאן דקטיל להאי חויא דיהבין ליה לאנתו בת מלך פנימאה ממשבצות זהב לבושה.
942 והאי זהב איהו ז׳ ימי בראשית. ה׳ חמש אור. ב׳ איהי ב׳ מן בראשית עלה אתמר יפה כלבנה. תורה שבע״פ קראן לה במתיבתא.
944 כמה גברין כמה מארי תריסין אתכנשו בבי מדרשא לאגח׳ קרבא עם חויא בגינ׳. וכמה תריסין אתעבידו פסקות בגינה דברתא דמלכ׳.
945 ויפן כה וכה וירא כי אין איש בהון דקטיל לחויא עד דייתי ההוא דאתמר ביה ויפן כה וכה ויך את המצרי. ובג״ד אתמר עד כי יבא שילה. שיל״ה מש״ה. דאיהי מורשה דיליה. ובג״ד בגיניה אתמר ביה עד כי יבא שיל״ה דיליה נ״א דילה ודאי.
949 וכמה מארי קרבין אגחו עמיה קרבא על ימא. כד״א שם אניות יהלכון בימא דאורייתא. דאינון אניות עיינין דמסתכלין באורייתא. וכמה אניות מנייהו אתברו ונפלו בימא עד דייתי מורשה דילה וקרע ימא דאורייתא וסוס ורוכבו רמה בים דאיהו חויא ובת זוגיה דאיהי סוסיא דיליה.
954 ובההוא זמנא שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות אזלין אניות בהבטחה בימא דלא טבעין. דהא רוח סערה אתעבר שלטנותיה מן ימא דאורייתא. ובההוא זמנא שם רמש ואין מספר וגו׳ שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו ויהי חדי עמהון.
955 הה״ד שיתו לבכם לחילה וגו׳ לחולה כתיב. וכלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו דאינון עתותי דאוריית׳ כמו שאמרו חז״ל קבעת עתים לתורה. דאיהו עתו דצדיק. תתן להם ילקוטון דא מנא דאתמר ביה ששת ימים תלקטוהו וגו׳. מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו כליל שית סטרין.
958 נחש בריח דא ההוא דאתמר ביה הבריח התיכון בתוך הקרשים. ודא עמודא דאמצעיתא דאתקרי תיכון בגין דאיהו עמודא דאמצעיתא. תרין גדפוי ימינא ושמאלא דמתמן אוריתא אתיהיבת. תרין קשקשוי תרין סמכי קשוט.
960 שם רמש ואין מספר כד״א ועלמות אין מספר וכו׳. ואינון הלכות פסוקות דאינון בתולות אחריה רעותיה דשכינתא.
963 פתח רבי אלעזר ואמר אבא. והא שבע ימים אינון וים עלאה איהו על כלהו ועלייהו אתמר כי שפע ימים ינקו. למאן אינון יונקים.
964 א״ל ברי שבעה בשבעה אינון מוצקות. והכי אינון רקיעים שבעה בשבעה. והכי אינון טורין שבעה בשבעה. והכי אינון ארעין שבעה בשבעה. ישובין שבעה בשבעה. וראשין דלהון תרין. ורזא דמלה שנים שנים שבעה שבעה. וכלהו זכר ונקבה. ולעילא חד גניז וטמיר. והכי אינון שבע כרסיין שבעה בשבעה. שבע היכלין שבעה בשבעה. והכי ממנן אינון שבעה ושבעה.
965 לויתן דימא דא צדיק. רישא דאיהו עמודא דאמצעית׳ מטי עד ימא שביעא דאיהי רישא דכלהו ותרין גדפוי ותרין קשקשין בארבע ימים שעורייהו.
967 אמר רבי שמעון ברי. הא מארי תריסין קא נחתין מלעילא מלובשין שריין. קשתותיהון קשתי אש. ורומחיהון אשא וסייפיהון להבה.
969 ולא עוד אלא דהא נונא רברבא קא אתיא. רב המנונא סבא ודאי. בכמה נונין חיילין קדישין דתלמידי חכמים דמתרבין בימא.
972 דאית מארי תריסין דאינון מגיחין בסוסוון. ואית אחרנין דאינון רגלין דעלייהו אתמר במפקנותא דגלותא דמצראי כשש מאות אלף רגלי וגו׳.
973 קם ר׳ שמעון פתח ואמר שמעו הרים את ריב יי׳. מאן ריב. דא שכינתא דאיהי ריב יי׳. דאיהי רבי. רב. בגין בנהא איהי ריב ברבי ורבן ורבא.
974 ריב ודאי בכלהו תנאים ואמוראים. דאיהי מריבת בהון בשית סדרי משנה בגין בעלה דאיהו עמודא דאמצעיתא כליל שית סדרין. ועלייהו אתמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. תרי שלמי חד בעמודא דאמצעיתא וחד בצדיק. דעלייהו אתמר שלום שלום לרחוק ולקרוב.
975 דבגלותא אתמר בעמודא דאמצעיתא מרחוק יי׳ נראה לי. צדיק קרוב לה. ובגיניה אתמר טוב שכן קרוב מאח רחוק.
976 ובגין דא שמעו הרים אלין אבהן. את ריב יי׳ דא שכינתא דאיהי ריב עם אבהן בגין דמרחקין לה מבעלה דאינון אתקריאו אמוראים. והאיתני׳ מוסדי ארץ אלין אינון תנאים. ואלין תנאי״ם איתני״ם בהפוך
977 אתוון. ואינון נצח והוד צדיקים איתני עולם. והא אית״ן בהפוך אתוון תני״א דמסייע ליה בגלותא. ועלה אתמר איתן מושבך ושים בסלע קנך.
978 והאי סלע אתמר בה דלא נפיק אלא טפין טפין דמיא דאוריתא באלין פסקות ובגין ויך משה את הסלע במטהו פעמים דא גרים ד לא נפיק מינה אלא טפין טפין זעיר שם זעיר שם.
979 וכמת מחלוקות על אלין טפין ומאן גרים דא המורים. דאתמר בהון כל המור׳ הלכה בפני רבו חייב מיתה. ובגין דא שמעו נא המורים. ובגינייהו ויך משה את הסלע במטהו פעמים
980 דאם לא דמחא בה לא הוו טרחין ישראל ותנאין ואמוראין באורייתא דבע״פ דאיהי סלע. אלא אתמר בו ודברתם אל הסלע ונתן מימיו. בלא טורח. ויהיה מתקיים בהון ולא ילמדו עוד וגו׳ והוה נפיק מיא בלא קשיא ומחלוק׳ ופסק
981 בגין דשכינתא דאתמר בה הלא כה דברי כאש נאם יי׳ הוה שריא בפומיהון דישראל. דאיהי אוריתא דבע״פ דאיהי סלע ע״ל ס׳ דאינון שתין מסכתות דהכי איהו סל״ע על ס׳.
982 דשכינתא הוה נח על טנרא. דבכל אתר דבעי קב״ה למעבד נס שכינתא אקדמת לההוא אתר. וכיון דשכינתא הוה תמן לא הוה ליה למחאה בסלע. דקלנא הוות לשכינתא דהות תמן דלא הוה ליה חילא למיהב מיא. ודא איהו על אשר לא קדשתם אותי. יען לא האמנתם בי להקדישני.
984 ורזא דמלה יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגו׳. אחד איהי מלכות. ותראה היבשה דא סלע מטטרו״ן. דבגיניה אתמר ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה.
988 והכי הוו ישראל. עד דאחזי לון עץ. הה״ד ויורהו יי׳ עץ וישלך אל המים וימתקו המים ודא עץ החיים דאתרבי על ההוא מבועא דאיהי שכינתא. י׳ מבועא דאשקי לאילנא דאיהו ו׳.
990 דשכינתא תתאה איהי מעין גנים דלית ליה פסק. טפה דאתמשכא מן מוחא וכמה טפין אתמשכאן מניה דאינון בתולות אחריה רעותיה.
991 קרקפתא איהי סלע. ומבועא מלגאו דא מוחא. על אלין טפין אתמר אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם וגו׳ את אויבים בשער דאיהו תרעא דצדיק אות ברית קדש דעלה אתמר זה השער ליי׳ צדיקים יבאו בו.
992 ועוד שמעו הרים את ריב יי׳ אלין תלת יודי״ן. והאיתנים מוסדי ארץ אלין תלת ווי״ן דכלהו אתרמיזו בויסע ויבא ויט.
993 קום אלעזר ונטיל קירטא דאיהי שכינת׳ ואקיף לה תגא וזריק מנה איהי אבן טפה קדישא. דעלה אתמר ואד יעלה מן הארץ. ובגין דא
997 וסליקת בד׳ מן אד׳ דאינון תרין דרועין ותרין שוקין. עד דסליק לאת י׳ דאיהי אבא חכמה י׳ עלאה. בגין דמתמן אתנטילת הה״ד יי׳ בחכמה יסד ארץ.
1000 י׳ עלאה איהי על רישא *דא דאיהי כתר עליון על כל עלאין ולבתר נחיתת באמצעיתא ונטלא מתמן בעמודא דאמצעיתא נ״א באמצע ולבתר נחיתת לתתא באתרהא י׳ דאיהי לתתא מן א.
1001 קם עולימא בתר טולא אמר. רבי רבי. הא טפה קא נחתא. טול קשת בידך דאיהו כגוונא דאצבעא ועזקא ביה. טול ליה ודרך ס״א וזרקה ליה לגבה דקבילת לה עליה.
1006 דכד נחיתת עלה הוה י׳. ולבתר חתיכת לה לתלת. למהוי תגא ועטרה ברישא דתלת אבהן. דתהא כתר *תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. ודא רזא ד תלת תגין עלה.
1009 וכד איהי יקוק בר משכינתי׳ איהו דין דחתיך מכל סטרא. כד עאל בנרתקה אתעביד רחמי ולא חתיך דינין. ורזא דחרבא בנרתקה יאקדונק״י הכי ודאי.
1010 ובזמנא דיקו״ק בר משכינתיה אתמר ביה כי יי׳ אלקיך אש אכלה הוא. דנטיל מגבורה לאוקדא עלמא. י׳ אתעביד גחלת. ו׳ שלהובא דגחלת. ה״ה. חד חמש גוונין. תניינא חמש נהורין דנהרין בהון.
1011 ובזמנא דה׳ עלאה אסתלקת מה׳ תתאה איהי אמרה אל תראוני שאני שחרחרת. ובזמנא דאיהי נהרא בגוונהא אתמר בה וראיתיה לזכר ברית עולם.
1012 קמו תנאים ואמוראים דלעילא. ואמרו רבי רבי כמה תקיפא קירטא דילך די סליקת לה עד אין סוף ונחיתת לה עד אין תכלית
1014 אמר לון. אבהן אבהן טורין רברבין שמעו. דהאי אבן דאתגזרת מאלין טורין דלכון. דאיהי כתרא ברישא דכלהו. והאיתנים דאיהי כתרא על כלהו איהי סליקת ריב עלייכו בגין בעלה.
1015 דאיהי מבועא סתימא כסלע. עד דייתי בעלה לא יהבא מימוי. דהא לישנין אינון כפטישין דמחאן בההוא סלע ולית חד מנייהו דאפיק מינה נביעו בר מבעלה דידע לאמשכא לה:
1016 פתּח רבי שמעון ואמר זכאה איהו מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה לעילא. דהא פימוי אפיק שמהן ואצבעוי כתבין רזין.
1018 מפימוי. כמה עופין פתחין גדפייהו לעילא לקבלא לון. וכמה חיוון דמרכבתא כלהו מזדמנין לגבייהו לנטלא לון.
1029 ורזא דמלה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ועוד שבשפלנו זכר לנו ורזא דמלה שבשפלותו של אדם זכור יזכרנו לטובה.
1030 ועוד אם שגורה תפלתו בפיו איהו רזא ויהי הוא טרם כלה לדבר *והנה רבקה יוצאת. ורזא דמלה והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברי׳ ואני אשמע.
1031 זכאה איהו מאן דלא מעכב מטרוניתא לסלקא למלכא. דכל מאן דאיהו צלותיה שגורה בפימוי בלא עכובא ההוא ממהר מטרוניתא למלכא.
1032 ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא ועיינין. דלא משתדלין למנדע ביקרא דמאריהון. לרצויי ליה בשכינתיה. בכמה תחנונים ופיוסים. לנחתא ליה לגבי שכינתא.
1035 זכאין אינון ישראל דידעין לפייסא למאריהון כדקא יאות. ולחברא בפימייהו בצלותהון תרין שמהן אלין דאינון יאקדונק״י.
1036 דבההוא זמנא א״ז תקרא ויי׳ יענה. ויי׳ הוא ובית דינו. ודא שכינת׳ נ״א ודא חכמתא עלאה ושכינ׳ נ״א חכמה עלאה ותתאה.
1037 ודא איהו רזא אם תשכבון בין שפתים. דאיהי קרבנא דקב״ה דודאי שכינתא איהי קרבנא דיליה. ובגין דא תקינו צלותא בקרבנא.
1039 זכאה איהו מאן דסליק לה לגביה כדקא יאות. דאיהו שאיל בגינה מי זאת עולה. עולה ודאי. מן המדבר מן המדבר ודאי. דפימוי חשיב קב״ה כטורא דסיני. ובג״ד מי זאת עולה מן המדבר וגו׳ מקטרת מר דא צלותא דשחרית דתקון אברהם דהוא מר.
1040 ועוד מקוטרת מר. צרור המר דודי לי ודא נצח דסליק לה בימינא. הה״ד נעימות בימינך נצח ולבונה דא הוד דסליק לה בגבורה. מכל אבקת רוכל. דא צדיק דסליק לה בעמודא דאמצעיתא.
1041 ואם לא סלקא שכינתא בצלותיה קרבנא לקב״ה הא כלבא קא נחית למיכל קרבנא דיליה. ווי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא. ועליה אתמר גם בלא דעת נפש לא טוב.
1042 וכד סלקא שכינתא בצלותיה כמה חיוון ומרכבתא וגלגלי דכורסייא כלהו יתערון לגבה בנגונא בחדוה. וכלהו גדפייהו פתיחן לקבלא לה. והא אוקמוהו ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה
1045 מאן גוזליו אלין אינון ישראל דאינון כגוזלייא מצפצפין לה בכמה צפצופין דצלותא ונחתת לגבייהו. לכל חד נחתא ליה מזונא כדקא יאות ליה. למאן נחתא מזונא דאוריתא דאיהו מזונא דנשמתא. למאן נחתא מזונא דגופא. לכל חד כפום רעותי׳
1046 ד״א אֵם תשכבון דא אימא עלאה דאיהי צלותא דשבת. דצריכין שפוון לקבלא לה בע״ש דאיהי נשמת כל חי איהי נחתא על ראש צדיק דאיהו יום השביעי:
1049 דהא צלותא דשבת אתקריאת קבלה. ומינה מקבלין כל ספיראן דין מן דין. ובה צלותא דבר נש מקובלת קדם יי׳.
1052 ב״ת יחידה. איהי נקודה בחלל דילה. ואיהי חג דכל נ״א דכליל כל יומין טבין. עלה אתמר היושב על חוג הארץ.
1054 צלותא דשית יומין דחול תלת זמנין בכל יומא איהי שכינתא תתאה. כללא דתמני סרי צלותין תלת זמנין ביומא סלקין בו׳ יומין ח״י ועל שמיה אתקרי תפלת כל פ״ה.
1055 ביומין דחול אייתי לה מזונא ע״י שליח אבל בשבת ויומין טבין אייתי לה מזונא ע״י דקב״ה. ווי לאתתא דאתפרנסת ע״י שליחא
1056 והא אוקמוהו ביונה דאמר והנה עלה זית טרף בפיה: ואמאי עלה זית אלא אמרת יונה רבון עלמין תהא מזונא דילי מסורה בידך ותהא מרירא כזית ולא תהא מתוק׳ ומסורה ביד שליח. ושליח בהאי אתר דא מטטרו״ן.
1057 ועוד שכינתא אתקריאת צלותא דפסחא מסטרא דימינא. צלותא דר״ה מסטרא דשמאלא. צלותא דשבועות מסטרא דאמצעיתא. יקו״ק איהי בכל אתר לקבלא לה. ולתקוני מאני קרבא.
1058 ד״א שׁמעוּ הרים את ריב יי׳. מאן ריב יי׳ ומאן הרים ריב ה׳ דא שכינתא. הרים אלין אבהן. ריב איהי קטטה ומחלקת לקב״ה על בנהא דאינון בגלותא.
1060 וקרא אוכח הה״ד או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. תרי שלמי חד עם שכינתא דאיהי ריב לגביה על מסכנא.
1061 ומאן איהו מסכנא דעבדת ריב בגיניה דא מסכנא דאיהו מסטרא דצדיק וכ״ש כד צדיק דאיהו חרב ויבש בח״י ברכאן דצלותא וצווחין לגבי קב״ה. ואתמר לגבייהו אז יקראנני ולא אענה.
1062 וכמה דשכינתא תתאה איהי ריב על צדיק דאיהו ח״י עלמין חרב ויבש חרב מבי מקדשא. ויבש מנסכים ועולות הכי איהו ריב שכינתא עלאה בגיניה עם קב״ה.
1063 ועלייהו אתמר דברי ריבות בשערך ובזמנא דתרוייהו אינון ריבות בגיניה עם קב״ה. קב״ה צווח לגבי ישראל לתתא או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. תרי שלומים לקבל תרי ריבות.
1065 וכד *נפילת נפילת לרגלוי הה״ד ותגל מרגלותיו ותשכב. ואתנפלת קדמיה בנפילת אפים בגין צדיק דאיהו ח״י עלמין עני בגלותא
1068 דשבת דאתוסף לעני דאיהו צדיק יום השבת ודאי. דלית ליה מדיליה אלא נשמת׳ יתירה *דאתוסף לגביה בגין שכינתא אתקרי איהו מוסף שבת.
1069 ובההוא זמנא אתקריאת איהי תוספתא מסטרא דיום שבת כמה תוספות נחתין עמה לתלמידי חכמי׳ דאתקריאו נשמות יתירות הה״ד נשמת כל חי תברך את שמך יי׳ אלקינו כו׳
1070 ואלין אינון דמתוספאן לעמא קדישא בערב שבת ירתין לון ת״ח ביומין דחול. ובהון אתעביד חול קדש. ואלין אינון תוספות דקא נחתין מתוספת׳ דודאי שכינתא איהי תקונא דגופא דקב״ה.
1080 תיקו איהי כד אסתלק מלכא מינה הה״ד נאלמתי דומיה החשתי מטוב. ובה צלותא בחשאי. וכד איהי תיקו אתמר בה אז יקראונני ולא אענה.
1083 פסק אתקריאת מכמה גוונין. אית בני נשא דמשתדלין באוריתא דבע״פ לשמה ואינון בעלי אומנות לגבה. אית דפסקין בה אבנין כטורין וסלעין תקיפין ולבתר דפסקין לון מתקנין לון בכמה פרוקין. ועלייהו אתמר אבנים שלמות תבנה. ועבדין בהון כמה בנינין למלכא ולמטרוניתא לדיירא בינייהו.
1084 ואית פסקות דאינון לבושין דמטרוניתא וחתכין לון לכמה סטרין ולבתר מתקנין לון בכמה פרוקין לאתחזאה בהון מטרוניתא קדם מלכא. בההוא זמנא וראיתיה לזכור ברית עולם. ואלין אינון לבושין דכהנא דאינון ארבע בגדי לבן וארבע בגדי זהב
1085 ואית פסקות מאלין מארי תריסין דקא אתיין לבי מדרשא דפסקין וחתכין בהון בלישנהון דאינון כרומחין וסייפין. ואלין אינון פרשיין ותקיפין כמגיחין קרבא בימא וביבשתא דאינון אורייתא דבכתב ואוריתא דבע״פ
1086 זכאין אינון אם מלכא בינייהו דאיהו עמודא דאמצעית׳ כליל תרין תורות דאנון תורה שבכתב ותורה שבע״פ דאתייהיבו מימינא ומשמאלא דביה נצחין קרבא.
1087 ווי לון לאלין דיעלון לאגחא קרבא בתרין תורות בלא מלכא דעלייהו אתמר אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם.
1089 איהי הלכה *דמלכא כד איהי אזלת גביה בתרין שוקין דאינון תרי סמכי קשוט. וכד סליקת בגופא בתרין דרועוי דמלכא אתקריאת קבלה.
1090 וכד נשיקת ליה בפימיה אתקריאת אוריתא דבע״פ בההוא זמנא דסלקא לפימא דמלכא מיד יתקיים ברעיא מהימנא פה אל פה אדבר בו.
1099 ועוד שמעו הרים מאן הרים אלין תלת נקודין תניינין דאינון שור״ק. ואיתנים אינון תרין נקודין תניינין דאינון שב״א.
1100 מאי ריב יי׳ דא חיר״ק. ריב יי׳ לעילא חול״ם. ריב יי׳ לתתא חיר״ק. תרי ריבות אינון על שור״ק דאיהו חד צדיק קשורא דתרוייהו.
1101 עמודא דאמצעיתא. כד איהו מתרחק מנייהו איהו ריב. וכד מתקשר בין תרוייהו איהו רבי. ואיהו שלום. ואיהו קשר. הה״ד *ונפשו קשורה בנפשו.
1102 ועוד. תרי ריבות אינון. חד צדיק וחד עמודא דאמצעיתא. חד איהו ריב בין אבא ואמא דאינון קמ״ץ ופת״ח דא עמודא דאמצעיתא איהו ריב בינייהו נ״א דאינון ריב בין אוא״י דאינון קמץ ופתח ואמאי אינון ריב בינייהו בגין שכינתא דלית לה מזונא בגלותא
1103 בגין דתרעא איהו פתח דאתמר ביה פותח את *ידיך דאיהו י׳ חכמה קמ״ץ *סתום עליה אתמר פותח את ידיך ומשביע לכל ח״י
1104 ודא ח״י עלמין דאיהו כליל ח״י ברכאן איהו חרב ויבש בצלותא דאיהו שכינת׳ ובג״ד איהו צלותא יבשה בגינהו איהו ריב בין אבא ואימ׳
1106 ומהלך ה׳ מאה שנין עד דמטו לח״י עלמין דאיהו כליל ח״י ברכאן ואתמלא מנייהו ומניה אתשקייא לשכינת׳ דאיהי צלותא ומאי דהוה יבשה קרא לה ארץ
1107 הה״ד ויקרא אלקים ליבשה ארץ למיעבד פרין ואיבין דאינון ארעא קדישא דישראל לתתא הה״ד ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא
1108 ועמודא דאמצעי׳ כד סליק לאבא ואימא לנחתא מזונא מתמן קליה סלקא על כל אינון נחלין ומבועין. וכד נחתא קליה נחתא על כל אינון נחלין ומבועין דאורייתא הה״ד נשאו נהרות יי׳ נשאו נהרות קולם.
1109 נשאו נהרות אלין אינון ב׳ נקודין דאינון צר״י מאן איהו דסליק על גבייהו בתרין דרועין דא חול״ם וביה אתעבידו סגולת״א. ומאן איהו דנחית תחותייהו בב׳ שוקין דא חיר״ק וביה אתעבידו סגו״ל.
1110 בההוא זמנא נשאו נהרות קולם דאיהו קול יעקב. קול השופר. ולאן סלקין ליה. לגבי אבא ואימא. וכד נחית נחית בתרין נקודין דאינון שב״א תרי ירכי קשוט הה״ד ישאו נהרות דכים *כגון על כתף ישאו.
1111 ואבא נחית בצדיק דאיהו שור״ק בנקודת חיר״ק חדא כי שם חלקת מחוקק ספון קשורא דתרין ירכין דקשוט. דאיהו דכים דך ים דך דכליל כ״ד אתוון דיחודא תניינא עליה אתמר אל ישוב דך נכלם.
1112 דך איהו בכ״ד ספרים דאורייתא. ושכינתא וכד״ה על שכמה. וכד צדיק איהו מלא מעמודא דאמצעיתא דאתמר ביה ותמלא כדה ותעל סליקת האי נקודה דאיהו חד שור״ק. על תרין דאינון שב״א ואתעבידו שור״ק.
1119 ועוד חול״ם אתקרי בכל סטרא דימינא. הה״ד על כל קרבנך תקריב מלח. וחיר״ק אתקרי בכל סטרא דשמאלא. ואיהו שור״ק קשורא דתרוייהו.
1120 ועוד חל״ם אתקרי באימא עלאה יום הכפורים דאיהו עשור וביה יהא מוח״ל וסולח חובין דעמיה. וחיר״ק אתמר באימא תתאה. וביה חור״ק עליו שניו על סמא״ל דאשתעביד בבנוי דשכינת׳ בגלותא.
1121 ד״א נשאו נהרות קולם דא תרין זמנין דמיחדין ישראל לקב״ה וסלקין ליה ביה קלא ערב ובקר וצהרים דאינון ימינא ושמאלא בתרוייהו סליקין קלא דאיהו עמודא דאמצעית׳
1122 לגבי מאן סלקאן ליה לגבי אימא עלאה דאיהו כ״ה בימינא וכ״ה בשמאלא ערב ובקר. ואינון חמשין תרעין דבינה
1123 קראן ליה בהון דנחית לגבי צדיק וצדק דאיהו ד״ך בשוקא ימינא. ואיהי כדה על שכמה בשוקא שמאלא דאינון תרי סמכי קשוט.
1124 ובגין דא ישאו נהרות דכים. דך ים. ואיהו דך בכ״ד אתוון דבשכמל״ו דערבית ואיהו דך בכ״ד אתוון דשחרית.
1125 ורזא דמלה ושמתי כדכ״ד שמשותיך ואיהי כדה בתרוייהו. ואל ישוב ד״ך נכלם. וצריך דלא אשתמע קלא בההוא דך אלא ישאו נהרות. נשאו לא כתיב אלא ישאו. *בגין על כתף ישאו.
1127 אלין אינון רמ״ח תיבין דארבע פרשיין דיחודא דק״ש דבכלהו אינון רמ״ח אברים דכלילן בברית דאיהו צדיק. כלהו אתשקיין ע״י שכינתא. דאיהו כ״ד י ם.
1128 כ״ד ספרין דאורייתא ודאי אינון כ״ד דאתמלי מן ימא עלאה דאורית׳ דאיהי כלילא דחמשין אתוון דיחודא דאינון כ״ה וכ״ה דמיחדין בהון לקב״ה ב׳ זמנין.
1130 ודך איהו צדיק בהאי כד. בגין דאיהו תבירא בגלותא. שכינתא דאיהי כד עליה אתמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה.
1131 צדיק איהו דך במיא דאורייתא ואיהו כתית במשחא דאורייתא הה״ד שמן כתית. אימתי. בזמנא דאסתלק ו׳ מן ה׳ ואשתארת ד׳ דלת ודאי ובג״ד שמן כתית רביעית ההין רביעית ה״א ודאי דאתחזרת דל״ת. וההוא כתית איהו ו׳ זעירא שלימו דה׳.
1132 ועליה אתמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. אות ה׳ ודאי. ובג״ד אתקריאת ה׳ על שמיה יום הששי. ה״א דששי.
1135 קול יי׳ על המים דא חסד ואיהו אבגית״ץ דמתמן מיא דאוריתא. קול יי בכח דא קר״ע שט״ן ודא גבורה. קול יי׳ בהדר דא נגדיכ״ש ודא תפארת. כסאו כשמ״ש נגד״י.
1137 קול יי׳ שובר ארזים דא בט״ר צת״ג ודא נצח. קול יי׳ חוצב להבו׳ אש דא חקב טנ״ע ודא הוד. קול יי׳ יחיל מדבר דא יגל פז״ק. דאיהו יסוד הר סיני. קול יי׳ יחולל אילות דא שקו צי״ת ודא מלכות. דעלה אתמר למנצח על אילת השחר
1138 ודא איהו מקולות מים רבים. אדירים משברי ים אלין טעמי דאוריתא דאתמר בהו כל משבריך וגליך עלי עברו. ואלין אינון זרק״א מק״ף שופ״ר הולך סגולת״א:
1139 זרקא. קו דיוקנא דאת ו׳. רישא דיליה י׳. תלת גלגלים סלקין נ״א אית ביה בימא דאורייתא ואינון סגו״ל נ״א סגולתא. וכל גלגל סליק לי׳ גלגלים לעילא. והאופנים ינשאו לעמתם. ולזמנא דינשאו האופנים לעומתם מיד נשאו נהרות יי׳.
1140 תרין נקודין דאינון סגולת״א סלקין לההיא נקודה חדא על גדפוי ואתעבידו יה. ודא איהו נשאו נהורות יי׳ אינון ב׳ נקודין דא י׳ לעילא וי׳ לתתא סלקין ו׳ על גדפוי גדפין
1141 ולאן סלקין אלא חושבנא דלהון לחושבן שמא דיקו״ק. וכד סלקין לה על גדפייהו לקבלא עלייהו עלת העילות דנחית על גבייהו.
1142 ועוד זרק״א איהו יפה נוף משוש כל הארץ איהו ז׳ יום השביעי ודא צדיק ואיהו ענפא מגופא דאילנא דאיהו עמודא דאמצעי׳ הר ציון ירכתי צפון דא נקודא חדא. י׳ נ״א א זעירא אות הברית.
1143 ועלה אתמ׳ נשאו נהרות יי׳. ומאי ניהו ירכתי צפון. דסלקין לה לגביה דיקו״ק דאיהו בעלה. וכד סלקין לה לגביה אתקריאת ההיא נקודה קרית מלך רב.
1144 בההיא זמנא דסלקת ההיא נקודה בתרין ירכי. מקבלין לה תרין דרועין דאינון ב׳ נהרות עלאין. וסלקין לה בעמודא דאמצעיתא.
1145 ודא איהו נשאו נהרות קולם. תרין ירכין אזלין לה לגבי בעלה ותרין דרועין אינון מקבלין לה לגבי בעלה. ובג״ד תרין נהרות אתמר בהון נשאו נהרות יי׳. ותרין תניינין ישאו נהרות.
1146 ועוד אתמר בה סליקו ונחתו כגוונא דא. כד סלקין לה לגבי עמודא דאמצעיתא אתמר ביה נשאו נהרות קולם. אבל כד נחתין לה לגבי צדיק אתמר ביה ישאו נהרות דכים.
1149 ובה מים התחתונים בכאן. בגין דאינון תרעין דדמעה. ועלייהו אתמר שערי דמעה לא ננעלו. ובגין דאיהי דמעה דלהון דכים ודאי.
1156 בההוא זמנא אתקרי זק״ף גדו״ל. וכד נחתת בצדיק אתקריא׳ זק״ף קט״ן ומאי איהי תנועה דקא נחית לה דא תבי״ר.
1159 דיוקנא דשור״ק דלתתא בשלשל״ת סלקא. בשר״ק נחתא. האי איהו סלם נ״א חל״ם דסלקא לעילא והאי איהו סלם נ״א חירק דנחתא לתתא. והיינו דרג״א תר״י טעמ״י.
1160 וענויא דשכינתא. אע״ג דאיהי בתלת סטרין. בתקיעה דאיהי דינא רפיא רפ״ה. ובשברים דאיהו דינא קשיא דג״ש גבורה. לית לה ענויא כענויא דבעלה. דאיהו תרועה שלשל״ת.
1161 ורזא דמלה אין קול ענות גבורה דא שברים. ואין קול ענות חלושה דא תקיעה. אלא קול ענות אנכי שומע דא תרועה דסלקא בענוייא דא בתר דא כתרועה.
1162 ובגין דא אשרי העם יודעי תרועה. אע״ג דשכינתא איהי בענוייא מימינא ומשמאלא. לית ענוייא כענויא דבעלה
1165 ד״א קול ענות אנכי שומע. דא איהו ענויא דאנכי שומע דאיהי צווחת בכל יומא למעלה היא ובנהא וקראן ליה תרין זמנין ערב ובקר שמע ישראל.
1166 וכל בר נש דאית ליה ענוי משכינתא דאיהי עניא בגלותא רחיקא מן בעלה. וקרא ליה בכל יומא שמע ישראל דיהא נחית לגבה. ודאי עליה אתמר קול ענות אנכי שמע. קול דענויא דהאי עניא אנכי שמע.
1167 קם אחד בקירטא ודא שכי׳ תתאה. וחד בקשתא דא ברית צדיק עליה אתמר שופ״ר הול״ך פז״ר גדו״ל. גירין דילה אינון צדיקים דישראל דקבילו ברית. דבזכותיה נפקין מגלותא.
1170 קמו תנאין ואמוראין דלעילא ובריכו ליה ואמרו מטרה נ״א עטרה תהא אגינת עלך מחצים בגלותא עלך אתמר לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם. וקשתא וחצא דסטרא דקדושה יגן עלך ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו.
1173 הלכה אזלת לימינא דלכון לאתגברא בה על שנאכון. קבלה תתקבל צלותכון. ברייתא אפיקת לכון ולבנייכו מגליתא. ומשעבודא ודינא דההוא דממנא על גלותא על בנייכו.
1175 קם ר׳ שמעון בקדמיתא פתח ואמר תנא תנא אסתמר לך דהא קירטא לגבך ודא שכי׳ ובה אזדריקו תלת אבנין דאינון תלת *טפין דמוחא עלאין דאינון יי״י ואתכלילו בחכמה בתבונה ובדעת.
1176 א״ל רבי שים בסלע קנך. דהא קשתא לגבך דאיהו אות הברית. אסתמר מגירין דיליה דאינון תלת וו״ו דסלקין ח״י בחושבן. ודא ח״י עלמין.
1177 קם תנא תניינא ואמר ליה הא תניא דמסייע לך ברומחא דאיהו כלילא מארבע פרשיין. ודא ו׳ דאיהו עמודא דאמצעיתא כליל שית תיבין דיחודא. ורמ״ח תיבין דאית ביה ושים בסלע קנך.
1180 מסטרא דשכינת׳ אתקרי קרני פרה. מסטרא דשור וקרני ראם קרניו. ואינון משיח ראשון ושני. י׳ ו׳. בית ראשון ושני ה״ה.
1183 אשר אין בה מום מסטרא דיעקב דלית ביה פסולת דאתמר ביה ויעקב איש תם יעקב דלעיל׳. ובדיוקניה יעקב דלתתא. אשר לא עלה עליה עול משעבוד׳ דגלות׳ בגין דאיהי שכינתא עלאה אתקריאת.
1185 ושלמה בגינה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. בגין פרה אדומה דאיהי מטהרת את הטמא ומטמאה את הטהור דאתעסק בה.
1186 ורזא דמלה מי יתן טהור מטמא לא אחד. מטהרת את הטמא מסטר׳ דימינא. דכהנא מסטרא דימינא אתקרי איש טהור. בגין דלסטרא נ״א דסטרא דימינא איהי מיא דאורייתא. אע״ג דיהא טמא אתדכי בה. ומטמאת את הטהור דא גבורה דלסטרא סמא״ל דנפל מקדושתיה ומה דהוה טהור סאיב ליה בגין דשליט
1188 וכהנא דאיהו טהור כד הוה משתדל לקרבא ליה לעזאזל הוה מטהר לישראל מכל חובין דלהון כד״א כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם כו׳.
1191 ועוד מטהר׳ את הטמ׳ כד נולד משה אתמר ביה לגבי בת פרעה ותרא אותו כי טוב הוא דחמאת עמיה שכינתא. ומיד דנגעה איהי ביה אתדכיאת ואתסיאת מצרעתא דילה. ומשה אתדבקת ביה צרעת כד״א והנה ידו מצורעת כשלג.
1192 דבההיא זמנא דנגעה ביה בת פרעה פרחת שכינתא מניה ובג״ד כד בעא לאתקרבא לגבה בסנה אמר׳ ליה אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך עד דיתפשט מההוא גופא דנגעת ביה בת פרעה.
1196 ובג״ד א״ל של נעליך מעל רגליך דא גופא דהוה ליה כנעל. ההוא דנגעה ביה בת פרעה ואתלבש באחרא. ובההוא זמנא אהדרת עליה שכינתא.
1197 ובג״ד אתחזי נ״א אחזי ליה באתין דעבד. באת קדמאה וא״ל הבא נא ידך בחיקך כו׳ ואמאי בחיקך הכא רמיז משוכבת חיקך שמור פתחי פיך והנה מצורעת כשלג.
1199 ועוד שכינתא תתאה איהי עגלה ערופה. ומסטרא דפרה שור ודא איהו ופני שור מהשמאל. ומסטרא דעגלה *עגל בן בקר לחטאת. ופרה ודאי אתקריאת שכינתא עלאה כד נטלת מן גבורה. ושכינת׳ תתאה עגלה כד נטיל׳ מניה
1200 ועוד קרני פרה נצח והוד. בהם עמים ינגח יחדיו. קרני ראם חסד גבורה דיעביד בהון קרבא בעמלק וימחי ליה ולזרעיה מן עלמא.
1201 ועוד קרני פרה אלין תלמידי חכמים דמתווכחין דא עם דא באוריתא ומתנגחין כשוורים דא עם דא בגין דאורייתא דע״פ איהי מסטרא דגבורה דאתקרי אלקים. וביה פתחת אוריתא בראשית ברא אלקים.
1202 בג״ד תלמידי חכמים אינון מתנגחין באורייתא כשוורים דא עם דא. ובג״ד יקו״ק כגבור יצא. מסטרא דגבורה. יריע בתרועה יצריח בשברים על אויביו יתגבר בתקיעה.
1205 ובההוא זמנא דנטיל נוקמא מבני עשו ייתי לפייסא לאילתא ואיהי געי״א ובוכה. הה״ד רחל מבכה על בניה. עד דאומי לה קב״ה לאעברא לון מעלמא ויקטול בהון עד דיצטבע ימא מן דמהון. ויקטול בהון עד דיתפרנסון מנהון חיוון ברא י״ב שנין. ועופין דשמיא שבע שנין.
1215 ועוד אזל״א גרי״ש שכינתא אמרת לקב״ה גרש האמה הזאת ואת בנה. אלין ערב רב דגרשוני מהסתפח בנחלת יי׳ גרש לון מן עלמא דין ומעלמא דאתי דלא יהא לון חולקא עם ישראל.
1217 בההוא זמנא נטיל קב״ה רומ״ח. דאיהי רמ״ח תיבין דאית בק״ש ושית תיבין דיחודא. ובה וידקר את שניהם דכר ונוקבא דא סמאל ונחש. ורבי״ע דיוקנא דומיא דרומ״ח.
1218 שנ״י גרישין תּריך לון קב״ה מן שמיא וארעא. בההוא זמנא שקר הסוס לתשוע׳ כו׳ דקב״ה רדיף אבתרייהו ונטיל לון בשלשל״ת על צואריהון ולבתר קטיל לון ברומחא דאיהו רבי״ע.
1221 שברים שבר תשבר מצבותיהם אלין דאתמר בהון ויבאו בני האלקים להתיצב על יי׳ בדינא על ישראל ושכינתא דאתמר ביה ויבא גם השטן בתוכם. דא סמאל דאתא לקטרג על בנוי דישראל ולדון לשכינתא וכיון דהוא בעי דינא על שכינתא ובנוי כאלו קיימין עליה.
1224 תקיעה מן מוחא. שברים מלבא כד״א לב נשבר ונדכה וגו׳ דא איהו זבחי אלקים רוח נשברה. קלא בתרועה מכנפי ריאה וכלהו אתכלילו בקנה וריאה ואתעבידו קול. ובפומא דבור
1228 רוחא בכנפי ריאה דנשיב על לבא דאיהו נור דליק ואם לאו הוה דליק כל גופא. ורזא דמלה כנפי יונה נחפה בכסף וגו׳. ורוחא כליל מאשא ומיא ובגין דא איהו תרועה.
1229 ועליה אתמר אשרי העם יודעי תרועה. בגין דנשמתא איהי נשמת חיים בינה דנטלה מחכמה נפש מלכות תבונה. רוח תפארת ואיהו דעת כליל תרוייהו. עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו.
1232 כבד וטחול דא ס״מ ונח״ש. כבד אשא סומקא מרה אשא ירוקא. טחול אשא אוכמא. יותרת כלילא דכלהו. כבד וטחול סמא״ל ונח״ש. כבד אל אחר. מרה סם מות דיליה. טחול נח״ש נוקבא דיליה. חלב טמא. ומרה איהו חרבא דמלאך המות כד״א ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות.
1237 זכאה איהו דכליל נשמתא ורוחא עם נפשא בקלא דאורייתא דבאורייתא אתתקפון. דכל מאן דלא אתעסק באורית׳ חליש נשמתיה רוחיה ונפשיה עילא ותתא.
1238 ויותרת הכבד איהו זונה. שיורין איהו לכל אלקים אחרים מתתקפא. ואמאי אתקריאת יותרת הכבד. אלא בתר דעביד נאופא עם כלהו יהיבת שיורין לבעלה. ועלה אתמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם דאיהי אתחממת מכבד
1240 איהו שחוק הכסיל ועליה אתמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו. בגין דאיהו שאול תחתית דאתמר ביה צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע. כבד כועס וקטיל.
1241 לב מבין לב יודע לב רואה. לב איהו שכינתא דלא נטלא אלא דמא צח דאיהי קרבנא דצלותא נקיה בלא חובין ובלא פסולת וקריבת לגבי בעלה שופרא דכלא.
1242 אבל יותרת הכבד לא יהיבת לבעלה אלא שיורין ופסולת. ומאי ניהו דעלה. טחול ס״א כבד אל אחר. ומאלין שיורין דנטיל מנה אתעביד דם טחול חשוך ואוכמא הוא נחש רמאי דפתי לחוה דאיהי לבא וגרם לה מותא.
1244 ועליה אתמר ומוצא אני מר ממות את האשה. לב חכם לימינו דא אשת חיל עטרת בעלה עלה אתמר מצא אשה מצא טוב דאיהי יצר הטוב מזליה דבר נש עלה אתמר להניח ברכה אל ביתיך. ברכת יי׳ היא תעשיר ועלה אתמ׳ ראה חיים עם האשה אשר אהבת
1245 איהי בדיוקנא דשכינת׳ תתאה כלילא מעשר. ואיהי נר מצוה. ורוחא דנשיב בה ת״ת ישראל איהי בכנפי ריאה ודא איהו ותורה אור דנהיר בה דא שכינתא עלאה נשמת חיים. דנחתא מן *מוחא לאנהרא לון בלבא.
1248 אדם דאיהי אור נר נהיר ביה אוריתא דבכתב. ונשמתא דאיהי נר נהיר בה מצוה. ובזמנא דלא נהירין בה אור ונר אתמר בנשמתא אל תראוני שאני שחרחרת. ואתמר באדם אלביש שמים קדרות
1250 לקבל ג׳ קטרין אלין. אינון תלת גוונין. אשא אוכמא חוורא ותכלתא. מאן דנטיר נר ה׳ נשמת אדם באורית׳ בפקודין דעשה ולא תעשה לא שליט עליה נורא דגיהנם
1251 ודא איהו כבד ומרה וטחול. כבד אשא סומקא מרה אשא ירוקא טחול אשא אוכמא יותרת הכבד כללא דכלהו תכלת חשוך ותכלת דציצית מצוה. ותכלת לית בסטרא אחרא בגין דאיהו דומה לכרסיא יקירא.
1253 גוון אוכם דאיהו טחול כד מתלבשת תמן נפשא בחובין איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת. שחרחרת בקדרותא דבני בדוחקא דלהון. בעניותא דלהון
1254 קדרותא וליצנותא ועניותא *מטחול נפקא. כד נשמתא אסירא בה בגלותא ודא איהו ושפחה כי תירש גבירתה: ובההוא זמנא טחול שוחק.
1255 ולזמנא דייתי מלכא משיחא לנטלא נוקמא מטחול דאיהי שפחה יושב בשמים ישחק. ישחק איהו באבודא דלהון כד״א ובאבד רשעים רנה.
1256 רנ״ה איהו הנ״ר איהו נה״ר יוצא מעדן ומאי ניהו מ״ע ומל״ת כחושבן נה״ר נו״ן ה״א רי״ש ואיהי הנר המאיר לאדם ועל דא באבד רשעי׳ רנ״ה.
1257 ובההוא זמנ׳ הטחול דשוחק אתאביד ואז יתקיים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה ודאי ואז לא יכבה בלילה נרה. בגין דטעמה כי טוב סחרה.
1258 ובההיא זמנא מתתקנ׳ ירושלם דאיהי לבא. לבא איהו לה״ב המזבח יכב״ה כחושבן הל״ב לה״ב הב״ל לא יכבה בגלותא דאיהי לילה
1261 ועוד מרה טחול כבד אינון גלותא לנשמתא ורוחא ונפשא דאיהי שכינתא כד גלת בכבד אתמר באברים דאינון עמא קדישא חילהא דילה תכבד העבודה על האנשים. כד גלת במרה אתמר בה וימררו את חייהם כד גלת בטחול אתמר בה ולא שמעו אל משה מקצר רוח דהוה בבטנה ומעבודה קשה דהוה בטחול והוו צווחין לקב״ה מנה הה״ד מבטן שאול שועתי שמעת קולי ואתמר בהון ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה:
1264 ווי ליה לבר נש דנשמתיה נחיתת תחות רגלוי. דבההוא זמנא אתמר במזליה נפלה לא תוסיף קום. ולית ליה עלוי וסלוק אלא בידא דקב״ה דאזיל שמא קדישא לימינא ואוקים לה
1265 ורזא דמלה ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל טוב דאיהו ברית יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יי׳ שכבי עד הבקר. אנכי דאיהי אימא עלאה אנכי דיציאת מצרים
1266 חי יי׳ שכבי עד הבקר דאיהי ימינ׳ דביה תוקפא דאורית׳ דבכתב דאיהי עמוד׳ דאמצעיתא דמימינא אתייהיבת אורייתא דבכתב ומשמאלא אתייהיבת אורייתא דע״פ דאיהי נוקבא
1268 ובג״ד שמאל דוחה. ובימינא יקום דמאן דנפיל לא צריך לאקמא אלא בידא ימינא. ובג״ד חי יי׳ שכבי עד הבקר
1271 הה״ד ותכהין עיניו מראות. מראות ודאי בפורקנא. דאיהי אור מראות דנבואה. דאתמר בהון נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. ודא איהו ותכהין עיניו מראות מסטרא דשמאלא. ואתמר בההוא זמנא בקב״ה אלביש שמים קדרות
1276 ואור ונר דנהרין נ״א דחשכו בהון אתמר בהון וחשכו הרואות בארבות כמה דאמ׳ קהלת עד אשר לא תחשך השמש והאור וגו׳.
1277 ואור ונר עלייהו אתמר כי נר מצוה ותור׳ אור. ואמאי אתחשכן בהון. בגין דלא הוו משתדלין באוריית׳ ומצוה בדחילו וברחימו דאינון י״ק.
1278 ומיד דמשתדלין בהון בדחילו ורחימו. אומאה איהו לקב״ה בי״ה דאינון דחילו ורחימו לאעברא לון מעלמא דנשמתא בגין דאינון חשוכין אפרישין בין י״ק ובין ו״ק כמה דאוקמוה דכתיב כי יד על כס י״ה.
1279 ובההוא זמנ׳ אתמר באדם לבשו שמים קדרו׳ וגו׳. *ובההוא זמנא דמתעברין קדרותא וחשוכא מנשמתא מיד כל הנשמה תהלל יה.
1280 ומאן אינון אלין חשיכין. אלין סמאל ונחש. ומאן גרים לון לשלטאה עלייהו אלא רזא דקרא אוליף. כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם ודוד בגיניהו אמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.
1282 ורזא דמלה שופ״ר מהופ״ך קדמא זקף קט״ן. ההוא דאתמר ביה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אזדקף ואקרי זקף גדול ואין אמת אלא תורה הה״ד תורת אמת היתה בפיהו.
1284 ובההוא זמנא אתחשיב כאלו אתברי עלמ׳. ויסדר נהורין כדקא יאות הה״ד ויקר׳ אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה.
1285 ויקרא אלקים לאור יום דא ישראל דשלטנותהון יהא לזמנא דפורקנ׳ ורשיעיא ישתארון נ״א אזלי בחשוכא הה״ד ולחשך קרא ליל׳. ואתמ׳ בימינא
1287 בההוא זמנא מה דהות נשמתא מהדקא בין רגלין הה״ד ותגל מרגלותיו ותשכב דאתחזרת ללבא דאיהי כגוונא דירושלם.
1288 בההוא זמנא הלב רואה. הה״ד ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך. הלב שומע דאתחזר עבודה וכרובים לבי מקדשא דאתמר בהון וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובי׳.
1289 וכל עננין דאינון רומי רבתא ורומי זעירא דאינון מכסיין על צלותין הה״ד סכות בענן לך מעבור תפלה. מתעברין ונהרין עיינין דאינון בית ראשון ובית שני דבהון סלקין צלותין.
1290 דבזמנא דאינון ישראל מלוכלכין בטנופין דשאר עמין. נשמתא דאיהי שכינת׳ אמרת אל תראוני שאני שחרחרת. וצלותא נפלת הה״ד נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל.
1291 *וכד נפלת שכיבת לעפרא בין רגלין. והא אוקמוהו ותגל מרגלותיו ותשכב ואיהי מצלי לקב״ה דיוקים לה מעפרא הה״ד ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה
1293 בההוא זמנא ייתי קב״ה ויימא לה ליני הלילה והיה בבקר. ליני הלילה דאיהי שמאלא. והיה בבקר דאיהי רחמי ימינא. דמתמן נהיר אור הה״ד הבקר אור.
1294 אם יגאלך טוב יגאל אם יעביד בך ישראל עובדין טבין לסלקא לך מבין רגלין שפיר. תגאל ע״י דישראל עלאה. דאיהו בעלך טוב ודאי. ואם לא יעבדון בך עובדין טבין וגאלתיך אנכי.
1295 והא אוקמוהו חי יי׳ שכבי עד הבקר אומאה בח״י דאיהו כליל ח״י ברכאן דצלות׳. שכבי עד הבקר עד ההוא נהרא
1296 דבההוא זמנא צלותא תהא נהרא בלבא ובעיינין ובגין דבח״י ברכאן דצלותא תליא פורקנא וביה אתגליא דאיהו יסוד ח״י עלמין אתמר ביה והיו עיני ולבי שם כל הימים
1297 והיו עיני ולבי אדכיר עיינין ולבא בגין דצריך בר נש בצלותיה למהוי עינוי לתתא לגבי נשמתא דאיהי שכינתא דאיהי אסירא בגלותא ולביה לעילא בקב״ה.
1298 ורזא דמלה עיני תמיד אל יי׳ כי הוא יוציא מרשת רגלי ולביה לעילא לנטלא נוקמא מעמלק הה״ד כי יום נקם בלבי בלבי ודאי. ביה עתיד לנטלא נוקמא. כמה דנטיל ביה נוקמא ממצראי
1299 דאיהי לב״י שם בן ארבעים ותרין אבגית״ץ ביה אפיק לישראל מגלותא. קר״ע שט״ן דאיהו שמא תניינא דיומא תניינא ביה קרע ימא. ובהאי שמא אתמר יהי רקיע בתוך המים. נגדיכ״ש נגד כל עמך אעשה נפלאות. בכל שמא נטל נוקמא במצרים
1300 ופורקנ׳ בלבא תליא דאתמר ביה הלב רואה ובג״ד כי יום נקם בלבי נקמה במאי בלבי בי״ה דאתמ׳ ביה כל הנשמה תהלל י״ה ועליה אתמר כי יד על כס יה.
1302 אלא אוריתא דבכתב אתקריאת לבי. ואוריתא דע״פ אתקריאת פימא. ואוקמוהו מארי מתני׳ מלבא לפומא לא גלי. ללב״י גליתי דא שמא דע״ב שמהן ואינון שבעין אנפין לאוריתא דתליין מן ב׳.
1303 ואורייתא אית לה רישא וגופא ולבא ופימא ואברין כגוונא דאית בישראל. דאינון רישין רישי עמא ומנהון עיינין
1304 הה״ד והיה אם מעיני העדה. ואית מנהון לבא דאינון לקבל שבעין סנהדרין. ומשה ואהרן על גבייהו. דלא חסרין מעלמא כותייהו. ודא איהו ללבי גליתי. אבל אחרנין דאינון כשאר אברין אתמר בהון ולאברי לא גליתי.
1306 ובגלותא חלק לב״ם דאינון ע״ב צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה אשרי כל חוכי לו. ל״ו בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון ל״ו בארעא דישראל. ול״ו לבר מארעא דישראל ודא איהו חלק לב״ם
1310 ואומאה דיתמחון בי״ד דאינון ארבע סרי יומי דפסחא לקיימא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ודא ז׳ יומי דפסחא דגלותא קדמאה וז׳ יומי דפסחא דגלותא בתראה הה״ד חג שבעת ימים מצות יאכל
1311 ובגין דא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. ודא אור הנר דאיהי אורייתא ופקודיא דאתמר בהון כי נר מצוה ותורה אור.
1312 נר בלבא אור בעיינין. דאיהו אור הנר. בדחילו ורחימו בי״ה. מתעברין חשוכא וקדרותא מנייהו. ובגין דא כי יום נקם בלבי.
1314 ולב. האי איהו לב דביה נהיר ההוא דאתמר ביה ותרא אותו כי טוב הוא וביה עתיד לאתגלייא קב״ה למשה באורית׳ בגלותא בתראה. כגוונא דפורקנא קדמאה דאתמ ביה וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש
1321 וגדפוי דשכינתא אינון כסוי דם חיה ועוף דמכסי עלייהו ברחימן וכד מכסי עלייהו ברחימו דאהבה מי טופנא לא שלטא עלייהו. מים רבים דמי טופנא לא יוכלו לכבות את האהבה דישראל באבוהון דבשמיא
1322 בההוא זמנא כרסיא יהא על ארבע חיוון. ודא איהו שופ״ר הול״ך רבי״ע מרובע דרג״א בשית דרגין. דאינון שש מעלות לכסא הא איהו מלכא על כרסיא.
1323 בההוא זמנא ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה דאתייהיבו מאהבה. ולא מפקודין דלא תעשה דהוא אקריב לי ממנא דעשו לקטרג׳ בהון לישראל. דבגינייהו אתמר ואת עשו שנאתי.
1324 ודא איהו דרג״א תרי טעמ״י דמסטר׳ דפקודין דלא תעשה ממנא דעשו איהו רבי״ע על ישראל. ואיהו דרג״א עלייהו.
1325 ואי תימא דשלטא על שכינתא דאיהי עמהון בגלותא הא אמר קרא אני יי הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים
1327 ובגין דא בשית יומין דשלטא סם המות אל אחר אתמר בשכינתא יהיה סגור ששת ימי המעשה. בשבת ובראשי חדשים דלא שלטין ממנן בישין אתמר בהון נ״א בה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח.
1328 ועוד רבי״ע איהו כגוונא דא כּ ולזמנין כגוונא דא בת מלך פנימה סגירא בביתא. ואיהי סיהרא קדישא לעולם לא אסתכלת בה חמה בישא גיהנם סם המות נוקבא בישא. כ״ש אל אחר.
1329 דהכי אוקמוהו קדמאין לעולם לא חזא חמה פגימותה דסיהרא דבזמנא דחמה נפקא נפקא ממזרח סיהרא חזרת אנפהא מיניה כגוונא דא .
1331 ובזמנא דדחקין לה לאסתכלא בה אתכסיא מכל וכל. ואימתי בירחא שביעאה. הה״ד תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו מאי בכסה בירחא דאתכסייא ביה סיהרא.
1332 בההוא זמנא דאתכסיאת מניה איהי אמרת לישראל דיתקנון צלותין במאכלין טבין מפקודין דעשה דצלותא שקילא ככל פקודין
1333 בההוא זמנא יימא קב״ה לישראל ועשה לי מטעמי׳ ברעותא דשכינתא כאשר אהבתי מפקודין דעשה ותקנת שכינתא עם ישראל מאכלין דצלותין דאינון קרבנין.
1334 ובזמנא דאיהי תקינת מזונא למלכא יהיבת לון עיטא לאתערא בשופר. דביה עתיד קב״ה לאכנשא ביה לישראל מן גלותא מארבע סטרין הה״ד תקע בשופר גדול לחירותינו ושא נס לקבץ גליותינו ואיהו חשיב דאיהו יומא דדינא דיליה. וברח
1335 עד ההוא זמנא קב״ה מאריך עלייהו דחייביא. ולבסוף אפסיק לון וחריב לון מעלמא. ודא איהו מארי״ך טרח״א סו״ף פסו״ק.
1336 ועוד שופר הול״ך רבי״ע. דרגא תרי טעמ״י *בההוא זמנא דיתמחון חייביא מעלמא סלקא צלותא בנגונא בד׳ מינין. דאינון שיר פשוט ודא י׳: שיר כפול ודא יק. שיר משולש ודא יקו. שיר מרובע ודא יקוק.
1338 אוריתא בנגונא שכינתא בנגונא. ישראל סלקין מגו גלותא בנגונא. הה״ד אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליי׳.
1339 צלות׳ דאיהי שכינתא סלקא לגביה דמלכא בעשרה זכרונות ובעשרה מלכיות ובעשרה שופרות דאינון יי״י. ועשרה כתות דמלאכים יתערון לגבייהו. וסלקא לון לגבי עשר ספירן
1340 ונגינין סלקין. מנייהו. מרובעים מסטרא דרבי״ע בארבע חיוון. ואינון חיות קטנות עם גדולות אינון תמניא. ואינון יאקדונק״י ועלייהו אתמר אז ישיר משה
1341 כד יהא קב״ה בשכינתיה בחיון תמניא דאינון חיון דאשא עתים חשות עתי׳ ממללות וכלהו מחאן בגדפייהו בנגונא. ונגונא בהון נ״א סלקא בארבע אנפין לכל סטרא מרובעין. הה״ד וארבעה פנים לאחת וארבעה כנפים לאחת מהם. לכל חיה תמניא אינון בין אנפין וגדפין לקבל תמניא די בהון שבח משה א״ז:
1342 ודוד בגין דא תקין מנא בתמניא נימין ושבח לקב״ה בתמניא הה״ד למנצח על השמינית. ותמניא אתוון לכל חד תמניא. סלקין כלהו ע״ב. יאקדונק״י תמניא. ותליין מנייהו ס״ד. תמניא לכל חד סלקין כלהו ע״ב. דא איהו רזא דחשמל.
1343 ואית נגונא דסלקא בעשר. ודא איהו יו״ד קא ואו קא ועלייהו אתמר ידיו גלילי זהב. ואית נגונא דסליק בשית הה״ד שוקיו עמודי שש
1345 ארבע כנפים אריה שור נשר מרכבה יקוק יקוק יקוק יה יה יה אדם תניינא י״ק יקו״ק. י״ק יקו״ק. י״ק. יהוה יהוה יהוה
1346 יקו״ק לעילא מכלהו. י״ק יקו״ק חכמ״ה בינ״ה. כתר אקיק אשר אקיק. ועלייהו אתמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד. ודא אבגית״ץ בשתים יכסה פניו לישראל דלא יסתכלון בהון שנאיהון. ובשתים יכסה רגליו דלא אדכיר לון עובדא דעגלא. ובשתים יעופף מן גלותא. הה״ד ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי.
1347 ואית נגונא דסלקא בתרין כגון הללויה. ואית נגונא דסליק באת חד כגון הללי בי׳. ואית נגונא דסליק בחמש כגון ה׳ והא אתמר בכנור דחמש נימין. אבל נגונא דסליק בשית דאינון אבגית״ץ מן ו׳ איהי. ואית דסליק ליה בתלת ודא יהו דאיהו אקיק וסליק נגונא ביה בתקיעה שברים תרועה.
1349 בשברים הוה סליק קלא דנגונא לגבי גבורה דתמן יק בימינא ושמאלא והוה נחית מניה בחדוה חכמתא ועותרא כמה דאוקמוהו הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין.
1352 בההוא זמנא יתערון כל מיני נגונא. הה״ד הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור הללוהו בתוף ומחול הללוהו במינים ועוגב הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה.
1358 כנור כ״ו נ״ר. קב״ה דאיהו יקו״ק דאתמר ביה יי׳ אורי וישעי. נהיר בנ״ר דאיהו שכינתא מצוה דיליה וחדי בה.
1359 צלצלי שמע חסד גבורה. צלצלי תרועה נצח והוד. ובכלהו כל הנשמה תהלל יק דאיהו חכמה ובינה. די בהון יהא פורקנא ל״ו ול״ה דאינון בן ובת.
1362 פקודין דלא תעשה תליין מדחילו דיראה ואינון לרחקא השטן מנייהו. דלא יתקריב לגבי כרסיא דאיהו לבא. דתבעא דינין על אברין קדישין דאינון ישראל. ולבא שכינתא בינייהו.
1363 השטן איהו סמא״ל שלטנותא דיליה בכבד דעליה אתמר עשו הוא אדום. ערקין דכבדא חיילין ומשריין דיליה. וכבד נטיל כל לכלוכין וחובין דערקין הה״ד ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה. עונות תם דההו׳ איש תם. אל ארץ גזרה אתר דגזרת עירין.
1364 מרה. חרבא דיליה. עלה אתמ׳ ועל חרבך תחיה. ומ״ל דמרה איהי חרבא דמלאך המות. דכתיב ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות. איהי חיים לכבד וסם המות ללבא.
1365 מרה איהי גיהנם. ואית לה תרי פיות דאמרין הב הב הה״ד לעלוקא שתי בנות הב הב. שתי בנות דאמרין הב חייבין לגיהנם.
1366 שבעין ערקין אינון בכבדא לקבל שבעין ממנן. כבד ויותרת ע״ב. יותרת דיליה איהי נחש אשת זנונים. בגין דשיורין דיליה נ״א דילה נטלא טחול דאיהו חשך ועלה אתמר ולחשך קרא לילה. דשלטנותה בגלותא דאיהו לילה.
1367 ובגלות׳ שעתא קיימא ליה דאיהי לילי״ת. אימא דערב רב. ואיהי שחוק הכסיל ס״א הטחול. ובגינה אתמר כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה ודא איהו צדיק ממנו בולע.
1368 דרשע ודאי דאיהו כסיל עליה אתמר למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו ואוקמוהו מארי מתני׳ צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע. ובגיניה אתמ׳ מוריד שאול ויעל
1369 ווי לנשמתא כד בלע לה טחול. ווי לישראל כד אתבלעו בערב רב דעלייהו אתמר ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה.
1370 בזמנא דגלותא על ממנן דאומין דעלמא וערב רב אתמר בהון היו צריה לראש אויביה שלו צריה ודאי אינון ערב רב עלייהו אתמר שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שחד וגו׳. אויביה שלו אלין עשו וישמעאל ושבעין ממנן. דאינון כלהו בשלוה בעותרא וישראל בדוחקא בעניותא.
1371 ובג״ד ווי לעלמא כד אתבלעו בערבוביא בישא ומאן גרם דאתבלעו במעייהו ולא נודע כי באו אל קרבנה. בגין דעובדיהון בישין בידיהון. הה״ד ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם.
1376 ואם נשמתא איהי מתטנפא ס״א פגימא בחובין: או גרע מינה אפילו פקודא חדא מאינון פקודין כמה דאוקמוה מארי מתניתין עבירה מכבה מצוה. בההוא אתר נ״א אבר דשריא עבירה ואסתלק מצוה מניה. ההוא אבר איהו פגום. ואיהו מום דנשמתא. בגיניה לא שריא קב״ה על נשמתא. הה״ד כל אשר בו מום לא יקרב. נשמת׳ דאית בה מום בחד מרמ״ח פקודין דילה לא אתקריבת בגיניה לגבי קב״ה.
1377 אבל נשמתא מסטרא דשכינתא לית בה מום הה״ד כלך יפה רעיתי ומום אין בך. אם יצר הרע בעי לקרבא לההוא אתר כיון דשכינתא שריא תמן דאיהי נשמתא אתמר בה והזר הקרב יומת.
1380 ובגין דא אני יי׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים אלין שבעין ממנן דלא יהיב לון קב״ה רשו לשלטאה עלה דאינון ערקין דכבד. דאיהו אל אחר.
1381 טחול נחש. יותרת הכבד אשת זנונים. בתר דעבידת זיופא ס״א נאופא עם אלקים אחרים ופליגת דמא דילה דאיהי תמצית דילה לכל ערקין. שיורא קריבת לגבי טחול דאיהו בעלה כסיל. דלא נטיל טחול אלא תמצית נ״א שמרים דדמא. ולא יהיב ליה מדמא אחרא. ובגין דא אתקריאת יותרת הכבד בגין דלא יהיב ליה אלא שיורין.
1382 וכבד איהו קטרוגא דריאה. דסליק לגבי לבא. נורא מניה. ואי לאו דנשיב ביה כנפי ריאה הוה אוקיד ללבא. ס״א והוה אוקיד כל גופא נורא דלבא:
1385 בגין דא. תקיעה שברים ותרועה אינון תבירו דלהון. ועלייהו אתמר אשרי העם יודעי תרועה יי׳ באור פניך יהלכון. מאי פניך אלין תקיעה שברים ותרועה. דאינון תקיעה חוורו דאנפין שברים סומקו דאנפין. תרועה ירוקא דאנפין. ובה נפקין ישראל מן גלותא בזמנא דמתהפכין אנפין דישראל לירוקא כאתתא עוברא.
1387 תלת גוונין דשרגא ותלת גוונין אילין אינון לבושין לתלת אבהן: דאינון חוור סומק ירוק. גוון אוכמא איהי קדרותא דלהון ועלה אתמר אלביש שמים קדרות. ובהון מתלבשין הו״ה תכלת לבושא דאת י׳ דאיהו תכלית דכלא.
1389 ולסטרא אחרא אית נר חשוכא דגיהנם. ואית ליה תלת גוונין. גוון סומק דא כבד עשו הוא אדום. מרה גוון ירוק טחול גוון שחור. ועליה אתמר ותכהין עיניו מראות.
1392 נ״ר נ״א כד נשמתא ורוחא ונפשא אתגליין בכבד מרה וטחול. כל אינון אברי דגופא דאינון עמא קדישא כלהו דחקן במרירו בגין דנשמתא. אתרא דילה מוחא יונה קדישא.
1394 ספינה דיונה קרקפתא. וכמה ממנן אית בהאי ספינה דמנהיגין לה ואינון אודנין עיינין חוטמא פומא. *שבע ממנן אינון וסלקין לשבעי׳ לשון דהוו בספינה דיונה.
1396 אם ישראל לא משתדלין בצלותין ובעותין ופולחנין דנשרא. דאיהי ריאה מיד ויי׳ הטיל רוח גדולה אל הים דאיהי רוח סערה. רוח יי׳ תניחהו בקדמיתא. רוח דנשיב בכנפי נשר״א דאיהו עמודא דאמצעית׳ דביה פרח נשרא באינון תרין שפוון. רוח דנשיב בכלהו דא רוח דחוטמא.
1397 האי רוח. בכל אתר דאיהו. שכינתא עלאה ותתאה תמן אשתכחו. איהו ו׳ דנשיב בכנפי ריאה ועל לבא. דתמן נר יי׳. דא נשמתא במוחא. רוח בכנפי ריאה. נפש בלבא.
1400 והאי ו׳ איהו דנשיב בדרועין בשית פרקין דלהון ואיהו נשיב בתרין שוקין בשית פרקין דאתמר בהון שוקיו עמודי שש. ועליה אתמר ונחה עליו רוח יי׳.
1401 כד אברין דגופא מתנהגין בהאי רוחא באורייתא קדישא בפקודין דאורייתא. ספינה מתנהג׳ לכל סטרא דבעי בר נש. כד״א אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. דספינ׳ איהי רישא. ואיהי לבא. ואיהי גופא.
1402 ואם אברין דגופא דאינון מארי ספינה דאינון עמא קדישא לא מתנהגין באורייתא דאיהי נשמתא. ובמצוה דאיהי נפשא. פרח רוחא מבינייהו.
1403 בההוא זמנא ויי׳ הטיל רוח גדולה אל הים דאיהי רוח סערה דאיהי גזרת דינא קשיא דסערה גופיה דבר נש דאינון ישראל. וישראל אינון בסערה והאניה דאיהי גופא חשבה להשבר.
1404 ביה זמנא ויונה ירד אל ירכתי הספינה דא שכינתא תתאה. דאתמר בה *ותגל מרגלותיו ותשכב שכיבת לעפרא. ודא איהו וישכב וירדם. ואמאי נפלת בגין דפרח מינה רוחא דאיהו עמודא דאמצעיתא דסמיך לה ואיהי נפלת
1407 בההוא זמנא דגופא בבי מרעין דאינון ישראל. ושכינתא עמהון דאיהי יונה. מה כתיב ביה ויקרב אליו רב החובל ההוא דחביל בשרא בבי מרעא.
1408 ועוד מאן רב החובל ההוא דאתמר ביה אם חבול תחבול שלמת רעך. חבול בבית ראשון תחבול בבית שני. ואיהו רב דכל מנהיגי ספינה
1409 ומה אמר ליה קום קרא אל אלקיך דהא דינין קא אתיין עלך ועל בניך. הא מארי דחובין מתכנשין דאינון סחרין לספינה דילך. דאינון רוחין בישין. אסתכל בזכוון דילך באלין אברים דמשתדלין באורייתא ובפקודין טבין. ויחזירון שכינתא עלאה דאיהי תיובתא עלך. ואיהי אגינת עלך.
1410 דעלה אתמר כנשר יעיר קנו דא ירושלם. על גוזליו ירחף דאינון ישראל. יפרוש כנפיו עלייהו בשבתא ויומין טבין: ובגינה מברכין בהון
1412 ובזמנא דפרישת גדפהא על ישראל אתמר יקחהו ישאהו על אברתו. כמה דאוקמוהו ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו׳.
1414 אסתכל דשפחה בישא שלטא עלך. דאיהי טפה סרוחה. ועלה אתמר ויאמר יי׳ אל השטן מאין תבא דכל חובין אינון מאברין דטפה סרוחה. דבגינה אתמ׳ לגבי חייביא מאין באת מטפה סרוחה.
1416 בההוא זמנא וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה דא גלותא קדמאה. דאתמר ביה ויונה ירד אל ירכתי הספינה ודא הוא אנכי ארד עמך מצרימה. כמה דאוקמוהו בכל אתר דגלו ישראל שכינתא עמהון
1417 קלקלו ישראל עובדיהון. ביה זמנא אתמר בהון ויקם מלך חדש על מצרים. ודא פרעה עליה אתמר וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה דבעא לבטלא ישראל מעלמא הה״ד כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
1418 לקבליה וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה לקטליה. לבלוע יונה לא כתיב אלא לבלוע את יונה את אתא לרבות רעיא מהימנא דעתיד לאתייהב׳ אוריתא על ידיה דאיהי מאל״ף ועד תי״ו.
1419 כל אלין גלגולין על ידיה הוו. ודא איהו דג גדול דאתמר ביה התנין הגדול. איהו דג מצרים ובת זוגיה דגה ויתפלל יונה אל יי׳ אלקיו ממעי הדגה. מאן מעי הדגה אלין מצראי.
1420 ועוד וימן יי׳ דג גדול דא טחול לילי״ת דאיהי ערב רב מההוא רב החובל נ״א דא סמאל דגה דא נח״ש לילי״ת בת זוגיה מההוא רב החובל טחול דאיהו ערב רב דאתמר ביה וגם ערב רב וכו׳. וטחול איהו שחוק הכסיל עליה אתמר כי הכעס בחיק כסילי׳ ינוח.
1421 לבלוע את יונה דא נפשא. מסטרא דיליה ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה מסטר׳ דכבד ואתמר ביה כבד לב פרעה. תכבד העבודה מסטרא דמרה וימררו את חייהם.
1422 דג גדול. איהו ערב רב דאינון נ״א דאיהו רב החובל. מאן חובל אלא רב מכל מלאכי חבלה. איהו חובל ואיהי חבלה. ערב רב בנין דלילית חייבא דבהון חאבו ישראל וחבילו ית בשרייהו באת ברית. אינון רב עלייהו בגלותא. ואינון *דגה לישראל ובג״ד אמרו זכרנו את הדגה כו׳.
1423 ובזמנא דנפקו ישראל ממצרים קטיל מנייהו סגיאין ובגלותא בתראה עתיד הקב״ה לקטלא לון ודא איהו והדגה אשר ביאור מתה. ויבאש היאור דא אורייתא דאתמר בה ותורה אור סרחת לגבייהו:
1424 ואתמר בישראל כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אור איהו ר״ז. היאורה בת זוגיה דההוא אור דאתמר בה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.
1425 כגוונא דא בגלותא בתראה היאורה הזוהר ביה היה ר״ז דאיהו אור דפורקנא בתרייתא. לקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ודא איהו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון אלין דמשתדלין באורייתא דבע״פ.
1426 ד״א וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה. דא עניותא. דאיהו עצב ונוקבא דיליה עצבון. דכורא *דג. נוקבא דגה. דא הוא ויתפלל יונה אל יי׳ אלקיו ממעי הדגה מכפנא דעניותא דמטי למעוי דישראל.
1427 בההוא זמנא ויאמר יי׳ לדג ויקא את יונה וגו׳ בדוחקא דדאגה דלהון דדואגין מן עניות׳ מדוחקא יפקון מן גלות׳ הה״ד ואת עם עני תושיע דא נבואה דיונה דנתנבא דיפקון ישראל מן גלותא בדאגה ס״א בדוחקא דעניותא
1432 קם סבא מבתר טולא פתח ואמר. והמן כזרע גד הוא מאי כזרע גד. אלא גד איהו ימינא ושמאלא גמו״ל דלי״ם. כזרע גד דא יונה. י׳ ודאי. טפה חוורתא. דביה אשתלים גד ואתעביד *גיד.
1433 וע״ד האי זרעא דאיהי טפה קדישא אתמר ויקא את יונה אל היבשה דאיהי נוקבא. וממה דהות יבשה ה׳ אתקריאת ארץ לאפקא זרעין ואיבין הה״ד ויקרא אלקים ליבשה ארץ
1435 מקורא דנביעו מההוא זרע דאתמשך ממוחא עלאה והאי נ״א וההיא טפה איהי י׳ זעירא כד נפקת א מן מוחא דאיהי חכמה כל ספירה נטלת חלקהא עד דאתפליגת לט׳ נקודין.
1436 וכד נטיל כל חד חולקיה אשתארת עשורא *מכלהו טפין דנטילת ההיא יבשה. דאיהי עשירית האיפה סלת. ובגינה מעשרין.
1437 וההיא טפה בעמודא דאמצעיתא אתארכת ואתעבידת זרע. ו׳. דכליל שית סטרין. וכמה דכל ספירן נטלין חולקיהון מההוא טפה. הכי נטלין מזרע נ״א מההוא זרע דאיהו ו׳. כד איהו זעיר אתעביד שית. כד נטיל ביו״ד סליק לשתין. שית זמנין עשר אבל כל *ספירן כל חד איהו תשע ומלכות בה אשתלים כל חד לעשר.
1440 ודא איהו ותנח התיבה בחדש השביעי. ותנח ודאי בחדש השביעי ודא איהו גיד צדיק ח״י עלמין. בגין דמניה נפיק זרע להאי יבשה.
1441 וכל מאן דאפיק האי זרע דאיהו נביעו מלעיל׳ דלא בהאי יבשה גרים פרודא בההוא נביעו. כביכול *כאלו אתפסק נביעו דשכינתא ויתרבה נביעו דסטרא אחרא דאינון מי טופנא. הה״ד והמים גברו מאד מאד על הארץ
1442 בההוא זמנא דלית נביעו בההיא יבשה דהיא כבדה אתעבידת קלה לאסתלקא מעל ישראל ואתמר בה ותרם מעל הארץ ולא נחתת עד ירחא שביעאה דאתמליאת בזכוון דילה ואיהי כבדה. נחתת. הה״ד ותנח התיבה בחדש השביעי דאיהו תשרי דרועא שמאלא.
1443 דאי הוו נפקין ביה יפקון במיתה ולא ישתארון אלא חד מעיר ושנים ממשפחה. חד מעיר כגון נח. וב׳ ממשפחה כגון שם ויפת. ומאחרנין. שנים שנים שבעה שבעה. מאינון עמי הארץ דדמיין לבעירן ועופין וחיוון
1444 ואלין אינון דאוקרין ימים טובי׳ וחגין דאינון שנים שנים. תרין יומין. חד דראש השנה. וחד דשבועות. תרין יומין דפורים. שבעה שבעה אלין שבעה יומין דפסחא. ושבעה יומין דסכות.
1448 או אלין דמנחן תפלי בכל יומא דאינון אות י׳ כד״א והיה לאות כו׳ והוו קשרין ליה בח׳ בתי דתפלי דאינון ד׳ בתי דתפלין דרישא וד׳ פרשיין דתפלין דיד.
1450 לאלין אינון מקבלין בתשובה דאיהי תיבת נח יום הכפורים. אבל לאחרנין לא יקבל לון בתיובתא. ואם יפקון ביומא דדינ׳ אלין דלא הוו נטרין. אתמר בהון ויגוע כל בשר הרמש על הארץ. ואלין אתקריאו רשעים גמורים דנדונין לאלתר למיתה. דבהון בשית יומין הות שכינתא מתתרכא.
1452 צדיקים גמורים אלין אינון דנטרין ח״י ושבתות וימין טבין. עלייהו אתמר ותשב אליו היונה לעת ערב ודא ע״ש ויומין טבין. דשכינתא קא אתיא לשריא עלייהו. בגין דאינון קדש כד״א קדש ישראל ליי׳.
1453 ואתם הדבקים ביי׳ אלקיכם חיים כלכם היום. ואינון צדיקים גמורים דנכתבין ונחתמין לאלתר לחיים וכתיבין בספרא דחיי כד״א ובספר חיים ברכה כו׳.
1454 בינוניים דכלילן מחול וקדש תליין עד יום הכפורים. דאיהו כגוונא דתיבת נח. אם תייבין בתיובתא יקבל לון ויכתבון לחיי. ואם לאו יכתבון למיתה עם אחרנין דאתמר בהון ויגוע כל בשר כו׳.
1455 ובינוניים בגין דאית בהון פקודין וחובין אתמר בהון ומכל החי מכל בשר כו׳. מכל החי מסטרא דזכוון. מכל בשר מסטרא דחובין.
1456 *ועוד דבזמנא דייתי משיחא כל אינון דנטרו אות ברית ישזיב יתהון ממותנא דבההו׳ זמנא יתבטל מותנא דהוו מתנבאין אינון נביאיא דאספקלריא דלא נהרא דלא ישתארון אלא חד מעיר ושנים ממשפחה כגון ההוא דכתיב שנים שנים באו אל נח
1457 ואית מאן דאמר ז׳ ז׳ מסטרא דבת שבע ואלין אינון חד מעיר. נח דא שבת דביה נייחא דירית לה צדיק שנים שנים תרין יומין חד דר״ה וחד דיום הדין דתניינא איהו מספק. ויומא חדא דיום הכפורים. ויומא חדא דשבועות. ושבעה שבעה אינון שבעה יומי דסכות ושבעה יומי דפסחא דמאן דנטיר אינון יומין עתיד לאשתזבא בגלותא
1458 ובגין דגלי כל דא קב״ה למשה. שאיל רחמי עלייהו ומסר גרמיה למיתה. הה״ד ואם אין מחני נא מספרך. ובפיוסא דיליה אדבק במלכא ואחיד בדרועא דימינא ואמר זכור לאברהם. ולבתר אחיד בשמאלא ואמר זכור ליצחק. ולבתר אחיד בגופא ואמר ולישראל.
1459 ואמר קב״ה לאלין בינונים לגבייהו תמה זכות אבות. כיון דלא תאבו בתיובתא הא אינון כרשעים גמורים. ואם תאבין בתיובתא אתמר לגבייהו חלה זכות אבות.
1460 ובגין דלא יתאבידו אלין בינוניים אמר משה וכי ימרון בני עלמא דאנא כנח דלא בעא רחמי על דריה. בההוא זמנא מסר גרמיה עלייהו הה״ד ואם אין מחני נא.
1461 ובגין דא עתיד רעיא מהימנא למהוי בגלותא בתראה וביה יתקיים והוא מחולל מפשעינו אתעביד חול בגינייהו. מדוכא בעונותינו במכתשין דיסורין דעניותא. בכמה דוחקין דסביל עלייהו. ובגיניה וינחם יי׳ על הרעה וגו׳. והה״ד ובחבורתו נרפא לנו.
1464 ובשבועות יפקון בזכותא דמשה דאיהו מתן תורה רחמי. וגלי לון ספר תורה ויתכנשון לירושלם ותראה היבשה מלכות הרשעה ורחמי על בנוי וביה כנשר יעיר קנו. מאן קנו. ירושלם קנו לשכינתא.
1465 בההוא זמנא שופ״ר מהופ״ך קדמ״א זקף קט״ן. אתהפך ממשלה דאומין דעלמא. וישראל דאינון מזרעא דההוא דאתמ׳ ביה קטנתי מכל החסדים אסתלק ואזדקף
1466 ואתמר ביה זק״ף גדו״ל. בימינא אסתלקו מן גלותא בגין דמוליך לימין משה דדרגיה עמודא דאמצעיתא דאיהו שבועות
1467 וביה מארי״ך טרח״א ביה מאריך קב״ה דאיהו ארך אפים על בינוניים וטרח בגינייהו לקיימא וברחמים גדולים אקבצך.
1468 וביה יפקון על ידא דההוא דאתייהיב אוריית׳ על ידיה בשבועות דאזיל לימינא דהיינו פסח בההיא זמנא אז ישיר משה
1469 ובסכות ויבא יעקב שלם שלם בגופיה שלם בממוניה ואסתחר בשבעה ענני יקר כגוונא דקדמיתא כד נפקו ישראל ממצרים. לקיים כימי צאתך מארץ מצרים וגו׳.
1471 ואינון. חמש מינים עמלקים גבורים נפילים ענקים רפאים. דכלהו מסתלקין ומתגברין על ישראל בגלותא הה״ד ויגברו המים וירבו מאד על הארץ. ארבע זמנין כתיב ויגברו וגברו. לקבל ארבע גלוון. ועלייהו אתמר סוף פסו״ק דפסיק לון קב״ה לסוף יומיא מעלמא.
1472 ובההוא זמנא הקטן יהיה לאלף מסטרא דשמאלא. והצעיר לגוי עצום מסטרא דימינא. אני יי׳ בעתה אחישנה מסטרא דעמודא דאמצעיתא.
1474 בההוא זמנא דיתמחון עמלקים מעלמא יהא קב״ה נח נייחא לישראל ויתיב על כרסייה כמה דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב לבושה כתלג חור. לקיימא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
1475 ולגבי עשו וישמעאל כתיב כרסייה שביבין די נור. ומאינון שביבין דכרסייה אוקדון כל טעוון דילהון. גלגלוהי נור דליק דנחתין מניה עשר גלגלין מסטרא דאת י׳. ושביבין מסטרא דאת ה׳ *תרין אתוון יתערון בנורא לאוקדא טעוון דלהון. בההוא זמנא והיה החסן לנעורת כו׳
1477 אלא בתר דסליק לדרגיה יימר לישראל ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה דכלילן בה׳ דאברהם דכליל רמ״ח פקודין. דבהון אתקריב ה׳ לגבי ו׳ וקרבנא דא איהו קריבו דקב״ה עם שכינתיה. בכל אתר ואתר נ״א אבר ואבר קריבו י״ה.
1479 ורזא דמלה כי יום נקם בלבי ודאי אתכלילן בעמודא דאמצעיתא דפקודין דעשה אתייהיבו מימינא. ופקודין דלא תעשה משמאלא. ואלין אינון תר״י טעמ״י. ופקודין דעשה אינון מאכלין דקב״ה. ופקודין דלא תעשה פרנסא לסמאל למאן דעבר עלייהו.
1480 ואלין הוה קריב נ״א אקדים נ״א ובאלין מתקרב עשו ליצחק ואמר ליה יקם אבי ויאכל מציד בנו. וסמא״ל בגינייהו הוה אקדים נ״א קריב לשמאלא לאטעמא לקב״ה מחובין דבנוי. דאינון מאכלין מרירן דבגיניהו אתמר ואת עשו שנאתי.
1483 בההוא זמנא עשן יתער לגבי שמאלא לאעברא מתמן סמא״ל ומיד סליק עשן אחרא דאיהו עשן הקטרת. איהו כללא דאוריתא. קשורא דיליה פקודין דעשה לקשרא ולקרבא ימינא בשמאלא. דעמודא דעשן איהו עמודא דאמצעיתא ברחימו. ופקודין דלא תעשה בדחילו עמוד הקטרת.
1484 מאי קטרת דיליה. שכינתא תתאה. דאיהי סלקא בכמה ריחין ובוסמין טבין. וכד סלקא לגביה אתמר בה מי זאת עולה מן המדבר כו׳. דסלקא בהון. דא ה׳ תתאה. זאת סלקא במ״י.
1485 מקטרת מר ולבונה תרי ירכי קשוט מכל אבקת רוכל דא צדיק דאיהו כליל כלא. איהו רוכל. ואיהי אבקת דיליה. הה״ד ודבק באשתו. וביה סליקת לגבי בעלה:
1486 שכינתא תתאה איהי קטרת דקב״ה. ואיהי קרבן דיליה מזבח דיליה דבה מתקנין ישראל מאכלים דקרבנין דצלותין לקב״ה. דאינון לקבל קרבן השחר וקרבן דבין הערבים וקרבנא דאמורים ופדרים דמתאכלין כל ליליא.
1487 ואיהו קרבן מוסף דאיהו צדיק. ואיהו קרבנא דשבתות וימים טובים. דלית קרבנא קריבו לעמא קדישא לקב״ה בשבת ויום טוב אלא בה הה״ד בזאת יבא אהרן אל הקדש. ואל יתהלל המתהלל כי אם בזאת. איהי משכונא דיליה. דבגינה איהו שארי בגווייהו. הה״ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו׳.
1490 ואיהי נר דדליק קדמיה כד״א להעלות נר תמיד. ואיהי בת שבע מנרתא כלילא משבעה בוצינין. איהי נר לגביה מסטרא דשמאלא. ואיהו אור לגבה מסטרא דימינא. ועל תרוייהו אתמר כי נר מצוה ותורה אור.
1491 איהי קדושין דיליה מסטרא דשמאלא בגין דקדושה מסטרא דלוים כד״א וקדשת את הלוים ועלה אתמר תהא לי מקודשת בטבעת זאת
1493 ואתקריאת כלה דיליה מסטרא דצדיק דאיהו כ״ל. ודא איהו כל״ה כ״ל ה׳. בגין דאיהו ברית דאחיד בתרוייהו. ומסטרא דצדיק איהו יחוד דילה דאיהו קוצא דאת ד׳ מן אחד דקשיר בין א״ח ובין ד׳.
1496 איהי תחום דיליה. ואיהי רשות דיליה. רשות היחיד. דגבהו עשרה ודא יו״ד ק״א וא״ו ק״א. ורחבו ארבעה דאינון יקו״ק.
1497 איהו עירוב דילה מסטרא דימינא ושמאלא דאינון ע״ב רי״ו דהיינו חסד וגבורה. ואיהי ערבית דיליה. עיבור דיליה.
1498 איהי טלית דקב״ה ובה אתעטף קב״ה כד״א עוטה אור כשלמה. ואיהי ציצית דצדיק דאיהו עני בגליתא הה״ד תפלה לעני כי יעטף.
1499 עני ודאי. *דביה אתעטף בגין דאיהי כסותה לבדה. היא שמלתו לעורו דא משכא דתפלי דאתמר בהון ויעש יי׳ אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.
1501 ארבעה בתי דיד דא אד׳ ארבע פרשיין דא יקו״ק ובהון מ״ב אזכרות בתמניא פרשיין דאתמר בהון יי׳ בם. דא איהו כי היא שמלתו לעורו ואיהי תכלת שבציצית.
1506 ואיהי חלום אחד משתין בנבואה. ומאי שתין אלא לית שיב״ה נ״א שינה פחותה משתין. ודא ישראל סבא דסליק באת ו׳ שית זמנין עשר דאיהו שתין.
1509 ואיהי אנכי מסטר׳ דאימא עלאה דאחידא בימינא. בגין דאנכ״י איהו כס״א בחושבן. ואתמר ביה והוכן בחסד כסא.
1511 ואיהי פסח מסטרא דימינא. ואיהי ר״ה מסטרא דשמאלא. ואיהי מצה פרוסה מסטרא דשמאלא. ואיהי מצה שלמה מסטרא דימינא בגין דסטרא דצפון לאו איהו שלים. ובג״ד מצפון תפתח הרעה
1512 והיא מצה מצוה באת ו׳ מסטרא דעמודא דאמצעיתא. ואיהי שבועות מסטרא דעמודא דאמצעיתא. שבעה שבועות ודאי. אית בהון שבע שבתות. ובהון מ״ט יומין כחושבן מ״ט אתוון דק״ש דאינון שמע ישראל וכו׳ ברוך שם כו׳.
1514 ועמודא דאמצעיתא איהו תורה דאתייהיבת בחמשין יומין דשבועות. ועליה אתמר בן חמשים לזקנה נ״א לבינה בההיא דאתמר בה כי זקנה אמך.
1515 ועלה אתמר כי אם לבינה תקרא. בגין דאיהי ה׳ וסלקא באת י׳ לחמשין. חמש זמנין עשר. ועלה אתמר בן חמשים לזקנה בההיא דאתמר אל תבוז כי זקנה אמך. ו׳ בן י״ק
1516 וזמנין אתקריאת ם׳ סתימא ואתמר בה בן ארבעים לבינה כד לא איהי בשותפא דאת י׳ אתקריאת ארבעים. ואיהי עלמא דאתי דלית ביה אכילה ושתיה.
1520 מלא שבוע זאת דא שכינתא עלאה. מלא שבוע ה׳ מלא יק דאתמר ביה כי יד על כ״ס יק. ונתנה לך גם את זאת דא שכינתא תתאה ה׳ זעירא.
1521 מלא דכלא עלאה ותתאה דא ו׳. איהו מלא י״ק לעילא. דאיהי מליא״ה אלקי״ם. ועלה אתמר אני *מלאה הלכתי. מליאה הלכתי לטורא דסיני ובגלותא ריקם השיבני יי׳. ואיהו מלא ה׳. ובה ס״א וביה מלאה הארץ קנינך.
1522 ושכינתא תתאה איהי סוכ״ה כ״ו ה״ס. דאיהי יקוק אד׳ כלילא מתרויהו שמהן. סוכה חבורא דתרויהו כגוונ׳ דא יאקדונק״י. בגין דאיהי כלה דיליה ואיהי בת שבע כללא דשבע ימי סוכה.
1524 בההוא זמנא דשמחת תורה שויין נ״א שריא עטרה בריש כל צדיק לעילא. כד״א בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו דא שכינתא *תתאה וביום שמחת לבו דא שכינתא עלאה.
1527 ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וכו׳. אתרוג איהי שכינתא תתאה. ודמיא ללבא דאיהו לשמאלא דאיהו גבורה.
1528 ובגין כך צריך בר נש לנטלא אתרוג בידא שמאלא. וצריכא למהוי אתרוג דדמיא ללבא. שלימא בתיומת דילה, בגין ההוא דאתמר ביה ויעקב איש תם למהוי שלימה עמיה. וכמה דלית פסול ביעקב דלעילא כן צריך דלא יהא פסול באתרוג. לקיימא קרא כלך יפה רעיתי ומום אין בך.
1529 ואם היא ירוקא היא משובחת יתיר כדיוקנא דהות אסתר ירקרקת. דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות. ואתקריאת הדסה על שם הדס. והדס אית ליה תלת הדסין לאשתכללא בתלת אבהן. ואתקריאת ערבה מסטרא דתרין שפוון דאינון למודי יי׳.
1530 ואתקריאת לולב מסטרא דח״י עלמין דאיהו כליל ח״י ברכאן דצלותא. ולקבלייהו עבדין ח״י נענועין בלולב בשית סטרין. תלת לכל סטרא וסטרא. שית סטרין דכלילן בגופא דאיהו עמודא דאמצעית׳ דלולב על שמיה אתקרי ל׳ו ל״ב
1531 ואינון נענועין ח״י ד׳ זמנין דסלקין ע״ב. ואינון ח״י נענועין בנטיל׳ לולב. ח״י ח״י תרין זמנין בהודו ליי׳ תחלה וסוף. ח״י באנא יי׳ הושיעה נא הא ע״ב
1532 ואינון תליין מן דלת דאיהי שכינת׳. וצדיק בה אתקרי ד׳ זמנין ח״י ח״י ח״י ח״י דסליק ע״ב מסטרא דתלת אבהן ושכינתא דאשתתפת עמהון. דאינון ח״י פרקין בדרועא ימינא וח״י בשמאלא. וח״י בגופא לגבי שדרה. וח״י בברית מילה.
1534 י״ח נענועין לקבל ח״י חוליין דשדרה מסטרא דגופא. וכל דא מסטרא דאילנא דחיי ומסטרא דאילנא דטוב ורע אתרוג דמי לצדיקייא. והדס לבינוניים וערבה לרשעים.
1535 ושכינתא אתמר בה ומלכותו בכל משלה אע״ג דאתמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה איהי שלטא על עץ הדעת טוב ורע מסטרא דיליה היא קריבא למלכא נ״א ומסטרין אלין לזמנין איהי נוקבא קריבא למלכא
1536 הה״ד בזאת יבא אהרן אל הקדש מסטרא דימינא ולזמנין איהי רחיקא מניה מסטרא דשמאלא ואל יבא בכל עת אל הקדש
1537 מסטרא דימינא איהי לא מקבלא טומאה טוב הוא ימינא אבל אתרהא טוב מקבלא טומאה מרע ומות הוא אתר לית ליה קריבו. נ״א אל הקדש איהי לא מקבלא טומאה אבל אתרהא טוב מקבל׳ טומאה מרע ומההוא אתר דלית ליה קריבו
1538 ותמן צריך קורבנא לקרבא וקטרת לרחקא רוח הטומא׳ מההוא אתר ולקרבא זכותא לשמאלא גבירתא ולרחקא שפחה מתמן ובג״ד כל שמהן אית בה.
1541 מאי אויב דא סמא״ל. דכל אלקים אחרי׳ אינון לאחור. ובגין דלא יסתכלון בשכינתא דאיהי למערב דאיהו אחור. שוי לה בימינא.
1543 ובגין דהות בקדמיתא למערב וחזר׳ לימינא שאלין עלה אלקים אחרים שבתא״י. א״י שב״ת. שבתאי אתוון דיליה אי שבת.
1544 וצריכין ישראל לשני לה אתר ושמא ועובדא. ודא איהו שנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה. בגין דלא אשתמודע ביה אויב דאיהו סמא״ל. ודא איהו השיב אחור ימינו כו׳.
1546 לנטרא שבת צריך לשנויי ליה מיומין דחולא בלבושין. ומיכלין דאינון ענג שבת. דאם הוה רגיל למיכל ב׳ סעודות ביומא דחולא. בשבת אכיל ג׳ דכתיב ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום ליי׳ היום לא תמצאוהו בשדה.
1547 ובכלא צריך למעבד בשבת תוספת. דאם הוה רגיל למיכל ביומ׳ דחולא נהמא וחמרא. יוסיף בשבת בשרא דא תוספ׳ שבת.
1549 שנוי השם לכל יומא קארי ליה מעשה כד״א ששת ימי המעשה. וליום השביעי קארי ליה שבת דאיהו השבתת מעשה ביטולא דעובדא
1550 שנוי מקום אם הוא רגיל לאוקדא נורא בחולא. דישני ולא יוקיד ליה בשבת׳ הה״ד לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.
1551 ועוד אית שינוי דצריך לשנות מעבדא למטרוניתא דלא יהון שוין דמטרוניתא איהי מקומו דקב״ה צריך לשנות למלכא הה״ד וישנה ואת נערותיה ביום השבת דאשתני יומא דשבתא מיומא דחול דשלטא ביה עבד׳ דמלכא.
1553 ועוד שנוי מעשה. אם הוא עציב בחולא. דיהא חדי בשבתא. ואם אית ליה קטטה בחולא עם בר נש או עם אתתיה. דיהא ליה שלמא עמה בשבתא.
1554 ובדא לית רשו לקרבא לסם המות חללה ולבעלה דאיהו אל אחר חלול שבת לית לון רשו לקרבא ובגין דא אמרו קדמאי אם ישראל הוו מקיימין שבת אחת כהלכתה נ״א שתי שבתות כהלכתן מיד הוו נגאלין.
1555 וכן צריך לשנויי בנר דליק ובמטה מוצעת ובפתורא. כגוונא דא. אם הוה רגיל ביומי דחול לאדלקא שרגא בפתילה חד. יוסיף בשבת תניינא. ובפתורא אם רגיל לברכא המוציא על נהמא חדא. בשבת יוסיף תניינא. דאינון כגוונא דלחם משנה מטה הא אתמ דאם הוה רגיל לשמש ביומא דחולא בקטטה עם אתתיה ובפרודא. לא יזדווג לאתתיה בשבתא אלא בשלמא. ובגין דא ת״ח עונתן מליל שבת לליל שבת.
1556 וצריך לשנויי שבת מיומא דחולא בכלא. ואם אית לון שלמא בכל שית יומין דחולא. יעבדון תוספת בשבתא בפיוסא דא לדא ברחימו סגי. כגוונא דלעילא דאתמר לגבי שכינתא פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי בתוספת מלין דפיוסא. כגוונ׳ דא צריך בר נש לפייס׳ לאתתיה בשבת בתוספת מלין דפיוסא.
1557 ובזמנא דאלקים אחרים חזיין בשבת שנוייא בכלא. לית לון רשו לקרבא. הה״ד והזר הקרב יומת. בגין דקדש היא לכם מחלליה מות יומת. ובגין דא אתמר בקרא את שבתותי תשמורו וגומר.
1558 ובאלין תוספת. אתקריאת שכינתא מוסף שבת. וכד מתרחקין מינה כל דרגין דחול ולא אית רשו נוכראה בשבת לאעלא בין קב״ה ושכינתיה איהי אתקריאת קדושה דיליה. וכד מברכין לה בברכת מזונא אתקריאת ברכה דיליה. ובתרויהו איהי יחוד דיליה כלה דיליה בההוא זמנא איהי שבת שקולה ככל אוריתא.
1568 תקע שופר איהו לשון תקיעה. דודאי שכינתא תתאה איהי תקיע׳ דקב״ה מסטרא דימינא. ואתקריא׳ שברים דיליה מסטרא דשמאלא ואתקריאת תרוע׳ דיליה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו דעת.
1570 איהי שופר וקב״ה קול השופר ובזמנא דהיא סלקא לגביה בתלת קטרין אלין. אתמר ביה ויהי קול השופר הולך וחזק מאד. הולך בתקיעה. וחזק בשברים. מאד בתרועה
1571 ואיהי יום הכפורים. וכד אתקשטת קדמיה בלבושין שפירין דאינון לבושי כפרה: אתקריאת ציץ דיליה. מצנפת דיליה. אבנט דיליה.
1573 בההוא זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה. אתמר בה ותלבש אסתר מלכות. ובהון עאלת לפני לפנים הה״ד ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית. ובהון נשאה חן בעיניו.
1575 פורים אתקריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענג׳ ביה ולשנויי ליה מענוי לענג. ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל.
1576 בההוא זמנא אתמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה. ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא.
1577 ומאן גרם ענוי לשכינתא בגלותא. אלא רזא דמלה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת. בגין דעאלת בלא בעלה. דאתמר ביה מימינו אש דת למו. דבטילו בה אורייתא. ודא גרם אבודא דבית ראשון ושני הה״ד וכאשר אבדתי אבדתי.
1578 ועם כל דא אע״ג דעאלת בלא בעלה דאיהו ד״ת עם כל דא עאלת באבהן דאינון שלשת ימים לילה ויום דאתענת בהון. ואינון סהדין דעולימת׳ עאלת ביה למלכא. הה״ד ובזה הנערה באה אל המלך. נערה ודאי באה אל המלך דאיש לא ידעה אלא בעלה וכמה דבערב היא באה נערה בתולה. ודאי הכי נמי בבקר היא שבה נערה בתולה ודאי.
1580 ובגין דא ישראל אמרין בכל יומא שמע ישראל יי׳ אלקינו יי׳ אחד. שמ״ע אח״ד ש״ם א״ח ע״ד. א״ח נטיר לה. בגין דאח לצרה יולד. ועליה אתמר אתה סתר לי. ברוך אתה בבואך. יהודה אתה יודוך אחיך בגין דביה יקוק וביה ד׳. ביה איהי נטירא.
1581 ועליה אתמר ויהי אמן את הדסה. הוא אומן דילה ואיהי אמונה דיליה. ודא איהו דאתמ׳ כאשר היתה באמנה אתו ולא נגע בה נוכראה דאיהו אח״שורוש. בגין דאח עמה ודאי ואיהו סתיר לה מניה.
1582 במאי סתיר לה מניה בנקודה דאיהי קוצא דאת ד׳ מן אחד. א״ח נטיר ד׳ דלא יתקריב לגבה אחר. הה״ד אני יי׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. והאי נקודה איהי אות ברית דבה אשתלים א״ח לעשר. ובה אתעביד י׳.
1586 ובג״ד אמר קרא לא תשתחוה לאל אחר וגו׳ ובההוא זמנא דשלטא על בר נש שד דאיהו אל אחר איהו משתעבד ביה בכל מיני ענויין. וחובא דא גרים לישראל לאשתעבדא בהון אומין דעלמא.
1587 ומאן דנטיר אות ברית. בכל אתר דאיהי. בין בברית מילה בין בשבת וימין טבין. קב״ה נטיר ליה בגינה בכל אתר. ומכסי עלוי משנאוי. כגוונא דמשה דאתמר ביה בצל שדי יתלונן.
1588 וכגוונא דאסתר דסתיר לה מאחשורוש דאיהו ערל וטמא. ושוי באתרה שנית בדיוקנא דילה הה״ד כל אשר תאמר וגו׳. בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני.
1589 ואיהו נטיר לה מהמן הרשע הה״ד מצר תצרני דאיהו צר ואויב. ובגין האי קנאה דכסי קב״ה באות דיליה על אסתר דאיהי קדושה דיליה דלא איהי קדושה פחות מעשרה אתלבשו עשרה כתרין תתאין בעשרה בנין דהמן דתמן אל אחר. דהמן אמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וגו׳ וכלא לנטלא נוקמא מאסתר ואומתה דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות.
1590 וקב״ה מסר לון בידהא ובידא דאומתה ותלו אותו ואת בניו על העץ. ואיהו עבד עץ גבוה נ׳ אמה וקב״ה נטיל נוקמא מניה ומבנוי בשכינתא עלאה דמחאת למצראי חמשים מכות.
1593 ובאן אתר איהו עני ואיהי עניה. בצדיק דאיהו ברית. ובגין דחאבו ביה ישראל לתתא. איהו נהר יחרב ויבש בבית ראשון ושני. ושכינתא איהי ביה חרב׳ ויבשה בגין דאינון גרמי דיתכנשון מניה מיין עלאין. ושכינת׳ אשתארת יבשה. הה״ד יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה.
1594 וכל מאן דעביד צדקה במסכנא. גרים ההוא נהר דיתמשך מעדן דאיהי אימא עלאה. להשקות את הגן דאיהי דל״ת. דלה מסכנא.
1595 ועני איהו יום שבת ומאן דמקיים בה ענג שבת גרים לאשקאה ההיא דל״ת. וההוא עני אתמלי ואתקרי נהר. ומאן דאית ליה רשו למעבד ענג שבת ולא עביד אתהפך ליה ענג לנגע צרעת וחריב ביתיה וממוניה.
1596 וכן עניה איהי אוריתא דע״פ ודאי. ואיהי קבלה כד מקבלא מבעל צדקה דאיהו אורייתא דבכתב כד אזלת לגביה לקבלה אתקריאת הלכה. כד מקבלא מניה אתקריאת קבלה
1597 ובההוא זמנא איהי פליגת מה דיהבין לה לעבדין דילה ולבנין. ולעולמין דילה כד״א ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. ומקבלין דין מן דין מההוא דמקבלין מינה.
1598 בעל קבלה איהו עמודא דאמצעיתא ואיהי קבילת מיניה. ובאן אתר קבילת מניה. בימינא. בגין דעליה אתמר כי ימינך פשוטה לקבל שבים.
1600 היא מסטרא דימינא. הלכה בשמאלא לגבי בעלה וקבילת מניה בימינא ונחתא מליא לגבי צדיק. ובגין דא לא ראיתי צדיק נעזב כו׳.
1601 ובמאי וכד נחתא מליא לגבי בעלה דאיהו ו׳ נהר דאתמשך מעדן ו׳ עאל בד׳. ואתעבידת ה׳. ומה דהוה צדק אתעבידת צדקה. לגבי עני דאיהו צדיק.
1602 וההוא נהר עליה אתמ׳ שמש בשבת צדקה לעניים ועליה אתמר צדקה תרומם גוי. ומה דהות צדק דינא אתעבידת רחמי.
1603 וכל ספירן על שמה אתקריאו מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק. כד אתרחק מינה בעלה דאיהו רחמי. מזאני צדק תרין דרועין. אבני צדק תרין סמכי קשוט. הין צדק צדיק.
1604 וכד עמודא דאמצעיתא מרחק מינה איהו משפט. וביה כתיב כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים. זה ישפיל מאן דגרים לאשפלא לשכינת׳ מאתרהא וזה ירים מאן דגרים לסלקא לה מאתרהא.
1605 דחובין דישראל אינון אשפילן לה לתתא וזכוון דלהון סלקין לה לאתרהא. הא זכאה איהו מאן דעביד זכוון לסלקא לה לאתרהא.
1606 *ועוד שכינתא איהי שלוח הקן. מאן קן דילה דא ירושלם. ולעילא קן דילה ההוא דאתמ׳ ביה ונקה לא ינקה. ודא מטטרו״ן. עליה אתמ׳ אל תסתכל בקנקן אלא במה דאית ביה.
1607 ודא איהו כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ בכל עץ דא גוף וברית. צדיק איהו ברית ואיהו כ״ל. עץ דא עמוד׳ דאמצעית׳. או על הארץ דא אימא תתאה. אפרחים תרין דרועין. או ביצים תרין שוקין. והאם רבצת דא אימא עלאה. *שלח תשלח את האם דא אימא תתאה את ודאי.
1608 שלח תשלח הה״ד וישלח את היונה מאתו. ואתמר ביעקב ויהי אך יצא יצא לקבל שלח תשלח. ואינון תרין דרועין שני גרישי״ן. ואינון תרין תרוכין. ודא איהו שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך אלין שית פרקין דאינון בתרי דרועין. אשתארת ה׳ ד׳ בלא ו׳.
1609 מאן גרים לה תרי תרוכין אלא בגין דעברין בנהא על פקודי אוריתא עשה ולא תעשה הה״ד ובפשעכם שלחה אמכם.
1610 ויוסף שלח את היונה מאתו דא עמודא דאמצעיתא. מאן גרים דא דאתתרכת מיניה בגין דישראל עברו על אורייתא.
1611 ויחל עוד שבעת ימים אחרים נ״א וישלח את היונה ולא יספה שוב דא ז׳ יומא שביעאה דכליל שבע שבתות ומאן גרם דאתתרכת מניה. בגין דעברו ישראל על אות שבת ויומין טבין ואות ברית
1612 מסטרא דיצחק דאיהו ראש השנה אתמ׳ ביה ותבא אליו היונה לעת ערב ודא ערב דיצחק. ומסטרא דצדיק אתמר בה והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ.
1613 ובכל אתר דלא אשכחת לתתאי דיוקנא דבעלה באורייתא לא הות שריא עלה. הה״ד ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה בגלותא. מיד דאשכחת בעלה לרעיא מהימנא שריא עליה ולא חזרת לתיבה
1614 הה״ד ולא יספה שוב אליו עוד ועל דא אתמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וגו׳ איהי אתדבקת ביה ואיהו בה.
1616 ואתמ׳ לגבי נח ויפתח נח מאי ויפתח נח אלא רמיז ותפתח ותראהו את הילד. אד׳ שפתי תפתח. ודא ישראל דפתחין בתיובת׳ בבכיה ומיד ותחמול עליו.
1618 רגלים תחוג לי בשנה. ובגינה יראה כל זכורך לקיימ׳ זכור ושמור. זכור לזכר ושמור לנקבה: כלהו אלין דאזלין לאסתכלא נ״א לאתכללא בשכינתא. צריכין למיהב לה דורונא. הה״׳ד ולא יראה את פני ה׳ ריקם.
1619 וצריך למחדי בה הה״ד ושמחת בחגך. דאיהי חדוה דקב״ה אתקריאת. ומאן דאזיל למחמי לה צריך לנטרא גרמיה מעציבו דאיהי לילי״ת חשוכא עצבון שאול טחול דאיהי מום. ועליה אתמר כל אשר בו מום לא יקרב.
1620 איש כמתנת ידו דא שכינתא עלאה דעלה אתמר מתן בסתר יכפה אף. בגין דאיהי סתימא עולם הבא קרינן לה מתנה. ועלה אתמר ישמח *משה במתנת חלקו. בגין דמתת אלקים היא.
1623 ארבע תקופן דאתקריאו ארבע תקופות. ולכל תקופה תלת ירחין. ובהון י״ב מזלות. ואינון לקבל י״ב שבטין דישראל וכלא אתקשר בהאי שמא אד׳. איהי שכינתא תתאה תקיפא בד׳ תקופין. דאינון מסטרא דשמאלא חזק תקיף. ואינון אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד.
1624 וכלהו תרין עשר מזלות קשין מסטרא דדין ובגין דמזונא קא אתיא מנייהו אמרו מארי מתני׳ קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. דאתקרע בהון לתרין עשר קרעין.
1625 ואינון ארבע תקופות תרין דרועין ותרין שוקין. תרין עשר מזלות תרין עשר פרקין דאית בהון. ולקבלייהו תרין עשר ירחי שתא. ואינון וו׳. רזא דעבורא ודא ירחא תלת עשר. דא א ודא וא״ו שתא מתלת עשר ירחין.
1627 ואם בר נש ידע לממני ולהשוות שנת החמה עם שנת הלבנה ולייחד לון. איהו ידע מתי יהא פסח בחדש האביב ובדא ישוון אבא ואימא ברא וברתא. הה״ד ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם. ושמרתם ועשית׳ דא ו״ק כי היא חכמתכם ובינתכם דא י״ק.
1628 ובמה יהון שוין אבא ואמא ברא וברתא. בא דהוא כתרא עלאה. דאמר׳ סיהרא עלה אי אפשר לב׳ מלכים שישתמשו בכתר אחד.
1629 ובגיניה אמרין בשבת ויומין טבין וברישי ירחין כתר יתנו לך יי׳ אלקינו מלאכים המוני מעלה מלך ומלכות.
1630 ועוד איהי מצות שחיטה כשרה בזרים נ״א בנשים דאינון בני נשא דדמיין לבעירן. דאלין דלא משתדלי באוריתא צריך למעבד בהון קרבנין דצלותין דיתקריבו לקב״ה.
1631 ואם מתקרבין בצלותין לקב״ה וסבלין כמה מכתשין הה״ד כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. אתחזי כאלו וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וגו׳. דדא שזיב לון ממיתה דמלאך המות הה״ד אדם ובהמה תושיע יי׳.
1632 ואלין דעובדייהו כבעירן דחקלא דאכלין בלא צלותין מיתתהון יהא כבעירן דחקלא ושחיט לו מלאך המות מדה כנגד מדה.
1636 וכל סירכאן דסם המות אינון רגלין דילה. ועלייהו אתמר רגליה יורדות מות וגו׳. ואינון ח״י *סרכות עלייהו כתיב ולא אוסיף עוד להכות את כל ח״י כאשר עשיתי. לאינון דמצלין ח״י ברכאן דצלותין.
1639 ועוד שכינתא איהי מצות אסיפת נוני ימא דאוריתא דאתמר בהון דגים וחגבים אינן טעונין שחיטה. ואינון תלמידי דבי רב דמתרבין בימא דאוריתא. דעלייהו אתמר אסיפתן היא המתרת אותן. הה״ד יאסף להם ומצא להם היא המתרת אותם משחיטה ודאי
1640 וגדפוי דשכינת׳ אינון כסוי דם חיה או עוף דאינון כנפי יונה. ואלין אינון כנפי מצוה דמכסין על דמיהון דלא שלטין עליהו כלבין דאינון חציפין דאינון מלאכי חבלה. ודלא אשתמודעון בהון מארי חובין. הכי הדם הוא הנפש. ועפרא דמכסיא עליו רמיז וכפר אדמתו עמו:
1641 ועוד שכינתא איהי בדיקת סימני חיה או עוף. מבני נשא דדמיין לחיון ובעירן ועופין. דעלייהו אתמר ושחטתם בזה. בדוק כמו זה. דאינון סבלין מכתשין כמה דאוקמוהו כי עליך הורגנו כל היום ובכל יומא לא מניחין צלותין ובדיק לון קב״ה בכמה מכתשין
1642 ואמרין זה לזה. בצלותין קב״ה פריק לן מדינא דבעירן וחיון דארעא. ואעיל לון למהוי לן חולקא במלאכיא דאינון חיות הקדש. דקראן זה לזה ואמרין קדוש קדוש קדוש דא איהו קדוש דאתקדש שמיה דקב״ה על ידיה ויהא ליה חולקא ביה.
1643 ועוד ושחטתם בזה דא אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד דביה דן קב״ה כל נזיקין. ועל כל אלין דקטלין חד לחבריה. ועל כל אלין דגזלין.
1644 יקו״ק איהו דן. דאתלבש בתהו ובהו וחשך ותהום ודן בהון ד׳ מיתות בית דין. והא אוקמוהו כלהו באתוון. י׳ גחלת. ו׳ שלהובא. ה״ה גוונין ונהורין דנורא. דא איהו שרפה כי יי׳ אלקיך אש אוכלה הוא.
1648 ורזא דמלה מת במדבר. מק״ף והולך אינון ה״ה. חד מקף ליה. וחד הולך עד דחנקין ליה. ובגין דא אמר קב״ה ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל.
1649 ו׳ עץ גבוה. חמשים אמה דא ה׳ דסליק׳ בי׳ לחמשין. זרקא קו דחניקת בתלת אתוון דשכינתא תתאה איהי דן ד׳ מיתות ב״ד. איהי חניקת לחייביא והרג לון בשרפה וסקילה. ובגין דא ראו עתה כי אני אני הוא. הה״ד ויסרתי אתכם אף אני וגו׳.
1651 ועוד מצות גזלת העני בבתיכם דא שכינתא. דמאן דגזיל צלותא דאיהי צדקה לצדיק ח״י עלמין כליל ח״י ברכאן כאלו גזיל ליה חיים דיליה דאיהו שכינתא דאתמר בה ראה חיים עם אשה אשר אהבת
1652 וכן מאן דגרע מענג שבת כאלו גזיל ליה שכינתיה דאיהי שבת בת יחידה ודא גרם דאתגזילת מניה בגלותא הה״ד ובפשעיכם שולחה אמכם
1655 דשכינתא אתקריאת מצות עשה מסטרא דימינא. ומצות לא תעשה מסטרא דשמאלא. ותורה אתקריאת מסטרא דעמודא דאמצעיתא וכל מאן דגזיל או עשק באורייתא ובמצות עשה ולא תעשה כאלו גזל שכינתא מדרועוי דקב״ה.
1656 וכן מסטרא דיסוד חי עלמין אתקריאת מצות ברי׳ מילה. מאן דגזל בברית ואפיק זרעא מיניה לרשו נוכראה כאלו אפיק מרשות היחיד לרשות הרבים וגרם למהוי שכינתא נפקא מאתרה דאיהי ארץ ישראל רשות היחיד וגלה אותה בין אומין דעלמא דאינון רשות הרבים
1657 הה״ד ובפשעיכם שולחה אמכם. ובגין דא לא תשא את שם יי׳ אלקיך לשוא. מאן שם יי׳ דא שכינתא. לשוא דא ע״ז דגלת תמן.
1658 ועוד. איהי תשובה יום הכפורים כלילא מעשרת ימי תשובה דאינון י״ה. יום הכפורים דא ה׳ כלילא מחמש צלותין. עשרת ימי תשובה דא י׳ לקבל שבים דא ו״ק כל מאן דחזר בתיובתא כאלו חזר ו״ה עם י״ה.
1660 וגבורה תמן סמא״ל דאיהו יצר הרע. וכל מאן דיתגבר על יצריה כאלו הוה מתגבר גבורה על סמא״ל בדינא לגבי בנוי. ובגין דא אמרו מארי מתניתי׳ איזהו גבור הכובש את יצרו
1662 וצריך בר נש לקבלא עליה חמש ענויין בגין ענוי דגרים לה׳ זעירא דגלת בגלותא. ואתקריאת עניה סוערה לא נוחמה. ואבא ואמא אינון נחתי בימינא ושמאלא לקבלא בהון ו״ה דאינון תורה ומצוה.
1664 ועוד מצות פריה ורביה דא שכינתא לא תהו בראה לשבת יצרה. כל ת״ח דמנע מינה עונת ק״ש כאלו מנע מינה ברכאן מלעילא
1665 שית סטרין אינון דכלילן באת ו׳ דאיהו עץ פרי עושה פרי. מאן פרי דיליה י׳. דאת ו׳ איהו ענפא דאילנא דאתפרש לשית ענפין. ומשית לענפין דלית לון חושבן י׳ איהי איבא על כל ענפא וענפא דאיהו ו׳.
1666 קם סבא ואמר ר׳ ר׳ חזור בך. אילנא הוא ו׳. איבא דיליה י׳. הכי הוא ודאי. אבל ענפוי לעילא איהו ה׳ עלאה. ושרשוי ה׳ תתאה. ומאן דאפריש ענפא מיניה דא איהו מקצץ בנטיעות. והכי אתקצץ איהו מעלמא דין ומעלמא דאתי.
1667 ועוד מצוה לאתעסקא באוריתא יומם ולילה הה״ד והגית בו יומם ולילה. וכי יכיל בר נש לאתעסקא באורייתא בכל יומי ולילי כל יומוי. והא קב״ה לית בא בטרוניא עם בריותיו. אלא כל מאן דקרא ק״ש בכל יום ערב ובקר כאלו מקיים בו והגית בו יומם ולילה.
1668 כל פקודין אית מנייהו דתליין בפרי אילנא. מנייהו בענפין. מנהון בשרשין. מנהון באילנא. ובג״ד אתקריאת אוריתא עץ חיים. וכל מאן דאכל מניה ואכל וחי לעולם.
1669 ואית אילנא לתתא דענפוי ושרשוי וגופא ואיבא דיליה כלהו סם המות. ודא סמא״ל. מאן דאעבר על אוריתא. אתשקייא מההוא אילנא ואתפרנס מיניה ועליה אתמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות ומסטרא דיליה חיי צער.
1670 ועוד. שכינתא איהי מצות העמדת מלכא הה״ד שום תשים עליך מלך. וכביכול כל זמנא דלית שכינתא באתרהא לית מלכא. ובגין דשכינתא איהי מלכות על בר נש. אתמ׳ ביה שום תשים עליך מלך למהוי ישראל בה כלהו בני מלכים
1672 ובזמנא דייתי משיח׳ אתמר ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. איהי מלכותיה איהי כרסייא איהי עטרת דיליה.
1673 למלכא. דאית ליה מאנא דיקר ואיהי מחבבא לגביה. לזמנין שוי ליה עטרה על רישיה דא תפלין דרישא. לזמנין קשיר ליה באצבעא ודא תפלין דיד. לזמנין שוי ליה תחותיה ואתקרי כרסיא דיליה. לזמנין עביד מינה לבושא.
1675 ובני נשא דאינון שטיין מסתכלין בלבושא. ואחרנין הכי מסתכלין בגופא. ובגלות׳ כלהון שטיין. אבל פקחא חכימא אסתכל מלגאו.
1676 וכד יתי פורקנא אתפשט מלבושין דקדרותא וזריק לון על אומין דעלמא הה״ד ויהי חשך אפלה וגו׳ ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.
1678 לבתר דאתפשט מנייהו וייראו העם את יי׳. וכל ינוקין אחזין ליה באצבע הה״ד זה אלי ואנוהו. ובגלותא ישת חשך סתרו. ובגין דא אמר דניאל ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריה.
1681 בההוא זמנא כל חיון יתערון בנגונא. וכנפיהם פרודות מלמעלה לקבלא ליה בחדוה. וכלהון יהון רצין ושבין בנגונא ושליחותא לגביה. הה״ד והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק לבשרא לישראל.
1682 ובההוא זמנא הללו את יי׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות וגו׳. כלהו לעילא ולתתא מה דאתברי עד יתוש זעירא כלהו משבחין ליה ומלא׳ הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים
1684 בההוא זמנא אתבני ביתא דשכינתא דאיהי בית הבחירה על ידא דקב״ה דאתמר בה ואני אהיה לה נאם יי׳ חומת אש סביב
1685 ואני אבנה אינון אבנין טבין דאתבני מינה הה״ד ואבנה גם אנכי ממנה נטיעין קדישין הה״ד נצר מטעי מעשה ידי להתפאר.
1686 ובניינא דבי מקדשא תהא בנויה מכספא ודהבא ואבנין יקירין. ותהא מרקמא מכל ציורא דעובדא דבראשית. ועלה נהרא ירושלם דלעילא לעילא מרקמא מכל מיני גוונין דנהורא.
1688 בההוא זמנא אתקיים בישראל לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף וגו׳. ואתער שיר השירים בעלמא. ואדליק נהורא על זיתא ושרגא דישראל אינון פתילה. אורייתא משחא. שכינתא שרגא. הה״ד בהלו נרו עלי ראשי.
1689 בההוא זמנא אתמ׳ בשכינתא וחלצה נעלו. נעלו דקב״ה לקיים ביה של נעלך ואתייחד בשכינתיה דאתקריאת חליצה. ואיהו חלוץ הנעל
1690 ולא צריכין לאתחברא בארח יבום לעולם. דאתמר בה וזאת לפנים בישראל וגו׳ שלף איש נעלו ונתן לרעהו. מאי נעלו דא כנוי. ההוא דאתמר ביה גן נעול.
1691 אתפתח ההוא נעול מפתחא בגין דלפתח חטאת רובץ אתעבר ההוא חטאת ואתפתח תרעא. הה״ד זה השער ליי׳ ויחזון תמן שכינתא דאתמר בה וזאת לפנים בישראל.
1692 ד״א וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה. על הגאולה דא שכינתא עלאה ה עלאה. ועל התמורה דא שכינתא
1694 ובגין דא לתתא איהו תמורות אתוון יקו״ק באד׳. אבל לעלמא דאתי לית תמורה כמה דאוקמוהו מארי מתניתי׳ לא כשאני נכתב אני נקרא.
1696 ועוד שלף איש נעלו דא גופא דאיהי אתתא. כלי דיליה ודא מטטרו״ן. ונתן לרעהו דלזמנין אשתכח ביה עמודא דאמצעי׳ ולזמנין צדיק ולזמנין שכינתא עלאה. איהי תעודה ביה ולזמנין שכינתא תתאה היא תמורה ביה.
1699 וכל אתוון ביה. אינון תמורת כגון מצפ״ץ ואיהו נעילת חגין וזמנין ויומין טבין. נעילת דלת בפני לווין.
1700 ביום הכפורים דאיהי עלמא דאתי לא אתקרי יקו״ק באד׳ דאיהי דין ואיהו נעל נעילת דלת ואינו נועל הדלת. אלא איהי פתיחא לקבל שבים.
1701 ובגין דא יום הכפורים אסור בנעילת הסנדל דלית יחודא ביה לקב״ה ושכינתא. דלזמנין איהי שכינתא ואסתלק קב״ה. ולזמנין קב״ה ואסתלק שכינתא.
1702 ובגין דא עונת ת״ח בשבת. דביומין דחול דשליט מטטרו״ן אתמר יהיה סגור ששת ימי המעשה. ביה איהי סגירא תרעא. וביום השבת יפתח. יפתח תרעא ותפוק מינה שכינתא לאתייחד׳ עם בעלה.
1703 ובההוא זמנא אתקריאת כוס מלא. הה״ד ומלא ברכת ה׳ ים ודרום ירשה. דביומין דחול אתקריאת *יבשה במטטרו״ן. הה״ד ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקו׳ אחד ותראה היבשה.
1704 ובזמנא דאתמליאת אתמ׳ עלה כוס ישועות אשא ובשם יי׳ אקר׳ כו״ס איהי אלקי״ם בחשבן דסליק לחשבן כנו״י. במאי אתמליאת באת י׳ ואתעבידת כוסי רויה ובגין דא כוס צריך עשרה דברים וכו׳.
1705 קם רבי שמעון ואמר אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת בודאי אנא בעינא לאתתקפא בהאי קרא דדוד.
1708 קום רעיא מהימנא לאגנא על זאת דילך דאתמ׳ בה וזאת התורה אשר שם משה דהא כמה מארי מגיחי קרבא קא אתיין לאגחא עלה.
1709 קומו נביאי קשוט דהא זאת דילכון לגבן דקא הויתון מתנבאין עלה אתמר אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו וגו׳ כי אם בזאת. זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו.
1710 קומו אבהן מארי דברית דהא זאת הברית דלכון ביננא דאתמר בה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו׳ ובגינה אמר קב״ה וזכרתי את בריתי יעקוב.
1713 נער נער דאנת מארי מפתחן דאוצרין דמלכא דכל מאני קרבא דמלכא בהון. קום אפתח היכלא. אד׳ שפתי תפתח ופי יגיד שבחוי דמלכא עלאה דהא היכלא עלאה דיליה איהו טול רשו ואפתח היכלא. בגין יקרא דשכינתא
1715 אדהכי הא עולימא קא נחית רעיא מהימנא פתח ר״ש ואמר. רעיא מהימנא אנת איהו מארי דקירטא דרעיא דאזיל בעאנא. בגין דובין זאבין וחיוון בישין דקא אתיין למיכל עאנא.
1716 ארחא דיליה. למהוי קירטא בהדיה לזרקא אבנין לגבייהו למהוי עאנא נטיר מחיון בישן. קום נטיל קירטא בידך.
1717 פתח ואמר זרק״א שכינתא קדישא. אנת היא קירט׳ קדישא דקב״ה דבך אזדריקו תלת אבנין דאינון סגולת״א. תלת אבנין יקירין דאינון תלת אבהן. ואנת אבן יקרא על כלהו תגא ברישא דכלהו. עלך אתמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.
1718 והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. אנת הוא דאתמר עלך אבנא די מחת לצלמא והות לטור רב ומלאת כל ארעא ואיהי תגא כגוונא דא ם ברישא דחוטא דזרק״א אבנא כלילא ומתעטרא נ״א מוכללת ומעוטרת כאבנא בריש עזקא.
1719 וכד אית בישראל משכילים בחכמה דאיהי י׳ מחשבה עלאה. ידעין לזרקא לה להאי אבנא דאיהי בת יחידה לההוא אתר דאתגזרת בגין דברתא באבא אתעבידת. הה״ד יי׳ בחכמה יסד ארץ. בחכמה דאיהו אבא יסד ברתא דאיהי ארץ הדום רגליו
1720 וההוא חוט דילה איהו ו׳. דאבנא דאיהי תגא. עטר׳ על רישיה עטרה דס״ת. ובגינה אתמר ודאשתמש בתגא חלף איהו כתר תורה ודאי. דתלת כתרין אינון כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר תורה נ״א וכתר שם טוב על גבייהו.
1721 והאי אבנא איהי י׳ בריש א ואיהי י׳ בסופה עלה אתמר מגיד מראשית אחרית. ואיהי נ״א ואיהו יוד קא ואו קא נ״א יוד קי ואו קי כליל עשר ספירן דאינון ס״א דאיהו נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן.
1722 קמו כלהו מארי מתיבתא ואמרו רעיא מהימנא כמה אנת תקיף לזרקא אבנא. דהא מטא לאתר דלית מאן דידע אתרהא. ומלאכין קדישין שאלין בגינהא איה מקום כבודו להעריצו דלית מאן דידע מקומו כד סלקא לעילא באתר דזריקת לה. עד דאמרין כלהו ברוך כבוד יי׳ ממקומו. ואע״ג דאיהי זעירא לתתא. לעילא לית לה סוף.
1723 מאן יכיל לאגחא קרבא באתר דאנת תמן. באבנא זעירא דזריקת אזדעזעו רקיעין עד אין סוף. ומלאכין עד אין תכלית.
1724 וכל מארי מתיבתא כלהו אזדעזעו ונפלו בנפיל׳ אפים מקיומיהו קדמהא. ואמרו. וכי באבנא זעירא האי. כ״ש מאן יגיח עמך בסייפא דאתמר בה רוממות אל. בגרונם וחרב פפיות בידם. דאיהי ק״ש חרב׳ דילך. דאנת תקינת לך נ״א לה דבה קטילת למצרי הה״ד ויפן כה וכה וגו׳ ויך את המצרי כ״ה וכ״ה סלקין לחמשין אתוון דמיחדין בהון לקב״ה פעמים שמע ישראל יי׳ אלקינו יי׳ אחד. דאית בהון כ״ה אתוון תרין זמנין. וסלקין לחמשין תרעין דבינה. דאיהי ח׳ תמינאה מעשר ספירן מתתאה ולעילא.
1725 י׳ רישא דחרבא. ו׳ גופא דחרבא. תרין פפיות דילה ה״ה. נרתקא דחרבא אקי״ק. והכי לתתא נרתקא דהאי חרבא אד׳. ואיהו יאקדונק״י לתתא. יאההויה״ה לעילא. נ״א יהו ההו יהה.
1727 ומאן יכיל ברומחא דילך דאיהי רמ״ח תיבין דק״ש אנח קרבא לר״ש וחברוי נחזי מאי ניהו חילא ותקיפו דיליה. דהא איהו אתער עלאין ותתאין. ויזדעזעו כל עלמין עלאין ותתאין. ובאומאה לכל חיילין לעילא ותתא למהוי בעזריה אנח ליה.
1729 קם רבי שמעון פתח ואמר זרק״א מק״ף שופ״ר הול״ך סגולת״א. קם ונטיל תלת אבנין דאינון יי״י. ואבנא עלאה דאיהי בקירטא תגא בחוטא הא ארבע דאנון ארבעין. וחוט דסיהרא נ״א דסחרא עלה היינו בּ.
1732 מאי ב׳ ההוא חוט דאסחר עלה. והאי נקודה אית לה רישא ואמצעיתא וסופא ואתעבידת תלת יודי״ן יי״י דסלקין לתלתין וההוא חוט ב׳ תלתין ותרין.
1733 תגא דעל חוט י׳. והא ארבעין ותרין. לקבל ל״ב אלקים ועשר אמירן דאתברי בהון שמיא וארעא וכל חיליהון. *וירא אלקים את כל אשר עשה דאיהו רזא וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש בלבת דאורייתא. ודא איהו כי יום נקם בלב״י ובהון פועלים מ״ב אתוון דיקו״ק. ורזא דמלה פתחו לי שערי צדק אב״א ב״ם אודה יה. וכלהון אתכלילן בבאר שבע. דא אבגית״ץ וחברוי
1734 אמרו ליה מארי מתניתין ר׳ ר׳ כמה תקיפין אבנין דזריקת דאזדעזעו בהון שמיא וארעא וחיוון ובעירן ועופין כלהו ברחו. ומנהון נפלו לארעא. וכרסייא יקירא ומלאכין ואופני׳ כלהו אזדעזעו מאבנין דילך. ואלין אינון ארבעה טורי אבן דכלהו חד.
1735 זכאה איהו מאן דאפיק אבנין אלין שלמין בצלותיה בארבע צלותין עם צלות׳ דמוסף דעלייהו אתמר אבנים שלמות תבנה.
1736 ואית אבן דאורייתא דאתמר בה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. דאיהי מסטר׳ דעמודא דאמצעיתא דאתמר ביה וזאת התורה אשר שם משה דאיהו דיוקנא דיליה.
1737 ואלין אבנין כלהו חד. מלכות קדישא איהי מסטרא דשמאלא אתמר בה אבן שלמה וצדק יהיה לך. והאי איהי אבנא די מחת לצלמא דהות לטור רב ומלאת כל ארעא. מאי ומלאת כל ארעא. אלא בגינה אתמר מלא כל הארץ כבודו.
1738 ועלה אתמ׳ על אבן אחת שבעה עינים. דאינון ז׳ רועין קדישין. ואינון שבע דכורין ושבע נוקבין. כלהו כלילן בה. ורזא דמלה שבעה ושבעה מוצקות.
1739 והאי אבן איהי חמשה אבנין דשוי דוד בקירטא ואתעבידו כלהו חד. הה״ד ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל ואינון גדולה גבור׳ תפארת נצח הוד. דבהון שבח דוד לקב״ה ואמר לך יי׳ הגדולה והגבורה וגו׳.
1740 ואלין חמשה חלוקי אבנים נטיל לון מן הנחל דאיהו יסוד ח״י עלמין. וכד שוי לון בקירטא דאיהי מלכות קדישא. אתעבידו בה חד
1741 וטבע במצחא דפלשתאה וקטיל ליה. ואינון חמש אבנין דאינון שמע ישראל יי׳ אלקינו יי׳ וכד שוי לון בקירטא דאיהי שפה דפימ׳ צריך למעבד לון בה כלהו אחד.
1742 דבזמנ׳ דינצח בה קב״ה כל אומין דעלמא. יתקיים בהון כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי׳ לעבדו שכם אחד. והא שפ״ה ודאי דא שכינ״ה. דהכי סליקת בחושבן שפ״ה.
1743 בגין הכי כל אומין דעלמא עתידין לאשתעבדא תחות ידהא. ולאמלכא לה עלייהו ביומין דמלכא משיחא. לקיים מה דאתמר בה ומלכותו בכל משלה.
1744 זכאה איהו מאן דנטיר האי אמונה בלביה ובפומיה. דודאי איהי אמונה דישראל ואיהי יחודא דקב״ה. ובה מיחדין ישראל לקב״ה תרין זמנין בכל יומא.
1745 וזכאה איהו מאן דאיהי באמנה אתו בגלותא. דלא דחיל מעלאין ותתאין. דבגינה אתמר לאדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. לעבדה בפקודין דעשה. ולשמרה בפקודין דלא תעשה.
1746 בגין דאיהי ג״ן סדרים דאורייתא. ואיהי עדונא דאורייתא. מאי אורייתא עמודא דאמצעיתא. איהי גן דיליה ועדן דיליה.
1747 ר׳ ר׳ קום אסחר להאי קירטא ואקף ואסחר לה בשפה דילך. בהאי אבנא דאיהי כלילא נ״א מוכלל ומעוטר מכל אבנין דבניינא דאורייתא וצלותא
1749 מוכללת ומעוטרת באות ברית ובאות דשבת ובאות דימין טבין ובאות תפלין. וחוט דילה כרוכה באצבעא. ודא כריכו דרצועה דתפלה דיד.
1750 דבה הוו קדמאין כורכין את שמע עם ואהבת ברחימו דאהבה דהיינו ואהבת את יי׳ אלקיך. בגין דתהא רחימא לגבי בעלה ולא מפסיקין.
1751 ולבתר דאתא יעקב דאיהו כליל תלת אבהן. התיר ההוא כריכו דילה ואמר בשכמל״ו. בגין דאיהי בעי למהוי איהי סגול׳ מלכים בההוא זמנא אתמ׳ שופ״ר הול״ך סגולת״א.
1752 ואזל״א לשריא כתרא על ישראל דאיהו עמודא דאמצעיתא. דאיהו ס״ת כליל חמשה חומשי תורה ואתעבידת תגא על רישיה בכל את ואת דיליה מאלין אתוון ידיעאן דספר תורה כגוונא דא .
1753 כלהו זיינין. אינון חד ועשרין. לקבל חד ועשרין אזכרות דתפלין דרישא. ולקבלייהו חד ועשרין אזכרות דתפלין דיד דסלקין כלהו ארבעין ותרין. לקבל שמא דמ״ב.
1757 וימינא איהו כהנא מסטריה איהו כתר כהונה. ועמודא דאמצעיתא איהו מלך. ומסטרא דגבורה ב״ד הגדול. נפיק מתמן אשא ואוקיד ליה. וכד כהנא נפיק בשלם מהיכלא. בההוא זמנא יתערון לויים בנגונא
1763 קרבּנא קדמאה קרבנא דהוה קריב לימינא. דא צלותא דשחרית. ואם הוו זכיין הוה נחית דיוקנא דארי״ה והוה מקבל קרבנא ודא מיכא״ל דדרגיה חס״ד דאיהו מקבל צלותא דשחרית
1764 ואם לא זכו מה כתיב בקרבנא לכלב תשליכון אותו דחשיב ליה כטריפה. ובגין דא הוה נחית דיוקנא דכלב לקבל ההוא דורונא וקרבנא. ודא איהו כלב דאמר דוד ע״ה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.
1765 וכל מלאכי חבלה דאינון כלבים צועקים במשמרה תניינא דליליא. אינון צווחין ונבחין ואמרין הב הב בגין דאינון מסטרא דגהינם סם המות דאתמר ביה לעלוקה שתי בנות הב הב.
1766 קרבּנא תניינא לקבל שו״ר דאתמר ביה שור או כשב או עז וגו׳. ולקבליה צלותא דמנחה דאמר דוד עלה מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם.
1767 מאי עשב ע״ב ש׳. ואנון ע״ב שמהן דאינון לבושין לע״ב שמהן עלאין. כגוונא דעשב דאיהו לבושא דחטה. ובגין דא להוציא לחם מן הארץ. והיינו לחם אבירים אכל איש ודא נהמא דאורייתא.
1769 ס״א ודא יצר הרע ובגין דלא יהא צריך מנשמתא דילך ס״א דלא יסריך נשמתא דילך האכילהו קרבנא לקיימא ביה אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. ולבתר דאיהו נטיל דמא דקרבנא לא יטול מדילך כו׳
1770 דמתמן ההוא דאושיד דמא. מלחך ההוא דמא דבעירן. ובגין דא לא צריך לכסאה לה מניה לקיימא ביה אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. ולבתר דאיהו
1772 ולקבליה דשור איהו חמור נוער. אם זכו הא שו״ר מקבל קרבנא ואם לאו הא חמור נוער. ובג״ד אתמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. יחדו כלומר. לא תגרום דיאכול חמור קרבנ׳ דשור.
1773 קרבנא תליתאה דערבית. קרבנא דעופין דאתמר בהון שתי תורים או שני בני יונה וגו׳ דאי זכו נשר״א דיעקב נחית לקבלא לון. ואם לאו נשרא דסטר׳ דמסאבו נץ לגבי יונה. וכפום קרבנא הכי יתרבי או יתזער.
1774 קרבנא רביעאה אדם האי איהו דמקבל קרבנא דאד״ם דאיהו מחשבה דקריב ומיחד כלא ועליה אתמר אדם כי יקריב מכם וגו׳. האי איהו דמקרב קרבן ליי׳ ודא אורייתא.
1775 ובגין דא תקינו בצלותא למשמע בה ס״ת למהוי ביה קרבנא שלים באדם דאתמ׳ ביה זאת התורה אדם. ובג״ד מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה.
1776 וכל קרבנין אלין רמיזין בגופא דבר נש. מוח״א וליב״א וריא״ה. אינון ארי״ה שו״ר נש״ר. קטרוגא דלהון כלב חמור נץ טחו״ל מר״ה וכב״ד. דאינון משחי״ת א״ף וחימ״ה.
1777 מחשבה דא אדם. אית מחשבה טבא דחיוון טבין. ואית מחשבה בישא דחיון בישין. ומחשבא טבא איהו אדם טוב. ומחשבה בישא דא אדם רע בליעל. אדם להבל דמה.
1778 לקבל מוח״א איהו ארי״ה דנחית למיכל קרבנין. ועליה אתמר ופני אריה אל הימין לארבעתם. לב״א לשמאלא ועליה אתמ׳ ופני שו״ר מהשמאל לארבעתם. ריא״ה דא נש״ר דאית לה גדפין דפרח בהון. ועלה אתמר ופני נשר לארבעתם.
1779 מחשבה דאיהו אדם רכיב על כלהון ואינון מרכבה דיליה כסוסוון לבני נשא. חיילין דמוחא גרמי״ן בקרבנא. ותקרבו עצמות עצם אל עצמו. חיילין דריאה ודלבא ערקין. קשירו וחבורא ותנועה דלהון רוחא דכנפי ריאה. ואיהו רוח אלקים מרחפת על פני המים נ״א דאיהו מוחא בגין דריאה נ״א דרישא כלילא מתרוייהו. כגוונא דעופא ממיא וארעא ואינון כלילן מתרוייהו.
1780 על מוחא שריא ברכה. על לבא שריא קדושה. על ריאה שריא יחוד. מחשבה כלילא מכלהו. ואינון יברכך יי׳. יאר יי׳. ישא יי׳. יברכך במוחא. יאר בלבא דתמן נהורא דעיינין כמה דאוקמוה הלב רואה. ישא בריאה דאיהו שלום הה״ד וישם לך שלום.
1782 שמיע״ה במוח ואיהו בהפוכא חו״ם דשריא בלחותא וקרירותא דמוחא לחממא ליה מסטר׳ דגבורה. ואיהו אריה מסטר׳ דגופא. שור מסטרא דנפשא דאינון אש ומים. אש שכלית. מים יסודית.
1785 וריאה. איהי מסטרא דמוחא קרירא. ומסטרא דלבא יבישה. ואיהו חציו מים יסודית וחציו יבשה יסודית. בגין דא שריא עלה רוחא שכלית דאיהו חם ולח. חם לחממא קרירותא. לח לרטבא יבשותא. דא שכלי. ודא יסודיי.
1787 ובגין אלין שכליים. הוו נחתין בקרבנא לקרבא קרבנא וליחדא כלא. ואלין אינון בתחיית המתים דבהון יהא קב״ה מקרב עצם אל עצמו וגידין וערקין כלהון לחברא דא בדא ויקבלון אלין באלין ומשלבין אלין באלין הה״ד מקבילות הלולאות וגו׳
