תקוני הזהר י״ח ב

« תקוני הזהר י״ח ע״א תקוני הזהר י״ט ע״א »

1 ליקוטי הלכות פתח ↗

וְכָל עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת יִרְאָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים וְכוּ'. בְּרֵאשִׁית בְּחִינַת יִרְאָה כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים, בְּרֵאשִׁית יָרֵא בֹּשֶׁת. כִּי הַיִּרְאָה הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה כָּל הַבְּרִיאָה הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה כָּל הַבְּרִיאָה כְּדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם. וְכָל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת וְהָאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת שֶׁעָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ בְּמִצְרַיִם וְעַל הַיָּם וְכוּ' הַכֹּל הָיָה כְּדֵי לְגַלּוֹת יִרְאָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ. וּכְתִיב, לְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ. וְשֵׁם הִיא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְיִרְאָה אֶת ה' הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה וְכוּ'. וּכְתִיב, וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה' וְכוּ'. וּכְתִיב, וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. וּפַרְעֹה כְּשֶׁלֹּא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ וּלְקַבֵּל עֹל יִרְאָתוֹ עַל-יְדֵי הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים כְּתִיב בֵּהּ, וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן אֶת ה'. וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה':

3 נפש דוד על ספר הזהר פתח ↗

היינו רזא דכתיב בראשית כו' דאיהי בית: איפשר ר"ל כמ"ש בתיקונים "בראשית - ראש בית".

4 פרדס רמונים פתח ↗

עד הנה הגיע כח הציור בדברים האלה וכצורה הזאת לשם יהו"ה כן הצורה לשם אהי"ה וכן לשם אדנ"י. והכלל העולה היות הי"ב גבולין צירוף שם בן ד' אשר בתפארת והנה התפארת כולל חסד וגבורה ורחמים כי הוא איש תם יושב אוהלים ומזה חוייב ג' שמות בשם בן ד' ושם בן ד' א' כלול שלשתם והא' נחלק לי"ב צרופים שהם י"ב גבולים כדפי'. והי"ב צרופים נחלקים כאו"א לשנים שנים זכר ונקבה הם כ"ד. והג' כל אחד מהם לכ"ד הם ע"ב הם ו' שמות מהם לכל א' מהם י"ב ולכל א' מהם כ"ד זהו מקורם הנעלם. אמנם יתלבשו הכחות האלה הע"ב בע"ב שמות של ויס"ע ויב"א וי"ט שהם כל א' מג' אותיות רמז אל חסד וגבורה ת"ת שכן רמז הפסוקים וראשי אותיות של י"ב צרופים של שם בן ד' אשר בת"ת הוא יי"י הה"ה וו"ו הה"ה שהם ג' שמות הנזכר והכל ממקום א' והכל שב אל מקור א'. וע"ד זה נקיש לשם אהיה כי הכל אחד זה כזה ולרמוז אל שלשה שהם שמות אהיה שהם חסד דין ורחמים לא נזכר בתורה כולה כי אם ג' פעמים דהיינו ג' ראשונות. ואדני ג"כ עד"ז כי ה' בהיכל קדשו אין בין זה לזה אלא שאין אנו צריכין לפעל לכפול השמות. וע"פ דרכנו למדנו כי מקור שם של ע"ב הוא על הדרך שאמרנו וכן אהי"ה וכן אדנ"י. אמנם בס' האורה פי' בענין אחר וכן בתיקונים ונבארהו ב"ה. שוב מצאנו שם הי"ב גבולים זולת שם בן ד' ושם אהי"ה ושם אדנ"י אלא שם אחד. וז"ל בס' הבהיר ואלו הם השמות המפורשות היקרות והמפוארות שם י"ב לי"ב שבטי ישראל:

8 ברכות פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: זוֹכֶה לַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ״ וְגוֹ׳. תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אִלְמָלֵי נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת — אֵין כׇּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמוֹד מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִין. אָמַר אַבָּיֵי: אִינְהוּ נְפִישִׁי מִינַּן, וְקָיְימִי עֲלַן כִּי כִּסְלָא לְאוּגְיָא. אָמַר רַב הוּנָא: כֹּל חַד וְחַד מִינַּן, אַלְפָא מִשְּׂמָאלֵיהּ וּרְבַבְתָּא מִיַּמִּינֵיהּ. אָמַר רָבָא: הַאי דּוּחְקָא דְּהָוֵי בְּכַלָּה — מִנַּיְיהוּ הָוֵי. הָנֵי בִּרְכֵי דְּשָׁלְהִי — מִנַּיְיהוּ. הָנֵי מָאנֵי דְרַבָּנַן דְּבָלוּ — מֵחוּפְיָא דִידְהוּ. הָנֵי כַּרְעֵי דְּמִנַּקְפָן — מִנַּיְיהוּ. הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמִידַּע לְהוּ לַיְיתֵי קִיטְמָא נְהִילָא, וְנַהְדַּר אַפּוּרְיֵיהּ, וּבְצַפְרָא חָזֵי כִּי כַּרְעֵי דְתַרְנְגוֹלָא. הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֶחֱזִינְהוּ, לַיְתֵי שִׁלְיְיתָא דְּשׁוּנָּרְתָּא אוּכַּמְתָּא בַּת אוּכַּמְתָּא בּוּכְרְתָא בַּת בּוּכְרְתָא, וְלִיקְלְיֵהּ בְּנוּרָא, וְלִשְׁחֲקֵיהּ, וְלִימְלֵי עֵינֵיהּ מִנֵּיהּ, וְחָזֵי לְהוּ. וְלִשְׁדְּיֵיהּ בְּגוּבְתָּא דְפַרְזְלָא, וְלַחְתְּמֵיהּ בְּגוּשְׁפַּנְקָא דְפַרְזְלָא, דִּילְמָא גָּנְבִי מִנֵּיהּ, וְלַחְתּוֹם פּוּמֵּיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיתַּזַּק. רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי עֲבַד הָכִי, חֲזָא וְאִתַּזַּק, בְּעוֹ רַבָּנַן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ, וְאִתַּסִּי. תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אֵין תְּפִלָּה שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה״. בִּמְקוֹם רִנָּה — שָׁם תְּהֵא תְּפִלָּה. אָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל״. וּמִנַּיִן לַעֲשָׂרָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל״. וּמִנַּיִן לִשְׁלֹשָׁה שֶׁיּוֹשְׁבִין בַּדִּין שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט״. וּמִנַּיִן לִשְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה׳״ וְגוֹ׳. מַאי ״וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״? אָמַר רַב אָשֵׁי: חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס, וְלֹא עֲשָׂאָהּ — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ. וּמִנַּיִן שֶׁאֲפִילּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁשְּׁכִינָה עִמּוֹ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ״. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ חַד, תְּרֵי מִבַּעְיָא?! תְּרֵי — מִכַּתְבָן מִלַּיְיהוּ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, חַד — לָא מִכַּתְבָן מִלֵּיהּ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ תְּרֵי, תְּלָתָא מִבַּעְיָא?! מַהוּ דְּתֵימָא: דִּינָא שְׁלָמָא בְּעָלְמָא הוּא, וְלָא אָתְיָא שְׁכִינָה, קָמַשְׁמַע לָן דְּדִינָא נָמֵי הַיְינוּ תּוֹרָה. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ תְּלָתָא, עֲשָׂרָה מִבַּעְיָא?! עֲשָׂרָה — קָדְמָה שְׁכִינָה וְאָתְיָא. תְּלָתָא — עַד דְּיָתְבִי. אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִילִּין שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁבַּע ה׳ בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ״. ״בִּימִינוֹ״ — זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, ״וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ״ — אֵלּוּ תְּפִילִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן״. וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִילִּין עוֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל — דִּכְתִיב: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״. וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין: הָנֵי תְּפִילִּין דְּמָרֵי עָלְמָא מָה כְּתִיב בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״. וּמִי מִשְׁתַּבַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁבְחַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל? אִין, דִּכְתִיב: ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם״. וּכְתִיב: ״וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם״, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם״, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: תִּינַח בְּחַד בֵּיתָא, בִּשְׁאָר בָּתֵּי מַאי? אָמַר לֵיהּ: ״כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל״, ״וּמִי גּוֹי גָּדוֹל״, ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, ״אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים״, ״וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן״. אִי הָכִי, נְפִישִׁי לְהוּ טוּבֵי בָּתֵּי? אֶלָּא: ״כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל״ ״וּמִי גּוֹי גָּדוֹל״ דְּדׇמְיָין לַהֲדָדֵי — בְּחַד בֵּיתָא, ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל״ — בְּחַד בֵּיתָא, ״אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים״ — בְּחַד בֵּיתָא, ״וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן״ — בְּחַד בֵּיתָא.

9 בן יהוידע על תענית פתח ↗

מָה אֵשׁ אֵינוֹ דּוֹלֵק יְחִידִי, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵין מִתְקַיְּמִין בִּיחִידִי. נראה לי בס"ד לכן התורה התחילה בתיבת 'בְּרֵאשִׁית' בראשית א, א ודרשו בתיקונים 'בְּרִית אֵשׁ' כי תורה עם הכולל עולה מספר ברית 612 והיא כמו האש דאינו דולק יחידי. ובזה יובן הטעם שהתחילה בבי"ת ומסיימת בלמ"ד כי הלמ"ד רוצה לומר לימוד צריך להיות בבי"ת דהיינו בשנים ולא באחד.

14 אדרת אליהו פתח ↗

את המאור הגדול כו' עין ימין ועין שמאל וע"י מתנהגין הלב כמ"ש עינא וליבא סרסורא דעבירה והלב כולל ימין ושמאל ששמאל בטחול לב כסיל לשמאלו וזהו לממשלה כו' עין ימין מתנהג לב ימין וזהו המאור הגדול לממשלת היום ובשמאל השמאל וזהו את המאור הקטן וז"ש שורייקא סומקא דעינא בלבא תלי. ואת הכוכבים הן י"ב מזלות ושאר הכוכבים והן שערות הראש כמ"ש בת"ז. ת"ח בנימין דרישא שהן כוכבים ומזלות דל"ל חושבנא והן י"ג נימין. וי"ג ארחין דשערי שהן י"ב מזלות. ותלי הכולל אותן כמ"ש בס"י. ושאר השערות שאר הכוכבי' והן ע"ג ז' השערים כמו המזלות וכוכבים שהן בגלגלת ח' ע"ג ז' הכוכבים וז"ש ראיתי עיני דנשקי אהדדי אלב אחותו כמ"ש פתחי לי אחותי כו' כמ"ש בת"ז והיו הכרובים שידוע שהן תפארת ומלכות הכרובים כרובי עינא פורשי כנפים גדפי עינא כו'. בזמן דמסתכלין בארח מישור. ופניהם איש אל אחיו יחוד בזו"נ ובזמנא דלא מסתכלין כו' נחש עקלתון כו' כי המות יפריד כו' שהוא ס"א המפריד היחוד כו'. ערוה ע"ר ו"ה כידוע וזהו אסור להסתכל בעריות וזהו בעה"ז טו"ר. אבל באילנא דחיי שנא' בכל לבבכ' שני המנהיגי' ופניהם כו':

15 ליקוטי מוהר"ן פתח ↗

וְזֶה שֶׁמַּתְחֶלֶת הַתּוֹרָה בִּבְרֵאשִׁית: תַּמָּן רָאשֵׁי, תַּמָּן בַּת תיקוני זוהר דף יח:. רָאשֵׁי – אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם שמות ו׳:י״ד, שֶׁהָאָבוֹת הֵם תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא; תַּמָּן בַּת – דָּא בַּת־עַיִן.

1 ביראת יי'. ואם לית דחילו לית חכמה כמה דאוקמו' אם אין יראה אין חכמה בגין דיראה היא אוצרא לחכמה. איהי גניזו דילה. איהי טמירו דילה. איהי ביתא דמלכ'

2 ודא תקונא תליתאה כגוונא דא.

3 בראשית רא"ש בי"ת ורזא דמלה בחכמה יבנה בית ומאן דבעי למחזי למלכ' לית ליה רשו למחזייה אלא בביתיה. ורזא דמלה חכמה לא אשתמודעא אלא בביתיה.

4 כגוונא דא עמודא דאמצעית' דאיהו יקוק לא אשתמודע לנביא וחוזה אלא בהיכליה דאיהו אדני ורזא דמלה ויי' בהיכל קדשו.

5 ואיהי כן בקדש חזיתיך בקודש בגימ' בית.

6 ואיהי כלילא מז' היכלין מז' ארעין. ועלייהו אמר דוד אתהלך לפני יי' בארצות החיים. ועמודא דאמצעיתא איהו כליל שבע רקיעין. ועלייהו אמר דוד השמים שמים ליי'.

7 ולית ידיעה כלל במלכא ובמלבושיה ובתקוניה לבר נש בעלמא עד דיעול לביתיה ולהיכליה דאיהי ב' ועלה אתמר כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים.

8 ומאן דאיהו אדם בדיוקנא דעמודא דאמצעית' עליה נאמר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת והא אוקמוה מארי מתני'.

9 ומאן דנטיר ברית אתקרי איש תמים. ותמן בראשית ברי"ת א"ש דנטיר ליה מאשא דגהינם. אבל מאן דאתעסק באוריתא ונטיר לה אתקרי אדם בדיוקנא דההוא דלעילא הה"ד כתפארת אדם לשבת בית.

10 ת"ח כל מאן דנטיר אות ברית דיוקניה רשים בשכינתא וצדיק ומאן דאשתדל באוריתא דיוקניה רשים בעמודא דאמצעיתא:

11 תקונא רביעאה

12 בראשית כתיב פתחו לי שערי צדק אבא בם אודם יק. פתחו לי דא אינון תרין עפעפי עינא דאינון פתחין וסגרין. ועלייהו אתמר והיו הכרובים פרשי כנפים למעלה כרובים אלין תרין כרובי עינא. פרשי כנפים עפעפי עינא.

13 ועוד פתחו לי שערי צדק אלין אינון ב' עיינין

14 בזמנא דאינון נ"א דעיינין מסתכלין בארח מישר אתמר בהון ופניהם איש אל אחיו ובזמנא דלאו אינון מסתכלין בארח מישר הא נחש עקלתון תמן. עליה אתמר כי המות יפריד וגו' נ"א והוא בין אחים יפריד.

15 תלת גווני עינא אנון תלת אבהן דאתמר בהו אלה ראשי בית אבותם. בת עין דאיהי דקיקא זעירא דא שכינתא דאשתתפת באבהן. ועלה אתמר שמרני כאישון בת עין וכלא ברזא דבראשית. תמן ראש"י תמן ב"ת.

16 קם רבי שמעון על רגלוי ואמר רבון עלמין אפתח עיני לאסתכלא בהון לעילא. אבא ב"ם בארבעים ותרין אתוון דשמא מפרש. למנדע כל את ואת על

1 ראשית חכמה פתח ↗

והנה בעל תשובה צריך לאחוז ביראה שהיא התשובה, אם ביראה התחתונה שהיא תשובה התחתונה, או ביראה העליונה שהיא תשובה עליונה, כדפי' בתיקונים שיש יראה עליונה כענין אם אין יראה אין חכמה, עיין שם, מפני שבחטאו דחה היראה מעליו, וכיון שכן מוכרח שיתפוס דרכי היראה לתשובתו, ולכן צריך שיתקדש, כדי שיאחוז ביראה ובתשובה כראוי, והמתקדש אוחז ביראה שהיא השכינה ומתקדש בה, כמו שאמר הכתוב ויקרא יט, ב קדושים תהיו כי קדוש אני, וכמו שיתבאר בעזרת ה'.

14 ארץ חמדה פתח ↗

ואמרתי שז"פ הפסוק סוף כי תצא ס"פ עגלה ערופה. ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה'. רצונו שאתה תראה לבער ממך מעשה היצר הגורם לשפוך דם הנקי מקרבך שהוא הצדיק. אשר על לא חמס בכפו יהיה נתפס בעונך. והנה איתא בתיקוני הזוהר תיקון ד' בראשית כתב פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה. פתחו לי ודאי אינון הרי עפעפי עינא דאיגון פהחין וסגרין ועלייהו אתמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה אלין תרין כרובין עינא פורשי כנפים עפעפי עינא אינון. בזמן דאינין מסתכלין באורח מישור הא נחש בהון ופניהם איש אל אחיו. ובזמן דלאו אינון מסתכלין באורח מישור הא נחש עקלתון תמן עליהון איתמר כי המות יפריד וגומר תלת גוונא עינא אלין תלת אבהן דאיתמר בהו עכ"ל. הרי דאם ישראל עושים רצונו של מקום עיני ה' אל יראיו מסתכלין בדרך הישר. ואם לאו בדרך עקלתון. והיא הנותנת כח לסט"א ומשל למלך בו"ד אם הוא חפץ חסד הוא רואה את האדם בראיה ישרה. לא כן אם רואה אותו בראיה עקומה. כי אז ידוע שיצא הקצף מאת המלך וז"ש לא ישפך דם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה'. שע"י מעשיך הטובים יהיו עיני ה' ישרים כנאמר בתקונים הנ"ל. וז"פ הגמ' דב"מ דף פו דנפקי אביי ורבא לאסוקי ביה ברבה ב"נ לא הוו ידעי דוכתא אי מיתתו היה לכפר על הדור. או שלא יראה הרעה שיהיה אח"כ. והנה אמרינן בגמ' ב"ב דרובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולן בלה"ר וכו'. ועיין בעוללות אפרים מאמר פירוש המדרש מעשה ברוכל א' שהיה מחזיר בעיירות הסמוכות לציפורי שקאי על לה"ר שעשה מעשה פטיט כצפור הזה. וכפירש"י בחומש פ' מצורע. ובשביל שהוא עשה מעשה פטיט יביא צפרים. וז"ש כיון דחזי צפרים הני בעלי לה"ר שחוזרים בתשובה והיינו ע"י ששמו אל לבם כי ימינו כצל עובר. וזה דמטללי שעושין העוה"ז כמין צל כמו צל עובר.

« תקוני הזהר י״ח ע״א תקוני הזהר י״ט ע״א »