תפארת יוסף, ראש השנה ט״ז

1 הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ושתי הלחם בעצרת כדי שיתברך לכם פירות האילן. אמרו לפני מלכיות בר"ה וכו' ר"ה ט"ז.. והענין בזה כמו שאמר אזמו"ר זללה"ה, כי כמו שיש תבואה שבשדות ופירות האילן והחילוק הוא, כי תבואה שבשדות צריכין לזרוע בכל שנה מחדש. ופירות האילן נוטעין את האילן פעם אחת ושוב השרף עולה ומשקה אותו, כן יש חילוק אצל עבודה ג"כ, כי יש תפלות כאלה שצריך האדם להתפלל בכל פעם. ויש אצל האדם שנקבע אצלו תפלה בקביעות, שהלב בעצמו מתפלל תמיד, וכמו שכתוב תהילים ע״ב:ט״ו ויתפלל בעדו תמיד. וזה הענין של הביאו עומר בפסח. כי בפסח היתה הישועה בלי שום עבודה מצד האדם, וכמו שכתיב יחזקאל ט"ו ואת ערום ועריה, ואיתא בספרי ערום מן המצות. ובאמת ישראל אינו בנייחא מזה, כמו שאיתא בירושלמי ערלה פרק א' האי מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי ביה, וכן איתא במדרש רבה קהלת ד' רעותא דמתקרי דלעי ונגיס. ולזה הציב השי"ת אח"כ שיברר האדם את עצמו, כדי שהעבודה תהיה נקרא יגיע כפו של אדם, וזה הביאו לפני עומר בפסח, כי בפסח מכיר האדם היטב אשר הכל הוא מצד השי"ת. וע"י מצות עומר ינחיל השי"ת לך אח"כ תבואה שבשדות. והיינו שמורה שהשי"ת יתן לך ישועה ותהיה יגיע כפיך. וזה מורה תבואה שבשדות, שהשי"ת יראה לך שבכל מקום שישראל זורע, שם מצמיח. וזה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת. והיינו שאם האדם יכיר אח"כ שהכל הוא מצד השי"ת, אף שכעת הוא אחר ברוריו, אבל על כל זה מכיר אשר הכל הוא מצד השי"ת, ולזה יתן לך השי"ת פירות האילן, שהשי"ת ינחיל לך עבור זה קדושה בקביעות. וזה אמרו לפני מלכיות בר"ה כדי שתמליכוני עליכם, וזה מורה שבראשית השנה יקבל עליו תיכף עול מלכות שמים, כי בהראשית שם נכללו כל הפרטים העוברים אח"כ, וזה מורה שהישראל מקבל עליו תיכף בהתחלה ואומר שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד. וזה מורה כדי שתמליכוני עליכם. וזה כמו דאיתא בש"ס ברכות ט"ו. הרוצה לקבל עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויקרא ק"ש ויתפלל. והיינו שזה מורה שישראל מקבל עליו עול מלכות שמים, ואומר שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד, אף שאח"כ הוא נתחלק לפרטים שונים, מ"מ הוא מלכות שמים שלימה. וזה אמרו לפני מלכיות, שבזה הכח שאדם מקבל עליו תיכף בהתחלה נקרא מלכות שמים שלימה. זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה. ובאמת מצד השי"ת אין שכחה לפני כסא כבודו ורק הענין הוא כדאיתא בזוה"ק וירא ק"ג: נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכול לאדבקא ברוחא דחכמתא ולפום מה דמשער בלביה הכא אתידע בלביה, והיינו שכל אחד כפי מה שקובע אצלו הזכירה בהשי"ת כן יכיר הזכירה של השי"ת בו, כי באמת אין שום העלם אצל השי"ת, ואצל האדם פעמים הוא בבהירות ולפעמים הוא בהעלם. ואם האדם מתגבר כח הבהירות על כח ההעלם וקובע הזכירה בלבו, כן מכיר הזכירה של השי"ת בו. וזה ובמה בשופר. והיינו שעל ידי מצות שופר שמורה על קלא פנימאה. ואיתא בזוה"ק פנחס רכ"ח: ולית קול בלא דבור ולית דבור בלא קול. וקול בלי דבור מורה קודם שמתחיל להתלבש בלבושים, ועל ידי המצוה הזאת קובע הזכירה בהשי"ת אצלו בקביעות: