תפארת יוסף, כי תבוא ג׳

מהדורה: תפארת יוסף, בני ברק, מכון להוצאת ספרי רבוה"ק מאיזביצא-ראדזין, תשנ"ז

« תפארת יוסף Ki Teitzei תפארת יוסף Nitzavim »

3 ספר הזהר פתח ↗

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּמָטוּ בִּרְכָאן לִידָא דְמשֶׁה, לְבָרְכָא לְכֻלְּהוּ שְׁבָטִים, חָמָא לְדָן דְּהֲוָה קָטִיר בְּחִוְיָא, אַהֲדַר קָטַר לֵיהּ בְּאַרְיָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, דברים ל״ג:כ״ב וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דאיהו דִּיהֵא שֵׁירוּתָא וְסוֹפָא דְּד' דִּגְלִין קָטִיר בִּיהוּדָה דְּאִיהוּ מַלְכָּא, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, וְהוּא שֵׁירוּתָא דְּדִגְלִין. וְסוֹפָא דְּדִגְלִין דָּן, דִּכְתִיב דָּן גּוּר אַרְיֵה וְגו', לְמֶהֱוִי שֵׁירוּתָא וְסוֹפָא קָטִיר בְּחַד אֲתַר: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', רִבִּי חִיָּיא אָמַר, כדכתיב כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, שופטים י״ג:ה׳ וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. אָמַר ס"א רבי אחא, וְכִי אַמַּאי קִוִּיתִי וְהָא סָלִיק הֲוָה יַעֲקֹב מֵעַלְמָא בְּהַהוּא זִמְנָא מִכַּמָּה שְׁנִין. אַמַּאי אָמַר דְּאִיהוּ מְחַכֶּה לְהַהוּא יְשׁוּעָה. ס"א אלא ודאי אָמַר לֵיהּ וַדַּאי רָזָא דְמִלָּה, כְּדִכְתִיב, שמות י״ז:י״א וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סְתָם. אוּף הָכָא וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סְתָם. בְּגִינֵי כָּךְ אָמַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'. אָמַר רִבִּי חִיָּיא. וַדַּאי הָכִי הוּא, וְשַׁפִּיר. זַכָּאָה חוּלְקֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָיא, דְּיָדְעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, לְמִזְכֵּי בָּהּ לְחַיִּין דִּלְעֵילָא. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, דברים ל׳:כ׳ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה וְגו'. גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנוּ וְהוּא יָגוּד עָקֵב. רִבִּי יֵיסָא אָמַר, מִגָּד אִשְׁתְּמַע, דְּהָא חֵילִין יִפְקוּן לַאֲגָחָא קְרָבָא, מַשְׁמַע דִּכְתִיב גָּד, בְּכָל אֲתַר גִימֶ"ל רל"ד ע"ב דָלֶ"ת, חֵילִין וּמַשִּׁרְיָין נָפְקֵי מִנַּיְיהוּ. דְּהָא גִימֶ"ל יָהִיב, וְדָלֶ"ת לָקִיט. וּמֵהָכָא נ"א משכא כַּמָּה חֵילִין וְכַמָּה מַשִּׁירְיָין תַּלְיָין בְּהוּ. תָּא חֲזֵי, הַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן, לָא פָּסְקִין מֵימוֹי לְעָלְמִין, וְהוּא אַשְׁלִים לְמִסְכְּנֵי, וְעַל דָּא קָיְימֵי כַּמָּה חֵילִין וְכַמָּה מַשִּׁירְיָין, וְאִתְּזָנוּ מֵהָכָא. וְעַל דָּא גָּד, דָּא אַפִּיק וְיָהִיב, וְדָא לָקִיט וְנָקִיט, וְאִתְּזָן בֵּיתָא וְכָל אַנְשֵׁי בֵּיתָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, אִלְּמָלֵא דְּהֲוֵי גָד מִבְּנֵי שְׁפָחוֹת, שַׁעְתָּא קַיְימָא לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא יַתִּיר מִכֹּלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, בראשית ל בָּא גָד קְרִי, וּכְתִיב בָּגָד חָסֵר אָלֶ"ף, דְּהָא שַׁעְתָא קָיְימָא בִּשְׁלִימוּ, וְאִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, איוב ו׳:ט״ו אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל, בְּגִין דְּהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד, אִסְתַּלַּק בְּהַהִיא שַׁעְתָא, וּכְתִיב בָּגָד חָסֵר אָלֶ"ף, וְעַל דָּא, לָא זָכָה בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא וְאִסְתַּלַּק מִינָהּ. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, מִנַּיִן לִרְאוּבֵן דְּהֲוָה כְּהַאי גַוְונָא, כְּדִכְתִיב, פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר דְּאִסְתַּלְּקוּ מַיִין וְלָא נְגִידוּ, וְהָא אִתְּמָר בְּמָּה אַפְגִים. וְתַרְוַויְיהוּ לָא זָכוּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְחֵילִין וּמַשִּׁירְיָין אֲפִיקוּ לְאַחְסָנָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל אַרְעָא. תָּא חֲזֵי, מַה דְאִתְּפַגִים בְּגָד, אִשְׁתְּלִים בְּאָשֵׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ. הַשְׁתָּא אַשְׁלִים גִימֶ"ל לְדָלֶ"ת. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא אִשְׁתְּמִיטוּ בִּמְעַרְתָּא דְלוּד, דְּעָאלוּ קַמֵּי תּוּקְפָא דְשִׁמְשָׁא, דְּהֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא נַסְחַר הַאי מְעַרְתָּא בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, שמות קי"ד ע"א שיר השירים ח׳:ו׳ שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ וְגו', רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְּהֶבֶת יָהּ, הַאי קְרָא אִתְעָרְנָא בֵּיהּ. אֲבָל לֵילְיָא חַד הֲוָה כַּד הֲוֵינָא קָאִים קַמֵּי אַבָּא, וְשָׁמַעְנָא מִנֵּיהּ מִלָּה, דְּלֵית שְׁלִימוּ וּרְעוּתָא וְכִסּוּפָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא ס"ח ע"ב בְּנִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָיא. דְּאִינוּן מִתְעָרֵי נְבִיעוּ דְמַיָא תַּתָּאֵי, לְקִבְלֵי עִלָּאֵי. וּבְהַהִיא שַׁעְתָא שְׁלִימוּ דִּרְעוּתָא וְכִסּוּפָא בִּדְבִיקוּ חָדָא לְמֶעְבַּד פֵּירִין. תָּא חֲזֵי, בָּתַר דְּאִתְדַּבְּקוּ דָּא בְּדָא, וְהִיא קַבִּילַת רְעוּתָא, הִיא אֲמָרַת שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, אַמַּאי כַחוֹתָם. אֶלָּא אָרְחֵיהּ דְּחוֹתָם, כֵּיוָן דְּאִתְדָּבַּק בְּאֲתַר חַד, אַף עַל גַּב דְּאִתְעֲדֵי מִינֵיהּ, הָא אִשְׁתָּאַר רְשִׁימוּ בְּהַהוּא אֲתַר, וְלָא אַעֲדֵי מִנֵּיהּ. דְּכָל רְשִׁימוּ, וְכָל דִּיוּקְנָא דִילֵיהּ, בֵּיהּ אִשְׁתָּאַר. כָּךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הָא אִתְדָּבַּקְנָא בָּךְ, אַף עַל גַּב דְּאִתְעֲדֵי מִינָךְ וְאָזִיל בְּגָלוּתָא. שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, בְּגִין דְּיִשְׁתָּאַר כָּל דְּיוּקְנִי בָּךְ, כְּהַאי חוֹתָם דְּיִשְׁתָּאַר כָּל דִּיוּקְנֵיהּ, בְּהַהוּא אֲתַר דְּאִתְדָּבַּק בֵּיהּ.

1 ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לד' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ד' לאבותינו לתת לנו. והנה באמת, מה היה הוידוי הזה אשר אמר לכהן כי באתי אל הארץ וגו'. בשלמא ארמי אובד אבי, בזה היה משבח להשי"ת, אבל זה שאמר כי באתי אל הארץ איזה שבח הוא. אך הענין בזה שהמביא בכורים היה אומר לכהן שיש לו קנין בארץ, וזה היה משבח להשי"ת שיש לו קנין בארץ, שמזה שהיה לו כח למסור הראשית להשי"ת מזה ניכר שיש לו קנין בארץ. כדאיתא במדרש תנחומא בהר מכרתי את העולם כולו לאברהם ולא הוניתי אותו וחזר והקנה אותו לי. אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, שהביאור הוא, שזה הוא סימן שלא הוניתי אותו והקניתי לו את כל העולם מן וחזר והקנה אותו לי, שזה היה הקנין שלו בעולם. וכן כאן שהמביא בכורים אמר שמזה שהיה ביכולתו לחזור הראשית, מזה הוא הסימן שיש לו קנין בארץ. וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה בספרו הקדוש מי השלוח ח"א תבא שלשון הגדתי רומז לדברים קשין כגידין, היינו שהמביא בכורים היה אומר לכהן, שבזה היום ביררתי את עצמי שיש לי הכרה באורו ית', כמו כהן העומד בבית המקדש ועובד עבודה. שהכהן העובד בבית המקדש, היה רואה שאין שום כח אחר בעולם בלתי השי"ת, שכל ההשפעות הוא מאתו ית', ואני אף שעבדתי בארץ, וארץ רומז על מדת מלכות שמים, כדאיתא בזוה"ק משפטים צה: דלית לה עיינין, היינו שמורה שעולם כמנהגו נוהג. מ"מ הכרתי שהכל הוא מאתו ית', וכל ההשפעות הוא מאתו ית', וזה ראיה שמסרתי הראשית להשי"ת. וזה דאיתא בזוה"ק ויחי רלד: שכל מקום שנאמר ואגידה ויגד הוא רזא דחכמתא, רזא דחכמתא היינו, שרואה בעומק ומכיר שהכל הוא מאתו ית', ולזה ויגד הוא רזא דחכמתא כי בתיבה הזאת יש גימ"ל דל"ת, כמו שמסיים שם הזוה"ק. ואיתא בזוה"ק ויחי רמד: גימ"ל יהיב ודל"ת לקיט. גימ"ל יהיב רומז על השפעת השי"ת, ודל"ת לקיט רומז על הכלי תשוקה שיש באדם. וזה ויגד רזא דחכמתא, היינו, שמכיר כי יש בעולם רק גימל ודלת, היינו השפעת השי"ת והכלי תשוקה של אדם. וזה פירוש הגדתי ורומז על רזא דחכמתא, שמכיר שכל השפעתו הוא מאתו ית'. וזה הכל מוכח מזה הכח שהיה לו למסור את הראשית להשי"ת. וזה דאיתא ספרי אמר רבי יוסי ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שתלך אל כהן שלא יהיה בימיך אלא אין לך אלא כהן שבימיך, וכן הוא אומר קהלת ז׳:י׳ אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה. היינו שתאמר שהימים הראשונים היה השי"ת עומד ביותר טובת עין להבריאה, כי לא מחכמה שאלת, היינו שאין אתה רואה בעומק, וכשתביט לעומק תראה שבאמת מצידו הוא עומד בטובת עין וחפץ להיטב לבריותיו כמקדם, רק תלוי בך שבימים הראשונים היה התשוקה שלך יותר וקבלת יותר, והכל כפי הכלי שלך:

« תפארת יוסף Ki Teitzei תפארת יוסף Nitzavim »