תפארת יוסף, כי תבוא ג׳

מהדורה: תפארת יוסף, בני ברק, מכון להוצאת ספרי רבוה"ק מאיזביצא-ראדזין, תשנ"ז

מפרשים:
1 ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לד' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ד' לאבותינו לתת לנו. והנה באמת, מה היה הוידוי הזה אשר אמר לכהן כי באתי אל הארץ וגו'. בשלמא ארמי אובד אבי, בזה היה משבח להשי"ת, אבל זה שאמר כי באתי אל הארץ איזה שבח הוא. אך הענין בזה שהמביא בכורים היה אומר לכהן שיש לו קנין בארץ, וזה היה משבח להשי"ת שיש לו קנין בארץ, שמזה שהיה לו כח למסור הראשית להשי"ת מזה ניכר שיש לו קנין בארץ. כדאיתא במדרש תנחומא בהר מכרתי את העולם כולו לאברהם ולא הוניתי אותו וחזר והקנה אותו לי. אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, שהביאור הוא, שזה הוא סימן שלא הוניתי אותו והקניתי לו את כל העולם מן וחזר והקנה אותו לי, שזה היה הקנין שלו בעולם. וכן כאן שהמביא בכורים אמר שמזה שהיה ביכולתו לחזור הראשית, מזה הוא הסימן שיש לו קנין בארץ. וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה בספרו הקדוש מי השלוח ח"א תבא שלשון הגדתי רומז לדברים קשין כגידין, היינו שהמביא בכורים היה אומר לכהן, שבזה היום ביררתי את עצמי שיש לי הכרה באורו ית', כמו כהן העומד בבית המקדש ועובד עבודה. שהכהן העובד בבית המקדש, היה רואה שאין שום כח אחר בעולם בלתי השי"ת, שכל ההשפעות הוא מאתו ית', ואני אף שעבדתי בארץ, וארץ רומז על מדת מלכות שמים, כדאיתא בזוה"ק משפטים צה: דלית לה עיינין, היינו שמורה שעולם כמנהגו נוהג. מ"מ הכרתי שהכל הוא מאתו ית', וכל ההשפעות הוא מאתו ית', וזה ראיה שמסרתי הראשית להשי"ת. וזה דאיתא בזוה"ק ויחי רלד: שכל מקום שנאמר ואגידה ויגד הוא רזא דחכמתא, רזא דחכמתא היינו, שרואה בעומק ומכיר שהכל הוא מאתו ית', ולזה ויגד הוא רזא דחכמתא כי בתיבה הזאת יש גימ"ל דל"ת, כמו שמסיים שם הזוה"ק. ואיתא בזוה"ק ויחי רמד: גימ"ל יהיב ודל"ת לקיט. גימ"ל יהיב רומז על השפעת השי"ת, ודל"ת לקיט רומז על הכלי תשוקה שיש באדם. וזה ויגד רזא דחכמתא, היינו, שמכיר כי יש בעולם רק גימל ודלת, היינו השפעת השי"ת והכלי תשוקה של אדם. וזה פירוש הגדתי ורומז על רזא דחכמתא, שמכיר שכל השפעתו הוא מאתו ית'. וזה הכל מוכח מזה הכח שהיה לו למסור את הראשית להשי"ת. וזה דאיתא ספרי אמר רבי יוסי ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שתלך אל כהן שלא יהיה בימיך אלא אין לך אלא כהן שבימיך, וכן הוא אומר קהלת ז׳:י׳ אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה. היינו שתאמר שהימים הראשונים היה השי"ת עומד ביותר טובת עין להבריאה, כי לא מחכמה שאלת, היינו שאין אתה רואה בעומק, וכשתביט לעומק תראה שבאמת מצידו הוא עומד בטובת עין וחפץ להיטב לבריותיו כמקדם, רק תלוי בך שבימים הראשונים היה התשוקה שלך יותר וקבלת יותר, והכל כפי הכלי שלך: