תיבת גמא, ויצא ב׳

מהדורה: תיבת גמא, פרנקפורט דאדר, תקמ"ב

2 פרשת דרכים פתח ↗

וְהַנִּרְאֶה אֶצְלִי, שֶׁהַמַּלְאָכִים הָיוּ נְבוּכִים בְּאוֹתָהּ חֲקִירָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, אִם הָאָבוֹת יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְגַמְרֵי וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשְּׁבוּ, אוֹ דִלְמָא דְּלֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ מִפִּי הַשֵּׁם בַּמִּצְו‍ֹת וַהֲרֵי הֵם כְּדִין מִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. וּכְמוֹ הַנָּשִׁים בְּמִצְו‍ֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא שֶׁהֵן פְּטוּרוֹת, וְאִם רָצוּ מֵעַצְמָן לְקַיֵּם הַמִּצְו‍ֹת, אַף שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שָׂכָר בַּעֲשִׂיָּתָן — לֹא בִּשְׁבִיל זֶה יָצְאוּ מִכְּלַל נָשִׁים לִכְלַל אֲנָשִׁים בְּמִלְּתָא דְאִיכָּא חֻמְרָא לְנָשִׁים מֵהָאֲנָשִׁים. וְאִם כֵּן הָאָבוֹת גַּם כֵּן, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ עַל הַמִּצְו‍ֹת לֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ. וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל, דִּבְנֵי נֹחַ לֹא נִצְטַוּוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם אֶלָּא דִינָם הוּא אַף בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיַּעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג. וּכְבָר נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן דַּעַת הָרַמְבַּ"ם, שֶׁכָּל מִי שֶׁדִּינוֹ הוּא שֶׁיַּעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג, אִם נֶהֱרַג וְלֹא עָבַר — הוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. וְאִם כֵּן, אִם אַבְרָהָם לֹא יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ — דִּין הוּא שֶׁלֹּא יִמְסֹר עַצְמוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְאִם מָסַר עַצְמוֹ — הֲרֵי הוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְאֵינוֹ מֵהָרָאוּי שֶׁיֵּעָשֶׂה לוֹ נֵס מֵאַחַר שֶׁחָבַל בְּעַצְמוֹ. וְזֶה אָמְרוֹ: "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה" — זֶה אַבְרָהָם, שֶׁעַד שֶׁהוּא קָטָן הָיָה מְסַגֵּל מִצְו‍ֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. "וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ" — לֹא הֵינִיקוּהוּ מִצְו‍ֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא הָיָה מְצֻוֶּה מִפִּי הַשֵּׁם בְּקִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת. וְאִם כֵּן הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה, וְאִם כֵּן לֹא יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ. וְעַל זֶה בָּאוּ הַמַּלְאָכִים וְאָמְרוּ: מֵאַחַר שֶׁלֹּא הֵינִיקוּהוּ מִצְו‍ֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְלֹא יָצָא מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ, אִם כֵּן "מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ" — בַּיּוֹם שֶׁגָּזַר עָלָיו נִמְרוֹד לֵירֵד לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ? דְּלֹא יִמָּנַע זוֹ רָעָה חוֹלָה, שֶׁאִם אַבְרָהָם לֹא יִמְסֹר עַצְמוֹ, כְּדִין בֶּן נֹחַ שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה, אִם כֵּן תִּתְפַּרְסֵם הָעֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם, שֶׁזּוֹ הָיְתָה כַּוָּנַת נִמְרוֹד לְפַרְסֵם הָעֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם. וְאִם יַחְמִיר עַל עַצְמוֹ — זוֹ יוֹתֵר רָעָה חוֹלָה, שֶׁפְּשִׁיטָא שֶׁאֵין הַשֵּׁם מַצִּילוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא נִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְאִיכָּא חִלּוּל הַשֵּׁם טוּבָא וְתִתְפַּרְסֵם בָּעוֹלָם יוֹתֵר הָעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֲרֵי אַבְרָהָם שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם נִשְׂרַף. וְאִם כֵּן בֵּין הָכֵי וּבֵין הָכֵי אִיכָּא חִלּוּל הַשֵּׁם בַּדָּבָר. וְזֶהוּ אָמְרָם: מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁגָּזַר עָלָיו נִמְרוֹד לֵירֵד לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ?

1 בפרשת דרכים אם יצאו מכלל ב"נ לאחר שכרת ה' ברית עם אברהם קידושי רחל כד"ת בעבודת הצאן קידושי כסף ולאה לא ואם לא יצאו קידושי לאה בהיתר בעולת בעל יש להם. ובאמת ע"פ הדיבור נשא יעקב ב' אחיות. והנה בכולן לא נאמר אשת יעקב כ"א ברחל שהיא היתה אשה ע"י קידושין כד"ת. ובהושע י"ב ויעבוד ישראל באשה הכעיס אפרים כו' וחרפתו כו' כי יאמר אפרים מבני רחל שנשואי ח"ו באיסור וע"כ יצא בנים כאלו ח"ו שהרי עיקר האשה היא רחל. עיין ע"א מאמר שפ"ב.

« תיבת גמא Toldot תיבת גמא Vayishlach »