תיבת גמא, ראה א׳

1 בפסוק כל הבכור כו' תקדיש הר"מ ז"ל הלכות בכורת ופסק כן המחבר בי"ד סי' ש"ז דמצוה להקדיש הבכור ויאמר בפה מקודש וא"ל אפ"ה קודש ועיין בטור שם ומשמע אפילו בעל מום מקדיש אותו ומשמע אף ביום שנולד דכי אסרה התורה שלא להקדיש עד ליל שמיני בשאר קרבן דקדושתו בפה תליא משא"כ בכור קדושתו מרחם אפילו נפל קדוש ויקבר ובלא"ה י"ל דמקדיש ואומר אם הוא וולד קיימא הר"ז קדוש אלא בכור א"צ שיאמר כך וכדכתיבנא. ועיין תוס' שבת קל"ה ב' שמנת ימים בבהמה ושלשים באדם יצא מכלל נפל דל"ד זה לזה דבהמה שמיני כלמעלה דאחר לקמן קל"ו א' אי אתרחיתו כו' ושלשים כלפניו ולא הביאו ראיה מיניה וביה מקרא ומיום הח' והלאה ירצה די"ל אדרבה מיום הח' ולילה של ח' עברה וה"ה בשלשים כלשעבר כ"ט י"ב תשצ"ג כו' כמ"ש הב"ח ז"ל בתשובה סי' קכ"ה והביאו הש"ך ז"ל בי"ד סי' ש"ה וא"כ הוה דומיא לכן הביאו מלקמן קל"ו אי אתרחיתו מיד בליל שמיני מותר ורש"י ז"ל שם פירש דשבעת ימים הא ליל שמיני מקדישו וא"י דלמא מקדישו על תנאי ויאמר אם אינו נפל הרי הוא קודש ונהי דקרא סתמא כתיב אף בא"י דכלו חדשיו מ"מ י"ל כמ"ש עיין זבחים י"ב א' בתוס' ד"ה לילה הקשו איך עובר קדוש וקשה דלמא התורה הזהירה שלא יקדיש עופר זמן קודש שכלו שבעה ימים אסור להקדישו הא דיעבד אם הקדישו מוקדש ועיין תמורה יו"ד א' וכ"פ הר"מ ז"ל דקדושה חלה על עוברין והיינו דיעבד ובדף ה' ב' ולנדר לא ירצה הא מקדש קדשי אף לרבא דכל מלתא כו' וא"כ תוך זיי"ן מחוסר זמן הוה ודיעבד קדש. והנה בכור אדם אם נולד ביום שבת חצי שעה קודם מוצאי שבת דהשתא ד' שבועות כ"ח יום בשבת קודש וביום א' כ"ט יום שלימין מעל"ע וי"ב שעות כו' חדש הכי בעינן עיין שו"ת ב"ח סימן קכ"ה חדש ומעלה בעינן כ"ט מעל"ע שלימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים ובש"ך י"ד ש"ה אות י"ב וי"ט. ובפריי לי"ד ט"ו בט"ז ג' חסר שם בדפוס תיבות אלו. וד"ע לר"ג מ"ה הו"א. עד כאן. ומ"ש שם דבעינן זיי"ן מעל"ע הכי משמע במהרש"א ז"ל ביצה ו' אפרוח שנולד יע"ש ובתוס' שבת קל"ה ב' אבל בלבוש ותב"ש שם משמע דבהמה לא בעינן זיי"ן מעל"ע של ימים.