תיבת גמא, אמור ב׳

מהדורה: תיבת גמא, פרנקפורט דאדר, תקמ"ב

2 יבמות פתח ↗

לוֹ. וּמוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה — מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה. אָמְרוּ לוֹ: מֵתָה אִשְׁתּוֹ, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ. וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ: קַיֶּימֶת הָיְתָה, וּמֵתָה. הַוָּלָד רִאשׁוֹן — מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן — אֵין מַמְזֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כׇּל שֶׁפּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים — פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ, וְכֹל שֶׁאֵין פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים — אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. גְּמָ׳ וְאַף עַל גַּב דַּאֲזוּל אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, דְּאַהֲנִי הָנֵי נִשּׂוּאִים דְּקָמִיתַּסְרָא אֵשֶׁת גִּיסוֹ אַגִּיסוֹ, אֲפִילּוּ הָכִי: אֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא, אִשְׁתּוֹ שַׁרְיָא, וְלָא אָמְרִינַן: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה אֵשֶׁת גִּיסוֹ אַגִּיסוֹ, תֵּיאָסֵר אִשְׁתּוֹ עָלָיו. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאִי רַבִּי עֲקִיבָא — הָוְיָא לַהּ אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ. דְּתַנְיָא: כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה — אֵין צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ גֵּט, חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁנִּשֵּׂאת עַל פִּי בֵּית דִּין, וְרַבִּי עֲקִיבָא מוֹסִיף אַף אֵשֶׁת אָח וַאֲחוֹת אִשָּׁה. וְכֵיוָן דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בָּעֲיָא גֵּט, מִמֵּילָא אִיתַּסְרָא עֲלֵיהּ, דְּהָוְיָא לַהּ אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ. וְלָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַב: הַאי אֵשֶׁת אָח הֵיכִי דָּמֵי — כְּגוֹן שֶׁקִּדֵּשׁ אָחִיו אֶת הָאִשָּׁה, וְהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו, וְעָמַד וְנָשָׂא אֶת אִשְׁתּוֹ, דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: הָךְ קַמָּא, תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּקִידּוּשִׁין, וְהַאי שַׁפִּיר נָסֵיב. וְהַאי אֲחוֹת אִשָּׁה נָמֵי הֵיכִי דָּמֵי — כְּגוֹן שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת אִשָּׁה, וְהָלְכָה לִמְדִינַת הַיָּם, וְשָׁמַע שֶׁמֵּתָה, עָמַד וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ. דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: הָךְ קַמַּיְיתָא, תְּנָאֵי הֲוָה לֵיהּ בְּקִדּוּשֶׁיהָ, וְהָא שַׁפִּיר נָסֵיב. אֶלָּא נִשּׂוּאִין, מִי אִיכָּא לְמֵימַר תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּנִשּׂוּאִין? אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: אִי רַבִּי עֲקִיבָא, לִיתְנֵי נָמֵי חֲמוֹתוֹ. דְּהָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה — לָאו בִּשְׂרֵפָה. דְּתַנְיָא: ״בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ וְאֶתְהֶן״ — אוֹתוֹ וְאֶת אַחַת מֵהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹתוֹ וְאֶת שְׁתֵּיהֶן. בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי דְּאָמַר מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: חֲדָא כְּתִיב, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: תַּרְתֵּי כְּתִיב — שַׁפִּיר. אֶלָּא לְרָבָא, דְּאָמַר: חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ — לִיתְנֵי נָמֵי חֲמוֹתוֹ! אֲמַר לֵיהּ: נְהִי דְּמַיעֲטַהּ קְרָא מִשְּׂרֵפָה — מֵאִיסּוּרָא מִי מַיעֲטַהּ קְרָא? וְתֵאָסֵר בִּשְׁכִיבָה דַּאֲחוֹתָהּ, מִידֵּי דְּהָוֵה אַאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם! לָא דָּמֵי: אִשְׁתּוֹ, דִּבְמֵזִיד אֲסִירָא מִדְּאוֹרָיְיתָא, בְּשׁוֹגֵג גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן,

1 והוא אשה בבתוליה יקח. הוריות י"ב ב' ובת"כ ג"כ דרשו הוא ולא המלך ולא נזיר יע"ש. וי"ל אמאי לא דרשו הוא מצווה ולא היא והיקשא דר"י אמר רב דווקא בעונשין עיין יבמות צ"ד ב' ומיהו היא עוברת אלפני עור עיין רמב"ן ז"ל ביבמות צ"ד ב'. ונ"מ חלל מחייבי עשה י"ל זרעו נוצר בעבירה מחולל היא לא עשתה עבירה מאיסורי כהונה לא נתחללה בהאי גוונא. ועיין פרק עשירי מה' ט"ז הלכה זיי"ן מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה ובכ"מ שם וי"ל מדאמר בהוריות מהו באלמנה משמע אם מותר באלמנה כפירש"י לא דנ"מ ללקות עליו א"כ מבואר דבימי חלוטו מותר בתשמיש המטה. עיין רא"ם ז"ל מ"ש רש"י ז"ל חללה נולדה מפסולי כהונה דאי נתחללה בלא"ה היה בעולה וי"ל ללאו ועיין בצידה לדרך ויבמות נ"ט א"כ. ולר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה למה לי והוא אשה בבתוליה יקח י"ל פלגש מודה ר"א דלית עשה למ"ד מותר בפלגש הדיוט. או קידושי טעות.

« תיבת גמא Kedoshim תיבת גמא Behar »