שו"ת הרשב"א חלק ה מ״ד

שאלתם: הא דגרסינן בגיטין דל"ט:: אמר רמי בר חמא אמר ר"נ: הלכה כר"ש. ורב יוסף בר חמא אמר ר"נ: אין הלכה כר"ש. אשכחיה ר"נ בר יצחק לרבה בר שילא. אמר ליה: הלכה, או אין הלכה? א"ל אני אומר: הלכה; ורבנן דאתי ממחוזא אמרי: אין הלכה. כי אתא לסורא, אשכחתיה לר"ח בר אבין. א"ל: אימא לי גופא דעובדא, היכי הוה. ופירש"י ז"ל: גופא דעובדא דרב נחמן, דשמע מיניה אין הלכה, היכי הוה. וקשיא לן: כיון דמסיים עלה, מאן דחזא סבר משום דהל' כר"ש, ודחי רב חייא בר אבין, לא היא משמע ודאי דאינהו סברי למימר, דהלכה כר"ש, דאין הכסף גומר בה דרב חייא, קא דחי ליה לר"ש לגמרי. ולא ידענו אם הוא ט"ס בפירוש רש"י ז"ל?

תשובה: מה שכתוב בפרש"י ז"ל, איני רואה בו שום טעות. אלא שכמדומה לי, שנתחלף לכם מעט פי' הענין, לפי מה שפרש"י ז"ל. והוא דרבה בר שילא א"ל לרב חייא בר"א: אני שמעתי בשם ר"נ: הלכה. ורבנן דאתו ממחוזא אמרו: אין הלכה. אימא לי את, גופא דעובדא דשמעי הנהו רבנן: דר"נ, אין הלכה; קאמר. וא"ל ר"ח בר אבין: אין הלכה כמ"ש הנהו רבנן. דעובדא הכי והכי הוה. ואינהו סבור, כלומר: אותם שאמרו לך הלכה, היו סבורים דמשום דהלכה כר"ש אמר הדין, ולא היא: אלא משום דהו"ל כליו של מקנה. הא בכליו של שפחה, היה הכסף גומר בה, דאין הלכה כר"ש.