טעמי המנהגים תתקע״ט

« טעמי המנהגים תתקע״ח טעמי המנהגים תתק״פ »

1 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

גְּמִילוּת חֲסָדִים לַאֲבֵלִים מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין? מֵהַמָּקוֹם שֶׁהוּא גָּמַל חֶסֶד לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁקְּבָרוֹ בְּיָדוֹ. וְאִלּוּלֵי שֶׁהַדָּבָר כָּתוּב, אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְא בְּאֶרֶץ מוֹאָב״. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא לְמֹשֶׁה לְבַדּוֹ גָּמַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף לְאַהֲרֹן. כְּשֶׁעָלוּ לְהֹר הָהָר, הָיוּ נִדּוֹנִין כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין: ״מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הִנִּיחוּ אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר וְיָרְדוּ לָהֶם״, וְלֹא הֶאֱמִינוּ כִּי גָוַע אַהֲרֹן. וְגָמְלוּ לוֹ חֶסֶד. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? נָטַל אֲרוֹנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְהֶעֱבִיר מֵעַל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְרָאוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרוֹנוֹ טָס וּפוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וְהֶאֱמִינוּ כִּי גָוַע אַהֲרֹן, וְגָמְלוּ לוֹ חֶסֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף. לָמָּה? שֶׁהָיָה אַהֲרֹן רוֹדֵף שָׁלוֹם וְאוֹהֵב שָׁלוֹם, וְעוֹבֵר עַל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם, וְנוֹתֵן שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ גָּמְלוּ לוֹ חֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל״. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין? מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁכָּךְ עָשָׂה לוֹ יוֹסֵף בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים״. גְּמִילוּת חֲסָדִים מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין לַאֲבֵלִים? מֵאִיזֶבֶל, שֶׁהָיְתָה בֵּיתָהּ סָמוּךְ לַשּׁוּק, וְכָל מֵת שֶׁהָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק הָיְתָה יוֹצֵאת מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וּמַכָּה בְּכַפֵּי יָדֶיהָ וּמְקוֹנֶנֶת בְּפִיהָ וּמְהַלֶּכֶת עֲשָׂרָה צְעָדוֹת. וְכָל חָתָן שֶׁהָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק הָיְתָה יוֹצְאָה מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וּמְצַלְצֶלֶת בְּכַפֵּי יָדֶיהָ וּמְקַלֶּסֶת בְּפִיהָ וּמְהַלֶּכֶת עֶשֶׂר צְעָדוֹת. וְנִתְנַבֵּא עָלֶיהָ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב: ״הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל״, וְהָאֵבָרִים שֶׁהָיוּ גּוֹמְלֵי חֶסֶד לֹא שָׁלְטוּ הַכְּלָבִים בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא מָצְאוּ בָהּ״ וְכוּ'. גְּמִילוּת חֶסֶד לַאֲבֵלִים מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין? מֵאַנְשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד. כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג שָׁאוּל וּבָנָיו, אָמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד: ״אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהִצִּילָנוּ מֵחֶרְפַּת בְּנֵי עַמּוֹן, אֵין אָנוּ חַיָּבִין לִגְמֹל לוֹ חֶסֶד?״ וְעָמְדוּ כָּל הַגִּבּוֹרִים שֶׁבָּהֶם, וְהָלְכוּ כָּל הַלַּיְלָה לְחוֹמַת בֵּית שָׁן, וְלָקְחוּ אֶת גּוּפַת שָׁאוּל וְאֶת גּוּפַת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקוּמוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל כָּל הַלַּיְלָה״. לַאֲבֵלִים מְנַחֲמִין בְּלֶחֶם וּבְיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ״. אַנְשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד הָיוּ גּוֹמְלִין חֶסֶד עִם שָׁאוּל וּבָנָיו, אַף אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם שְׂכַרְכֶם וְלִבְנֵיכֶם לֶעָתִיד לָבֹא. כְּשֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַבֵּץ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם, רִאשׁוֹן הוּא מְקַבֵּץ חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה״. וְאַחַר כָּךְ אֶפְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי״. וְאַחַר כָּךְ יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְהוּדָה מְחֹקְקִי״. ״לִי גִלְעָד״, זֶה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת בְּרָמַת גִּלְעָד. ״וְלִי מְנַשֶּׁה״, כְּמַשְׁמָעוֹ. ״אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי״, זֶה יָרָבְעָם. ״יְהוּדָה מְחֹקְקִי״, זֶה אֲחִיתֹפֶל. ״מוֹאָב סִיר רַחְצִי״, זֶה גֵּחֲזִי. ״עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי״, זֶה דּוֹאֵג. ״עַל פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעֲעִי״, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לְפַלֵּשׁ לָהֶם זְכוּת וְלַעֲשׂוֹתָם רֵעִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ. רַבִּי פִּינְחָס אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁנֶּהֱרַג שָׁאוּל וּבָנָיו, בָּא רָעָב בִּימֵי דָוִד שְׁלֹשָׁה שָׁנִים שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים״. וְלָמָּה שָׁנָה אַחַר שָׁנָה? בָּרִאשׁוֹנָה עָלוּ כָל יִשְׂרָאֵל לָרְגָלִים. אָמַר לָהֶם דָּוִד: צְאוּ וּרְאוּ שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁבַּעֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם״. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? ״וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם״. יָצְאוּ וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ. בַּשָּׁנָה שְׁנִיָּה עָלוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לָרְגָלִים. אָמַר לָהֶם דָּוִד: צְאוּ וּרְאוּ שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם בְּנֵי אָדָם מְגַלֵּה עֲרָיוֹת, שֶׁבַּעֲוֹן מְגַלֵּה עֲרָיוֹת הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ״. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ״וַיִּמָּנְעוּ רְבִיבִים וּמַלְקוֹשׁ לֹא הָיָה״. יָצְאוּ וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ. בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית עָלוּ כָל יִשְׂרָאֵל לָרְגָלִים, אָמַר לָהֶם דָּוִד: צְאוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ בָּכֶם בְּנֵי אָדָם שׁוֹפְכֵי דָמִים, שֶׁבַּעֲוֹן שׁוֹפְכֵי דָמִים הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ״. יָצְאוּ וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ. אָמַר לָהֶם דָּוִד: מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי. מִיָּד עָמַד וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ״עַל שָׁאוּל? אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁבְּיָמָיו לֹא נַעֲשָׂה עֲבוֹדָה זָרָה בְּיִשְׂרָאֵל? אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁחֶלְקוֹ שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא? וְאַתֶּם בָּאָרֶץ וְהֵם בְּחוּצָה לָאָרֶץ״. מִיָּד עָמַד דָּוִד וְנִכְנַס לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵיהֶן, וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ לְיָבֵשׁ גִּלְעָד, וּמָצְאוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ שֶׁלֹּא מָשְׁלָה בָּהֶם רִמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה״. וְנָטְלוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ וְנָתְנוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ אֲרוֹן הַמֵּת וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ וַיַּעַשׂ כָּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ״. מַה צִוָּה הַמֶּלֶךְ? צִוָּה לִהְיוֹת מַעֲבִירִין אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל בְּכָל גְּבוּל שִׁבְטוֹ. וְהָיָה הַשֵּׁבֶט שֶׁהָיָה נִכְנָס בּוֹ אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל, הָיוּ יוֹצְאִים הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶן וְגוֹמְלִים חֶסֶד עִם שָׁאוּל וְעִם בְּנוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֶסֶד. וְכֵן עָשָׂה עַד שֶׁבָּא לְאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין בִּסְבִיב יְרוּשָׁלִַם״. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁגָּמְלוּ חֶסֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, מִיָּד נִתְמַלֵּא רַחֲמִים וְנָתַן מָטָר עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן״. רַבִּי נְתַנְאֵל אוֹמֵר: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא נוֹלַד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וּבֶן שְׁמֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ. וְכִי נַעַר שֶׁל שְׁמֹנֶה שָׁנִים מַה דַּעְתּוֹ? וַהֲלֹא מָאַס אֶת הָאֱלִילִים וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וְגִדַּע אֶת הַפְּסִילִים וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרִים, וְהָיָה זְכוּתוֹ מַבְהֶקֶת לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּבִשְׁבִיל הָרָעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בַּסֵּתֶר נֶאֱסַף הַצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק״. וְנֶאֶסְפוּ כָּל יְהוּדָה וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לִגְמֹל חֶסֶד לְיֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ״. רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר: הַשָּׁרִים – אֵלּוּ הַלְּוִיִּם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל הַדּוּכָן בְּשִׁיר, וְהַשָּׁרוֹת – אֵלּוּ נְשׁוֹתֵיהֶן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא עַל הַלְּוִיִּם וְלֹא עַל נְשׁוֹתֵיהֶן בִּלְבַד הֵן אָמְרוּ, אֶלָּא גַּם עַל הַנָּשִׁים הַחֲכָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה' הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂאנָה עָלֵינוּ נֶהִי״. מִכָּאן הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין כֵּן לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלִגְדוֹלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְּנֵם לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל״. רָאָה שְׁלֹמֹה שֶׁמִּדַּת גְּמִילוּת חֲסָדִים גְּדוֹלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְשֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנָה שְׁנֵי שְׁעָרִים: אֶחָד לַחֲתָנִים וְאֶחָד לַאֲבֵלִים וְלִמְנֻדִּים. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִים בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹשְׁבִין בֵּין שְׁנֵי שְׁעָרִים הַלָּלוּ. וְהַנִּכְנָס בְּשַׁעַר חֲתָנִים הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא חָתָן, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: ״הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְשַׂמַּחֲךָ בְּבָנִים וּבְבָנוֹת״. וְהַנִּכְנָס בְּשַׁעַר הָאֲבֵלִים וְהָיָה שְׂפָמוֹ מְכֻסֶּה, הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא אָבֵל וְהָיוּ אוֹמְרִין לוֹ: ״הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת זֶה יְנַחֶמְךָ״. וְהַנִּכְנָס בְּשַׁעַר הָאֲבֵלִים וְלֹא הָיָה שְׂפָמוֹ מְכֻסֶּה, הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא מְנֻדֶּה וְהָיוּ אוֹמְרִין לוֹ: ״הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבְּךָ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲבֵירֶיךָ, וְיִתֵּן בְּלֵב חֲבֵרֶיךָ לִסְלֹחַ לְךָ וִיקָרְבוּךָ אֶצְלָם״, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֲסָדִים. וּמִיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִינוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיוּ חֲתָנִים וַאֲבֵלִים הוֹלְכִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם רוֹאִים אֶת הֶחָתָן וּשְׂמֵחִים עִמּוֹ וְרוֹאִין אֶת הָאָבֵל וְיוֹשְׁבִין לָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֲסָדִים. וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ נוֹתֵן שָׂכָר טוֹב לְגוֹמְלֵי חֲסָדִים״.

1 טעם. שהחתן מיסב בראש. שנאמר ישעי' ס"א כחתן יכהן פאר מה כהן בראש אף חתן בראש וכהן גופי' מנלן כו'.מ"ק דף כ"ח ע"ב:

« טעמי המנהגים תתקע״ח טעמי המנהגים תתק״פ »