טעמי המנהגים תתקס״ד

1 טעם. מה שפורסין צניף על ראש חתן וכלה בשעת הברכה. לפי שגם זה נקרא כניסת חופה כי חופה לשון כסוי. תשב"ץ:

2 קונטרס אחרון ונותן הכתובה מידו ובשו"ת מהר"י מברונ"א סי' פ"א כתב וז"ל פ"א כתבו בכתובה בששי בשבת בחמשה יום לחודש פלוני ורצה ר' אליהו לפסלה ונ"ב דאין כאן בית מיחוש אע"ג דה"ל למכתב ימים. דמוכח דר"ל ה' ימים לחודש פ' כו' ע"ש: והנה זה רבות בשנים רבו המכשלה בכתובות הנדפסות רק עבור בתולות הנשאת ובנשואת אלמנה או גרושה מוחקין וכותבין ומשיירין. במקום שצריך לכתוב ארמלתא או מחרכתא כתיב בתולתא. ובמקום שצריך לכתוב מתרכתיפי או אלמנתיכי כתיב בתוליכי. ובמקום שצריך לכתוב מאה כתיב מאתים וכדומה ובזה ודאי הכחובה פסולה. והרבה פעמים ראיתי כזה ופיגול הוא לא ירצה: את זה ראיתי ונתון אל לבי לעורר לב חכמי הדור אשר בידם למחות ולגזור על המדפיסים להסיר המכשלה הזאת ולהדפיס עבור כל א' וא' הכתובה כמו שצריך להיות. או שידפיסו ג"כ כתובות וישאר מקום פנוי ולבתולה יכתוב בתולתא. בגרושה מתרכתא. לאלמנה ארמלתא כו'. לבתולה מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא. בגרושה מהר מתרכתיכי. לאלמנה ארמלתיכי כסף זוזי מאה דחזי ליכי מדרבנן. אם יש לה אב יכתוב דהנעלת ליה מבי אביה. ואם היא יתומה או שהכניסה הנדוניא משלה יכתוב מבי נשא וכו' חתן דנן לבתולה במאה זקוקים כו' והוסיף לה כו' עוד מאה זקוקים כו' סך הכל מאתים זקוקים כסף צרוף. ובגרושה או אלמנה יכתוב בחמשים זקוקים כו' והוסיף לה כו' עוד חמשים זקוקים כו' סך הכל מאה זקוקים כסף צרוף כו' חתן דנן למרת פב"פ לבתולה בתולתא דא לגרושה מתרכתא דא לאלמנה ארמלתא דא. וצריכים לקבל קנין מן החתן בפני שני עדים על הכתובה ועל התוספת כתובה ואחר קבלת קנין יכתוב אחרי תיבות ודלא כטופסי דשטרי תיבת וקנינא. ובזה ישא ברכה מאת ה' אשר הרים מכשול מדרך העם: