1
טעם. שאמרו ז"ל האי עלמא כבי הילולא דמיא. ע"ד אומרם ז"ל כל העולם וכו' וחנינא בני די לו בקב חרובין כו' והנה ליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא ועפ"י הרוב המחותנים בעצמם אין להם שמחה כי נהפך להם ר"ל כמ"פ לתוגה ורק האנשים של בי הלולא הם הם שותים ושמחים ואין אתם יודע עד מה והוא כמו שכל העולם ניזון בשביל הצדיק והוא בעצמו אין לו הנאה מזה העולם. ראיתי באיזה ספר:
2
קונטרס אחרון כבי הלולא דמיא. בספר צפנת פענת כתב שמעתי מהמגיד מוהר"ם פי' הש"ס עלמא כהלולא דמיא. כמו הלולא שיש כמה עובדות וכמה טרחות ותכלית הכל הוא תיבת לי שיאמר להכלה בשעת קידושין הרי את מקודשת לי ואם אין החתן אומר תיבת לי שוא עמלו וטרחו שהוא לריק. כך כל עניני האדם מהתחלה עד סופו שיזכה לדבק בו ית' כמ"ש ובו תדבק וזהו תיבת לי ואם לאו וכו' ע"כ. וזהו שנהגו כי הרב המסדר קדושין מקרא להחתן כל תיבה הרי את מקודשת חוץ מתיבת לי שאומר החתן לבד. ובספר בית שמואל אחרון בהר פי' בשם אחיו הגאון למה דומה האי עלמא להלולא בדרך משל דהנה החתונה עיקר דחתן מקדש הכלה ואגב זה עושין סעודות ושוררין בכלי זמר. והנה דרך העולם על הקדושין אין משגיחין אם להיות כדין דלפעמים מקדש החתן בטבעת שאולה ולפעמים אין עדים רואין הקדושין. ועל הטפל דהיינו הסעודות וכלי זמר עיקר הוא אצלם. כן עולם הזה דעיקר שבא האדם לעולם כדי לעבוד את הבורא. וכיון שבא לעולם מוכרח לעוה"ז לאכול ולשתות ולהתעסק בסבת פרנסה. והנה על עיקר שבא אדם לעולם אין משגיחין כלל. ודברים הטפלים צורכי עוה"ז עיקר הוא אצל בני אדם. לכך דימה העולם להלולא.
