טעמי המנהגים תתצ״ט

טעם. שיש ליזהר בכל תקופה מארבעתן שלא לשתות מים בשעת התקופה. משום סכנה שלא יתנזק ויתנפח. מפני שתקופת ניסן הוא. לפי שנהפכו מימי מצרים לדם לפי רגע. ותקופת תמוז. לפי שבשעה שאמר הקב"ה למשה ולאהרן ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וגו' והם לא עשו כן והכו אותו וזבו ממנו דם שנאמר הן הכה צור ויזובו מים ואין זיבה אלא דם שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה ובאותה שעה לקו כל המימות בדם. ותקופת תשרי. לפי שבאותו פרק בא אברהם לשחוט את יצחק בנו וטפטפה הסכין דם ואותה הטיפה נתפרשה במימות. ותקופת טבת הוא. לפי שבאותו הפרק נשחטה בת יפתח ונהפכו כל המימות לדם ואי אפשר לעולם בלא צחצוח דם באותן פרקים והוא מלקת. וי"א שארבעה מלאכים ממונין על המים בארבעה תקופות אלו כל אחד ואחד בתקופתו ומתחלפין וכשזה יוצא זה נכנס ועומדין המים בלא שמירה. וי"א שהשטן משליך טפה של מרה במים. וי"א כי עקרב מתגרה עם ארי' ועקרב משליך טפת דם במים כשאומרים תקופה נופלת. אבודרהם. ועי' טו"ז יו"ד סי' קי"ו ס"ק ד':

קונטרס אחרון משום סכנה. ובס' ארחות חיים סי' תנ"ה כתב דלפמ"ש בזוהר פ' ויקהל ובפרשת ויקרא ובפ' קדושים בארבע תקופות הכרוז יוצא למעלה על התשובה ודינין מתערין ע"ש. לכך הנהיגו הקדמונים לשפוך המים לזכרון התשובה:

הם מזיקים. ובספר זכור לאברהם כ' שבארץ הצבי וכל גלולות טורקיא"ה וערי איטלייא נזהרין שלא לשתות מים בשעת התקופה דוקא. אמנם אחר זמנם שותים מאותם מים שהי' בתלוש בשעת התקופה ואין פוצה פה. ובמהרי"ל כתב שהי' נזהר בה ג' שעות בין מלפניה בין מלאחריה.