1
טעם. שאין מברכין לשמוע מקרא מגילה כמו לשמוע קול שופר או לברך על תקיעת שופר כמו על מקרא מגילה. מפני שבשופר צריך לברך לשמוע לפי שצריך שישמע התוקע קול ואם לא שמע לא יצא אבל במגילה יוצא בה בקריאה לבדה אע"פ שלא השמיע לאזנו כדאיתא בברכות נמצא שהקריאה עיקר שהבנת הלב תלוי בה בלא שמיעה כק"ש. אבודרהם וע"ל סעיף תתמ"ד:
2
קונטרס אחרון על מקרא מגילה. עי' ב"י ס"ס רצ"ח דכתב על מה שכתב הכלבו דפורים שחל במו"ש שקורין מגילה לאור הנר מברך קודם בורא מאורי האש ע"כ. דלקרות המגילה לאור הנר דלאו מלאכה היא כלל נראה דבהבדלה בתפלה סגי ע"ש. ונראה שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול בלא שם ומלכות. וע"ל בהשמטה לסעי' ת"א: כשהקורא אומר את הברכות אל יאמרו הקהל ב"ה וב"ש אך ישמעו היטב הברכות ואחר כל ברכה יאמרו בכוונה אמן. וכשמברכין על קריאת מגילה ושהחיינו יכוין שיוצא בברכות אלו גם על סעודת פורים שיאכל ולמצות משלוח מנות. של"ה. והגאון יעב"ץ כתב שכ"א מברך בלחש הג' ברכות וגומר קודם הש"ץ ועונה אמן. ועי' ט"ה סעי' תשמ"ו בהשמטה. ראוי ונכון שיהי' לכל א' מגילה כשרה כדי שיאמר בעצמו מלה במלה בלחש. ופן לא ישמע תיבה אחת מן הקורא. ואותן שאין להם מגילה כשרה צריך להיות לפניהם חומש שאם לא ישמע איזה תיבה מן הקורא יקרא על פה מחומש ויוצא עכ"פ בדיעבד. פרמ"ג סי' תר"צ סק"ז:
3
בכל האפשר. ופעם א' התחיל החזן הברכה קודם שגללו וגער בו מהרי"ל עד אשר כרכו כולה והניחוה אצל הקורא על המגדל ואז הזקיקו לחזור להתחיל ולברך. מטה משה אות תתר"ה: וברכת הרב את ריבנו נראה דיכול אחד להוציא חבירו. ספר החיים להרב הה"ג מהרש"ק מבראד זצ"ל:
