טעמי המנהגים תתע״א

טעם. שנוהגין ליתן קודם פורים ג' מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן. זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הציבור. ונותנים ג' מחצית. משום דבפ' כי תשא כתיב ג"פ תרומה. רמ"א סימן תרצ"ד סעיף א':

קונטרס אחרון נעשה שקל שלם. ועפ"ז נ"ל לפרש מש"כ בספר אוהב ישראל בהעלותך על פסוק עשה לך שתי חצוצרות כסף וז"ל שמעתי בשם הרב הקדוש כו' מו"ה דוב בער זללה"ה שאמר אלו הדיבורי עשה לך שתי חצוצרו"ת נוטריקן שתי חצי צורות. אך פירושן של הדברים לא שמעתי ע"ש מש"כ בזה. ונראה שהשי"ת רמז לו שכ"א מישראל לא יחשוב שהוא אדם השלם. רק כשהוא בפ"ע הוא רק החצי ורק בהתחברו עם חבירו אז נעשה שלם. וזה עשה לך שתי חצי צורות ותראה שיהי' לך אחדות עם כאו"א מישראל: ובספר ייטב לב וישלח פי' הפסוק וכי תבואו למלחמה בארצכם על הצר וגו' והרעותם בחצוצרות. תתחברו בחצי צורות. שידמה לכ"א שאינו אלא חצי צורה ואיננו אדם שלם בלתי אם יתחבר יחד עם חברים כל ישראל למען יהיו כלם אגודה אחת. ואז אין כל אומה יכולה לשלוט בהן. והרב אלשיך תשא כתב דלכך נתנו ישראל מחצית השקל לכפר על מעשה עגל כופר נפשם. לפי שנשים לא חטאו בעגל כדאיתא וה"ל רק חצי אדם לכך נתנו רק מחצית השקל: ובספר מעשה רוקח וישב כתב טעם על מה דאיתא מס' שקלים פ"א ופ"ב שכ"א הי' מחויב ליתן קלבון נוסף על ח"ש. עפ"י מה דאיתא במדרש פ' זו אתם מכרתם בנה של רחל בה' כסף והי' מגיע לכל א' חצי שקל. וא"כ כיון שראובן לא הי' בשעת מכירה והי' מגיע לכל א' חצי שקל ועוד חלק משקל שלם. לכך מחויב ליתן כ"א קלבון עכ"ל. ועי' רמ"א סי' תרצ"ד סעיף א': וראיתי בכתבי הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל במדבר דלכך הי' בכל השבטים רק מספר מרובה אלפים מאות ולא הי' בשבט אחד מספר המועט מחמת שא"א להיות שום איש ישראל נפרד מחבירו אלא אחד כלול בחבירו עד אין גבול ושיעור שהם צבאות השם צדיק יסוד עולם שכולל כל הנשמות ולכך הזדמן השם שיהי' רק מספר מרובה. וכל המספרים של הדגלים הי' הכל מכוון כל א' לפי שרשו: ואפשר דלכך הי' המספר של שבט יששכר נ"ד אלף לפי השורש הקדוש שלו שהיה בתורה ועבודה לדעת מה יעשה בישראל בדינן ולכך הי' נ"ד אלף כמנין ד"ן. וזבולן היה ממשיך פרנסה לישראל ומזין אותו ולכך הי' המספר שלו נ"ז אלף כמנין זן שהוא שם א"ל הוי"ה ב"ה שמספרם זן כו' ע"ש: