טעמי המנהגים תת״ז

טעם. למנהג אבותינו אחר שגומרין מצות הלולב בהלל והושענות והקפות מסירין הלולב מידן ומכריזין בקול רם למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים אין עוד. ונראה לומר טעם ע"פ מ"ש בפרש' שופטים כי ימצא בקרבך כו' וילך ויעבוד אלהים אחרים וכו' ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי הנה תיבות אשר לא צויתי אינו מובן ויש בזה מקום ח"ו לטענות האפיקורסים. ונראה לבאר דהנה ראוי להתבונן למה יהי' באיסור לכבד ולעבוד לכוכבי השמים וכסיליהן הלא זה מכבוד המלך שעובדין ומכבדין את שריו ועבדיו. משום דהן אמת שמחויבין לכבד את שרי המלך בביתן ובהיכלותיהן מקום שאין שם המלך בכבודו ובעצמו. אבל העובד את שר המלך בהיכל המלך הנה נתחייב ראשו הלא תראה אוריה החתי על שאמר בפני דוד ואדוני יואב נתחייב כידוע ולפ"ז השי"ת אשר מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיני' מי שמכבד ועובד איזה דבר חוץ מכבודו ית"ש הלא הוא כפירה גמורה. ומה שאנו מכבדין את המצות היינו תשמישי המצות מחבבין ומנשקין אותן הלא הוא בפני המלך ובהיכלו. משום דכיון דזה מצוה שנצטוינו מפי ית"ש הנה אמר ונעשה רצונו א"כ רצונו כביכול מלובש בהמצוה. וז"ש הכתוב או לכל צבא השמים אשר לא צויתי. ע"כ מנהג אבותינו תורה היא כאשר אנחנו משתעשעין ומכבדין את מצות ד' מיני"ן אשר נתן לנו השי"ת באהבה ובזמן שמחתינו הנה לא יעלה על לב איש ח"ו שמותר לעבוד איזה דבר זולת הבורא ית"ש חלילה חלילה להעלות זה על לב רק מה שאנו מכבדין את המצות על כי כח המצוה ב"ה מלובש בה והוא אשר קדשנו במצותיו וצונו ע"ז ע"כ בגמר המצוה אנו מכריזין ואומרין למען דעת כל עמי הארץ כי הוי' הוא האלהים אין עוד. בני יששכר. ועי' לעיל סעיף שנ"ו:

קונטרס אחרון הלא הוא כו' גמורה. ובספר ישמח משה נח פי' בשם מהרי"ט הפסוק לא יהי' לך אלהים אחרים על פני. כי טעות דור אנוש הי' לעבוד לצבא השמים באמרם כי מגדולת עבד ניכר גדולת רבו וחשבו כי זה כבודו ית' אבל הוא טעות. כי אין חולקין לעבד כבוד במקום רבו ובפני רבו. רק שלא בפני רבו. וכמו שמצינו דאורי' מורד במלכות הוי משום דאמר בפני דוד ואדוני יואב. והנה אצל השי"ת הוי הכל בפניו ואסור ליתן כבודו לאחר. וזה אמרו ית' לא יהי' לך אלהים אחרים. ושמא תאמר מגדולת עבד ניכר גדולת רבו לזה אמר על פני. ר"ל כי הכל הוא בפני ולא שייך זאת. ובפ' וירא כ' בשם הקדמונים שהקשו על מה שכ' בפסוק וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו כו' וישתחו ארצה. וכן ביהושע כתיב וירא והנה איש עומד לנגדו כו' ויאמר לא כי אני שר צבא ה' ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו. האיך השתחוו למלאך הא כתיב לא תשתחוה להם. ואף שלא לשם אלקות מ"מ הוא בגדר ע"ז. ותי' דכשמתלבשים המלאכים בדמות אדם שרי. וכתב שם וכן מצאתי בס' הקנה בענין א' שהשתחוה לאליהו מה"ט להדי':