טעמי המנהגים תש״ו

1 טעם. שאוכלין בליל ר"ה תפוח. רמז על שדי תפוחים הידוע על פי הקבלה. ט"ז סי' תקפ"ג. וראש כבש שנהי' לראש ולא לזנב. וזכר לאילו של יצחק. ואוכלים רימונים ואומרים נרבה זכיות כרימון. שלא לאכול אגוזים שאגוז בגימ' חטא עם הכולל. ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה. א"ח שם. ושלא לישן ביום ר"ה. דאי' בירוש' מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'. ט"ז שם. והאר"י אומר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י תפלות והתקיעות. עי' מ"א שם:

2 קונטרס אחרון בליל ר"ה תפוח. בספר אמרי נועם לר"ה כתב רמז מה שאוכלין תפוח בדבש בר"ה. ע"ד הפייטן תמוכים בדשן שה עקידה. כי אמרו ז"ל אשר מקום הדשן במקדש הי' נקרא תפוח. ולזה שה עקידה עולה תפוח. וזה בדשן שה עקידה. ע"כ אוכלים תפוח. לרמז על שה עקידה שנמתקו דיני יצחק באברהם כידוע אברה"ם יצח"ק עולה פרצוף שנמתק הפר ע"י צוף דבש: ואוכלין ראש כבש ואומרים שנהי' לרא"ש. ר"ת "לעשות "רצון "אבינו "שבשמים. ייטיב לב במדבר בשם מחו' הרב הקדוש מדזיקוב זצוק"ל.

3 נרבה זכיות כרימון. כתב בספר אשל אברהם סי' תקפ"ג טוב להרהר הבקשה של שנה טובה מתוקה באכילת הדבש גם בליל ב'. וגם בכל זמן שנוהגים להטביל פרוסת המוציא בדבש לעורר אז רחמים תמיד: ועי' מטה אפרים סי' תקפ"ג דבליל א' כשטובלין פרוסת המוציא בדבש אומרים יה"ר כו'. ובסי' תקצ"ז סעי' ד' כ' דגם בבוקר אחר הקידוש טובלין פרוסת המוציא בדבש ואומרים יה"ר. וגם שאר דברים הנזכרים שם לאכול בליל ר"ה לסימן טוב יש להם מקום לאכול גם בסעודה זו אם יש לו ורוצה: ובספר בני יששכר דרוש לר"ה כתב דמ"ש אביי בריש שת"א. ולא אמר ברא"ש השנ"ה. להורות לנו דוקא בכניסת השנה בראשיתה בלילה הראשונה. הגם דעבדינן תרי יומי. א"צ לסימן בליל שני. הגם דבעל טה"ק כתב לערוך בשלחן הסימנים גם בלילה שניה לא קחזינן לרבנן קשישאי דעבדו הכי. ולא אישתמיט חד מהפוסקים קמאי לומר לנו זאת. רק בלילה הראשונה. ונראה הטעם. דהנה בלילה ראשונה הוא בחי' לא"ה וליל ב' רח"ל. ורח"ל מסרה הסימני"ם ללא"ה עכ"ל.

4 שלא לאכול אגוזים. ובתשב"ץ אות קי"ח כתב דמהר"ם לא הי' נזהר מלאכול שומים ובצלים ולא אגוזים ולא שום דבר:

5 ע"י התפלות והתקיעות ועי' מטה אפריס סי' תקצ"ח דמ"ש שהאריז"ל הי' ישן אחר חצות. הלואי שיהי' ביכלתנו לעשות כמעשהו בהקיץ מני אלף ממה שהוא ז"ל הי' מתקן בשינתו ע"כ אין לעשות כן. ובספר עבודת הקודש כתב ג"כ שלא לישן אפי' אחר חצות. ועי' בספר עבודת ישראל לר"ה בד"ה איתא. הטעם. מפני מה השינה מותרת בליל ר"ה ומאי שנא ביום דאסור עד אחר המוסף: