טעמי המנהגים תש״ב

1 טעם. שאנו אומרים בר"ה עושה השלום ובשאר ימות השנה אומר מברך את עמו בשלום. לפי שעושה בגימ' ספריא"ל והוא מלאך הממונה על הכתיבה ואנו מזכירין אותו שיכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום. מהרי"ל ועיין מטה אפרים סי' תקפ"ב אות א' דמה שאומרים בקדישים שאחר התפלה עושה השלום לפי שיש בו רמז שעושה בגימ' ספריא"ל וכן השלום בגימ' כן. כתב בספר ווי העמודים טוב לבכות בעת תפלתו ומי שיש לו לב קשה ואינו יכול לבכות יתן קולו בבכי כאלו הוא בוכה. וזה פירוש הפסוק כי שמע ה' קול בכיי וגו':

2 קונטרס אחרון עושה השלום. ובסידור של"ה כתב וז"ל דחלילה לשנות נוסח הברכה מכל ימות השנה. מאחר שלא נמצא זה בתלמוד ובפוסקים כמו המלך הקדוש והמלך המשפט. והרמז שכתבו בעלי הסודות הוא אמת אבל לא בנוסח הברכה רק אחר התפלה שפוסע ואומר עושה שלום במרומיו לא יאמר עושה שלום רק עושה השלום במרומיו לרמז הנ"ל כן מצאתי בקונטרס"י האריז"ל לומר עושה השלום במרומיו ע"ש:

3 קול בכיי. ובש"ע האריז"ל כתב כי מי שאינו בוכה בימים אלו אז אין נשמתו טובה ושלימה. גם אמר כי מי שבוכה אז מעצמו ומתעורר בבכיה גדולה מאליה אותה שעה דיינין אותו בב"ד של מעלה ונפשו מרגשת ולזה בא לו הבכיה מאליו: בליל ר"ה קודם קדיש בתרא או בהיותו בביתו קודם קריאת הגבר יאמר מזמור כ"ד לה' הארץ ומלואה ויכוין בשמות של הוי"ה באלו הנקודה היו"ד בשב"א והה' בסגול והו' בקמץ יְהֶוָה ונקרא. שם הפרנסה ויכוין בזה היטב ולא יחסרו מזונותיו כל השנה עמק ברכה בשם שערי ציון. אם חל ר"ה בשבת אומרים שלום עליכם עד צאתכם לשלום בנעימ' ובשמחת הלב אך לא בשירה וזמרה כשאר ימות השנה כי הוא יום שספרי חיים נפתחים וספרי מתים פתוחים וצריך להיות ירא וחרד מאימת הדין. גם אין לומר פיוט אזמר בשבחין. מטה אפרים סי' תקפ"ג סעיף א':