טעמי המנהגים תרס״ו

1 טעם. שאם יחיד רוצה להתענות צריך לקבלו מבעוד יום. כי התענית דומה לקרבן שמקריב חלבו ודמו וכמו שהקרבן צריך להקדישו קודם שיקריבנו ואפי' מתעסק בשחיטה פסול דכתיב לרצונכם תזבחו כך המתענה ואינו מקבלו קודם לכן דומה למתעסק בקדשים ופיגול הוא לא ירצה לו ואינו מתפלל עננו. לבוש סי' תקס"ב סעי' א':

2 קונטרס אחרון תענית חלום. כתב בשערי תשובה סי' רפ"ח לענין תענית חלום דאם הי' לו כאב שינים לא יתענה כמו במהרהר ביום ע"ש. ובס' אשל אברהם שם כתב דכשחלם רק חתיכות מהם נפלו או גרר בידיו ולא חלם לו שנחסר גם אחד מהם אינו בגדר חלום של נפילת שינים ח"ו שבש"ע. ואולי ע"י גרירה בידיו איזה שן אינו כסגנון נפילה והוא חלום טוב: עוד כתב חלום קראוהו לעלות לתורה הק' ולא עלה והקיץ או לא רצה לעלות אין צריך להתענות ומכל שכן כשיודע ודאי שלא הי' החלום כ"א קצת מעין אותם שבש"ע. וכגון קורא בס"ת הק' בלי הברכות ולא שקראוהו ואולי הוא בדרך שהוא המקרא או בדרך לימוד בעלמא שהקדמונים היו רגילים ללמוד מס"ת הק' פשוט שאין חשש לכ"ע. ואין זה בכלל הג' שמתענים עליהם כי הם רק שלשה הראשונים שנזכרו בש"ע שם והם אלו הרואה ס"ת שנשרף או יוה"כ בשעת נעילה או קורות ביתו או שיניו שנפלו. וכשאינו זוכר שקראוהו בשמו ושקרא בפיו הפרשה לכ"ע אין חשש בזה והוא מוכרע רק לטוב וכשהי' נראה לו מעין יו"כ בנעילה ומכ"מ לא הי' בעיניו כן בהחלט רק בהדמיון הי' לו שכבר סיימו תפלת נעילה בחזרה ואמר עוד פיוטים מהרגילים בנעילה ולא הי' בהדמיון שהוא לפני הקדיש רק שהוא אחר סיום נעילה יש להקל בזה מלהתענות: ועי' ש"ע הרב שם סעי' ז' די"א שהרואה יו"כ אפי' בשעת נעילה אינו חלום רע כי הוא סימן יפה שמחלו עונותיו. וכן הרואה קורות ביתו שנפלו אמרו במדרש שחלמה אשה אחת כך ופתרו לה שתלד זכר וכן הי' לה. וי"א שנשתנו פתרוני החלומות מזמן חכמי הגמרא לזמנינו כמו שנשתנו הרפואות שבזמניהם ע"ש. ובס' בני יששכר. חדש תשרי מאמר ו' כתב דאם אירע לו חלום בעיו"כ דא"צ להתענות ת"ח. דאכילה ושתי' נקראים תענית ביום זה מן התורה: איתא במשנ"ח דחלום טוב יש להזכירו ולכותבו ועי' אשל אברהם סי' ר"כ דכתב וז"ל גבי ג' מטיבין חלום. מצטרפין שפיר גם קטנים מפעוטות ולמעלה ומכ"ש אשר מבינים התיבות של ההטבה. וגם כשכל הג' הם קטנים מבינים לשון הקודש ולומדים מקרא היטב. או אפשר דלית בינייהו חד דגמיר להבין התיבות כמו גדול בר מצוה. כי לא רוב שנים לבד יודיעו חכמה. ע"כ במקום שאין לפנינו ג' גדולים י"ל שיש סמיכה גם בקטנים היטב ע"ש: ובספר דברים נחמדים דבש לפי כתב וז"ל כתב הרב ששמע מגדול אחד שאין להקפיד על חלומות וראה ת"ח שהי' חבירו רגיל להתענות ברוב בשבת על חלומות וא"ל שלא יתענה ושוב לא חלם ע"כ וכן נ"ל הקטן עפ"י השכל ע"ש: כתב בספר פורת יוסף שמעתי ממורי האדם יכול להפוך חלום או נבואה מרעה לטובה כמו שרואה בחלום מת יכול להפוך לעשות תם. ז"ש סור מרע ועשה טוב. וכן מן נגע עונג. וכן מן צרה רצה: ובמס' ברכות דף נ"ה שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר וחלומות השוא ידברו זכריה י'. וכי הוה חזי חלמא טבי אמר וכי החלומות השוא ידברו והכתיב בחלום אדבר בו. ועי' בספר ארחות חיים סי' ר"כ אות ג' בשם ספר יפה ללב שראה כמה גדולים וחסידים שאמרו סדר הטבת חלום בשבת ויו"ט.

3 יאמר היחיד עננו. ועי' מ"ז שם סק"א דבתענית שעות יאמר עננו בדילוג ב' תיבות צום תעניתנו כיון דלרוב פוסקים לא הוי תענית נמצא שקרן בתפלתו. ויותר טוב לומר אחר התפלה באלקי נצור מלהפסיק בשומע תפלה דלרוב הפוסקים הוי הפסקה שלא לצורך. ע"כ בעשי"ת שמתענין תענית שעות עד אחר מנחה גדולה וכדומה יראה דאסור לאכול עד שיתפלל מנחה תחלה כו' ע"ש: