1
טעם. שלא נהגו באיכה כמו במגילה לכתוב אותה על קלף וספר בפ"ע כדין כל הספרים שצריכים לצאת בהם ידי חובתם בציבור ולא דמי לשיר השירים ורות וקהלת דשאני הם שאין רגילין לקרותם בש"ץ אלא כל יחיד ויחיד קוראה בפ"ע משא"כ באיכה שצריכים לקרות ע"י הש"ץ להוציא הקהל ולמה קורין אותה מתוך החומשין הנדפסין ולא נכתבה כהלכות ספרים. ואפשר שנהגו כן מפני שלא הי' מצוי להם מפני שהסופרים לא נהגו לכותבם משום שאנו מחכים ומצפים בכל יום שיהפך לנו לששון ולשמחה יום זה ולמועד ואם הי' כותבין מגילת איכה הי' נראה כמתיאשי' מן הגאולה ח"ו משא"כ: בגאולת פורים כי ימי הפורים לא יהי' בטלים ולפיכך ע"י הדחק נהגו לקרות איכה מתוך החומשין. לבוש סי' תקנ"ט סעיף א'.
2
קונטרס אחרון לששון ולשמחה יום זה. בסידור יעב"ץ כתב דבזמן ב"ש הי' אוכלין ושותין ושמחין בט"ב עצמו ויום זה הי' להם יו"ט. לפי שבזמן שלום כל הד' תעניות הם יו"ט ע"ש. ובזה מבואר המדרש פליאה מובא בספר אוהב ישראל לא הי' יום מועד לישראל כיום שנחרב ביהמ"ק ע"כ. כי יום זה הי' להם יו"ט. וע"ש מש"כ בזה. ועי' ט"ה ח"א סעי' תתע"ח בד"ה ובס' זרע קודש. ועי' מ"א סי' תקנ"ב ס"ק י"ב והגה מהרר"צ שפיץ שם:
3
מתוך החומשין. כשמגיע לפסוק השיבנו. אומרים אותו הקהל בקול רם. אח"כ מסיים החזן וחוזרין הם לאומרו בקול פעם ב'. וכן הש"ץ אחריהם. יעב"ץ:
4
ונזכה בב"א. ובספר מדרש אליהו מגלת אסתר כתב על מה שאמר ר' יוחנן הנביאים והכתובים עתידין ליבטל היינו שישתנה קריאתו לטובה על דרך ששמעתי מרבי ומורי זלה"ה בפסוק איכה ישבה בדד דבימות המשיח יתקרו הפסוק לטובה בסגנון איכה ישבה בדד ירושלים בחרבונה שאפילו בהמה ועוף לא עבר בה נ"ב שנים כארז"ל. כנגד זה תהיה העיר רבתי עם לימות המשיח. ובמקום שהיתה כאלמנה תהיה רבתי בגוים. גם תהי' שרתי במדינות. במקום שבגלותה היתה למס ע"כ. וכן כאן מה שאמר שיבטלו נביאים וכתובים לא שיבטלו ויגנזו חלילה אלא שיתבטל הקריאה הפשוטה המובנת לרעה ויהפכו הקריאה כמדבר מהטובות והנחמות כו' ועד"ז יהי' ג"כ קריאת הקללות שבתורה שיהפכו הקריאה הרעה לקוראם לטובה ולברכה בתיבות עצמן של הקללות עתה כי לא ישתנה מן התורה אות ואפי' תג א':
