1
טעם. של ל"ג בעומר. משום דכל ימים שאין אומרים בו תחינה לא מתו תלמידי ר"ע והם ימי פסח. ב' ימים דר"ח אייר. וא' דר"ח סיון. ז' שבתות. בס"ה י"ז ימים. וא"כ נשארו ל"ב ימים עד מספר מ"ט שבהם מתו התלמידים וע"כ שמחים ביום הל"ג. מהרי"ל. ועי' פ"מ סי' תצ"ג דא"א תחנון אף במנחה שלפני ל"ג בעומר. ואם הוא ביום א' אין אומרים צ"צ בשבת שלפניו. מפני שהוא כמו תחנון. לבוש שם:
2
קונטרס אחרון ע"כ שמחים ביום הל"ג. ובספר נופת צופים כתב דתלמידי ר"ע מתו בל"ב ימי הספירה עד שמת רשב"י ל"ג בעומר שהי' האחרון שבהם ונמתקו הדינים ול"ג בעומר הוא יום שמחתו עד היום כידוע: כתב בספר ארחות חיים סי' תצ"ג אות א' וז"ל ראיתי בכתבי הדע"ק דאם התחילו בנישואין ביום ל"ג בעומר מותר לגמור בליל ל"ד גם אם עיקר החופה בלילה שרי כיון שכבר התחילו בהעסק ביום ל"ג. ובמק"א כתב דיש להקדים א"ע ולעשות גם הסעודה ביום ל"ג ושלא לעשות ריקודים וכלי זמר בליל ל"ד רק כפי כוונתם לש"ש קיל לפי שכבר הוא יו"ט אצל החתן והכלה וחלו עליהם ז"י המשתה ודוחה האבילות ובמקום פסידא שכבר הכינו הסעודה וחשש קלקול השידוך וכדומה יש להקל ע"ש: ובש"ע האריז"ל כתב וז"ל בענין ההולכים על קברי רשב"י ובנו במירון ביום ל"ג בעומר ראיתי למורי ז"ל ה"ה זה שמונה שנים שהי' שם עם אשתו וביתו הג' ימים ההם. גם הלך לשם לגלח בנו במשתה ושמחה בימים ההם. וגם העיד לי הרר"א הלוי שהוא הי' נוהג לומר נחם בברכת המזון וגם אמר שם במירון וכשסיים הברכה אמר לי מורי משום רשב"י הקבור שם למה הוא אמר נחם ביום שמחתי ולכן יהי' בנחמה בקרוב וכן הי' לו כי לא יצא חדש עד שמת בנו הגדול וקיבל נחמה עליו:
