טעמי המנהגים ו׳

טעם. דמברך ענ"י אע"ג דקי"ל אפי' עשה צרכיו ועומד להתפלל אינו מברך ענ"י ובשחרית מברכין. מטעם דבבוקר נעשה כברי' חדשה וצריכין אנו להודות לו ועד"ז תקנו כל ברכות השחר לפיכך צריכין אנו להתקדש בקדושתו וליטול ידיו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. מ"א סימן ד' ס"ק א' בשם הרשב"א. ובדיעבד היכא דא"א בע"א אינו מעכב לא כלי ולא כח גברא. ע' רמ"א שם סעי' ז' ומ"א שם

קונטרס אחרון עמק ברכה. ובסידור יעב"ץ כתב שברכת אלהי נשמה צריך לתוכפה לאשר יצר כי היא ברכה סמוכה. ולזה אינה פותחת בברוך. ומי שלא ישן בלילה אינה אומרה. ועיין ט"ה ח"א סעיף ל':