טעמי המנהגים תקע״א

עוד טעם. מפני שכל אחד מישראל הי' עסוק בקציר שלו והיו מפוזרים כל א' בגרנו וצוה למנות כדי שלא ישכחו זמן עלייתם לרגל. שם:

קונטרס אחרון בלא ברכה. ובספר ברכי יוסף סי' תפ"ט אות י"ט כתב בשם הרב מקראי קודש דאם שכח לספור יכול לעבור לפני התיבה ולברך ולספור להוציא אחרים ע"ש. ועי' חק יוסף שם ס"ק י"ז שגם דעתו כן הוא. ועי' שערי תשובה שם סק"כ. ועי' פר"ח שם סעי' ח': ובספר ארחות חיים שם אות ח' כ' בשם ס' מאורי אור על מש"כ באו"ח שם סעי' א' דביום הראשון אומר היום יום אחד. דמסתברא שאם אמר יום ראשון יום שני וכו' שיוצא. ואדרבה ניחא לשון ראשון בהתחלת היום. דיום א' משמע למחר. כמו ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ונראה דנקטי ימי הבריאה שנזכר יום אחד ומיוסד על התורה מזוקק שבעתים מ"ט שערי בינה. וכמו מ"ט ימי הספירה וסגי ברמז חד עכ"ל: אם טעה הש"צ בספירה והזכירו אחר לומר כהוגן אם האחר לא אמר היום כך וכך. רק כך וכך יכול לספור בברכה אבל אם אמר היום כך וכך חוזר לספור בלא ברכה. מ"א סי' תפ"ט סק"ט: