טעמי המנהגים תקנ״ח

עוד טעם שחמץ אסור במשהו. משום דאז ולא יכלו להתמהמה אף משהו דכבר היו במ"ט שערי טומאה. ישמח משה פ' בא:

קונטרס אחרון מים אחר אפייתה. יש אנשי מעשה שמחמירין על עצמם ואין אוכלים שום מצה שרוי' או מבושלת במים שחוששין שמא נשאר בה מעט קמח שלא נילוש ויתחמץ עכשיו ע"י השרוי' או הבישול. ולא מהני בזה מה שנקלה באור דהמצה מפסקת בין האור ובין הקמח. עי' שערי תשובה סי' ת"ס סק"י שהאריך בזה: וכן הוא בש"ע הרב ח"ג שו"ת סי' ו'. ובספר אשל אברהם מהד"ת סי' תס"ג מלמד זכות על הנוהגים לבשל קמח ממצה טחונה במים וכן חתיכות מצות גם העבות וסיים דגם המחמירים ע"ע ואינם אוכלים שום מצה מפוררת או מבושלת או מטוגנת כלל ואוכלים מצה שרוי' במרק באחרון של פסח וכן אוכלים מה שקורין קניידליך כי בדרבנן יו"ט שני לכ"ע אין מדחס"י להחמיר בחששות רחוקות: עוד כתב פירורי מצה בתבשיל לנזהרים עכ"פ מהדק העולה באפי' אין חשש קמח. ובצונן אין חשש בפירור ע"ש: