טעמי המנהגים תקמ״ז

עוד טעם. כיון שבשעת אמירת ההגדה יש היסח הדעת מהשתיה ואינו עולה אז על לבו שישתה אח"כ עי"ז יש הפרד גמור בין הכוסות וראוי לקבוע על כל או"א ברכה בפ"ע משא"כ לגבי ברכה אחרונה כיון שלא הי' בו גדר שביעה והסתפקות וקביעות הדעת שלא ישתה עוד לא חל עליו חיוב ברכה אחרונה. אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל:

קונטרס אחרון עי' ברהמ"ז. ויותר נכון שאם הוא צמא למים ורוצה לשתות תיכף אחר הקידוש יהי' המשקה שרוצה לשתות לפניו בשעה שיברך על היין ואז א"צ לברך על המשקה שרוצה לשתות לא בתחלה ולא בסוף. ועי' ט"ה ח"א סעי' ר"ח בהשמטה: