טעמי המנהגים תק״מ

עוד טעם. משום דבעל הגדה נקט מכות בכורות ולא נקט הכי באינך. דאינהו היו המכה עצמה ור"י בא להורות בסי' שגם הבכורים היו מכה עצמה כמ"ש במדרש למכה מצרים בבכוריהם שהבכורים עצמן הכו לאביהם למהר לשלחם יסוד האמונה:

קונטרס אחרון למהר לשלחם. ובס' יסוד האמונה פי' עז"ה. ע"פ המדרש למכה מצרים בבכוריהם. בכוריהם לא נאמר אלא בבכוריהם שהיו הבכורים מכים זא"ז לכך נותן ר"י סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב. כי קשה דבכל הנוסחאות נמצא כתוב אצל בכורות מלת מכות בכורות אמאי לא נימא מכות דם מכות צפרדע וכו' כמו בבכורות. אבל במה שארז"ל שהיו הבכורים מכים את אביהס יובן מ"ש מכות בכורות שפיר שהי' הבכורים מכים את אבותם ור"י חולק בזה ומפיק מלת בכוריהם לדרשא אחריתא ומרמז במה שנתן סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב שהיא אחר חושך תיכף בכורות ולא מכות בכורות שהבכורים לא הי' מכים את אביהם מדלא נתן סימן באחמ"ב. וז"ש המדרש לכך ניתן ר"י סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב שר' יהודא בא לחלק בסימניו על הת"ק ואמר שהבכורים לא היו מכים את אביהם: