טעמי המנהגים תקל״ז

1 טעם. שאין מברכין על קריאת ההגדה כמו שמברכין על קריאת מגילה והלא מצות עשה הוא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר וכו'. מפני כי במה שאומר בתחלה בקידוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב"א כתב טעם אחר שאין לברך על קריאתה. מפני שהוא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפי' בדבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. ונקראה הגדה. ע"ש והגדת לבנך ביום ההוא וכו'. ועוד מפני שמגיד בה ענין יציאת מצרים והנסים ונפלאות שעשה עמנו הקב"ה באותו זמן. אבודרהם. ועי' פ"מ סי' תע"ג ס"ק כ"ט וז"ל אמירת הגדה אין לומר בהסיבה אלא באימה ויראה ע"ש:

2 קונטרס אחרון להם התורה. ובספר ילקוט האורים בליקוטים פי' בשם ס' זכרון יעקב מה דאי' שלהי מכות ע"פ ת'ו'ר'ה' צוה לנו משה. תרי"א מצות קבלנו ע"י משה. ושתים מפי הגבורה שמענו. זש"ה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה. ר"ל אלו לא נתן לנו את התורה. היינו תרי"א מצות. רק אלו השתים דמפי הגבורה שמענו דיינו: