1
טעם. שעושין מצה אפיקומן ואין עושין מרור אפיקומן הלא שניהן כתובין בפסוק אחד כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. לפי שמצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן. הלכך עבדינן למצה אפיקומן זכר לפסח שהוא מדאורייתא ולא עבדינן למרור אפיקומן זכר לפסח לפי שהוא מדרבנן. ספר התניא סי' מ"ח: