טעמי המנהגים תק״כ

1 טעם. שנהגו העם לעשות בליל פסח שלש מצות. זכר לשלש סאין שאמר מהרי שלש סאין ופסח הי'. ובציעתה זכר לקריעת ים סוף וירדן שנבקע בפסח. דעת זקנים מרבותינו בעלי התוס':

2 קונטרס אחרון זכר לשלש סאין. ואסור לטלטל בשבת ערב פסח המצות מצוה כיון דאסור באכילה מדרבנן ביום זה הוי מוקצה. אבל שאר מצה מותר לטלטל כיון שיכול ליתנה לעופות או לאינו ישראל או לתינוקות. משא"כ מצת מצוה שודאי אינו רוצה ליתנה להם. פרמ"ג סי' תמ"ד סק"א: ובספר אלה המצות כתב ומנהגן של ישראל תורה הוא להיות כל א' יוליך כזית מצה של מצוה ואומרים עליו שהוא לשמירה בים וביבשה ואפי' בין האומות יש ששואלין בשביל כאב הראש ואומרים שהוא בדוק אצלם: כתב בספר מנחם ציון להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מנחם מענדל מרימנאב זצוק"ל דהמלאכים שבאו אצל אברהם לבקרו שהו אצלו יותר משבעה חדשים כי ביום הכפורים נמול ובשעת פטירתן היה פסח שאכלו מצות אצלו וע"ל בהשמטה לסעי' תתרנ"א: ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל שפי' המדרש צר הקב"ה קלסתר פנים של מרע"ה דומה לאברהם אבינו ע"ה ואמר למלאכים שרצו לקבל התורה הלא זה שאכלתם אצלו בשר בחלב. דלכאורה קשה דבפסוק נאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ובכה"ג אין איסור. רק הטעם. דאסור באכילת בשר קודם חלב דבשר היא דין וחלב רחמים וקיי"ל תתאה גבר ע"כ כשאוכל מקודם בשר מתגבר ח"ו הדין. אבל כשאוכל מקודם חלב רחמים מתערין אולם ע"י שרצו המלאכים לנצח את התחתונים ויהי' שורת הלכה דעילאי גבר א"כ אדרבא עשו איסור מה שאכלו חלב קודם: ובספר שפתי צדיקים וירא כתב דזה הטעם שאוכלים בחג השבועות חלב וחמאה ובשר. לזכרון שע"י שאכלו המלאכים אצל אברהם אבינו חלב ובן הבקר גרם למשה לקבל התורה: ובמהר"ם שי"ף בדרושים פי' אבות פ"ג אם אין קמח אין תורה. אם לא נתן א"א ע"ה קמח לאורחים. אין תורה. ואם אין תורה שלמד אברהם אבינו תורה אפי' ע"ת לא הי' נותן קמח הכנסת אורחים: ובספר גבולת בנימין פי' בשם גדול א' המדרש פליאה ע"פ תהלים ע"ד עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. באדם בשביל דם נדה. עפ"י דאיתא במדרש שבשעת מתן תורה כשטענו המלאכים תנה הודך על השמים. והשיב להם משה שהם עברו על התורה שאכלו בשר בחלב אצל אברהם. וע"ז קשה הלא מתחלה אכלו חמאה וחלב ואח"כ בן הבקר. רק יש לתרץ עפ"י מה דאיתא בש"ע יו"ד שצריך להפסיק בנתיים באכילת פת בקינוח והדחה בשתייה. והם לא אכלו פת כדאי' במדרש ולחם לא הביא ששרה אמנו פירסה נדה. ועפי"ז יובן המדרש פליאה הנ"ל:

3 תעשה מצוה בשלשתן ופעם אחד שלח הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר יצחק אייזק מזידיטשוב את בניו להרב הצדיק הקדוש מדזיקוב זללה"ה וציוה להם לשאול אותו למה בתפילין מניחין ארבע פרשיות. וכן בציצית עושים ארבע ציצית. וגם בלולב לוקחים ארבע מינים. וגם בכוסות של פסח צריכין לשתות ארבע כוסות. ומצות אין מניחין אלא שלשה. וכשבאו אצלו שאלו אותו שאלה זו. ותירץ להם הלא גם במצות בשביל זה שוברין מצה אחת לשנים ונמצא הם ג"כ ארבע ע"כ. וכבר אמרז"ל אפי' שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד והם מקדשים שמו ית' בכל הדיבורים והמאמרים וממשיכין קדושה בכל עניניהם: ויזהר משבירך על אכילת מצה ועל אכילת מרור שלא יסיח בדבר שאינו מענין עד שיאכל גם כריכה זו כדי שתעלה ברכת אכילת מצה ומרור גם לכריכה זו וצריך הסיבה ואין נוהגין לטובלו בחרוסת. לבוש סי' תע"ה סעי' ו'.