1טעם. שאסור לאכול מצה כל יום ארבעה עשר. מפני שהוא כמו הבועל ארוסתו בבית חמיו שלוקה עליה מכות מרדות מדרבנן על שמראה גודל תאותו ושהוא להוט לשטוף בזימה ולא יוכל להתאפק עד שמכניסה לחופה שמברכין עלי' ז' ברכות כן האוכל מצה בע"פ מראה תאותו ורעבתנותו שאינו יכול להתאפק להמתין עד הלילה שיברך ז' ברכות קודם שיאכל המצה כגון ברכות יק"ז נ"י. בפה"א. דירקות וברכת המוציא. וברכת על אכילת מצה. לכן לוקין אותו עליו וגם מכות מרדות מדרבנן אם אוכל ביום קודם ברכו כל הברכות הללו. לבוש סי' תע"א סעי' ב':2קונטרס אחרון הברכות הללו. ועי' באה"ט סי' תע"א סק"ה בשם שכנה"ג דרבים נוהגים שלא לאכול מר"ח. ובסידור יעב"ץ פי' יכול מר"ח. משעה שהזהיר מרע"ה על הפסח ומתחילין לשאול ולדרוש בהלכותיו. ת"ל בעבור זה. וכתב שם מדומה אני שהקפידו שלא להקדים אמירת ההגדה. ועכ"פ בע"פ ודאי לא ש"ד כדרך שיש קפידא על אכילת מצה מבע"י. ה"נ מילת' חדתא חביבה ויהבי דעתייהו ושמעו. משא"כ אם הרגילה על לשונו מבע"י כבר נזדקנו הדברים. ואין הנפש מתפעלת ממנו כל כך. אם שבודאי אין לאסור לימוד הבנתה מבע"י אדרבה מצוה רבה היא לטרוח מקודם לירד לעמקה. וכך נאה וראוי לכל י"ש באמת. אך לא יוציאנה בשפתיו בקריאה ממש כסדרה מטעם הנ"ל. ועוד דקעבר אב"ת ותמהתי על מנהג אשכנזים שאומרים עבדים היינו במנחה דשבת הגדול:3ויברך המוציא על מצה אחרת תחלה. עי' שערי תשובה סי' קס"ח ס"ק כ"ד בשם שו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' י"א וי"ב דאף פת גמור שנטחן עד אשר דק ואין בו פירורין כזית אעפ"י שגלגלם יחד ע"י דבש או שמן כיון שכבר נתבטלו ע"י פירור מתורת פת אין מברכין עליו רק במ"מ ע"ש. ועי' ארחות חיים שם בהגהות בשם ס' גן המלך דמצות דקות הם מכלל רקיקין דקין שכוססין אותן שהם כדין פת הבב"כ רק משום שהן עיקר לחם לפסח מברכין עליו המוציא אבל מה שנפרד ומטגנין שוב מעולם לא הי' עליו דין לחם. ובס' הדרת קודש כ"כ בשם הגדה מעשה נסים ובשם עבה"ק. ע"פ שחל בשבת יערה מכ"ר לכ"ש ש"פ ומשם לכלי ש"ח ואם אין היס"ב שרי מכ"ר ובדיעבד אין לאסור. פרמ"ג סי' תמ"ד א"א סק"ד:
