טעמי המנהגים תפ״ו

טעם. שאומרים כל חמירא וחמיעא כו' בלשון תרגום. כי בהיות שהלחם היא חיות האדם ואין ראוי לזלזל בכבוד הצריך לו ואלו הי' אומר בלה"ק שמבינים בו מזיקין ומקטריגים אפשר שיבאו לקטרג על הענין לכן תקנו אותו בלשון תרגום. סדה"י. ונראה דמטעם זה אין מברכין זמן על בדיקת חמץ. עוד טעם. מפני עם הארץ שאינם מבינים בלה"ק כ"א בלשון ארמי. ד"מ:

קונטרס אחרון ומזה הטעם אין מברכין שהחיינו על מצה אע"פ שיש בה שמחה והנאה לגוף. משום דדי לו בזמן שאומר על הכוס: אבודרהם: