טעמי המנהגים ת״פ

עוד טעם. שאם יבדוק ולא ימצא זמן מה יתרשל שוב ויתייאש מן הבדיקה ולא יבדוק עוד היטב. חק יעקב סי' תל"ב ס"ק י"ד:

קונטרס אחרון והוא מחסרון ידיעתם. ובספר דרך פקודיך כתב ג"כ וז"ל רבים מהמון עם שאינם בני תורה טועים וסוברים שהבודק בעת שבודק כל החמץ שמוצא בבדיקתו מחויב לשרוף והוא טעות רק שמחויב לבער החמץ מרשותו. ואם מוצא לחם יפה ראוי לאכילה יבערנו מן העולם ע"י אכילה או ע"י נתינה לעכו"ם ואכילת בהמה וכיוצא ובלבד שיבערנו מרשותו. ואם מוצא חמץ ברשותו אחר זמן איסורו לא סגי בביעור מרשות בלבד רק צריך לבערו מן העולם לגמרי: ועי' לבוש סי' תל"ד סעי' ג' דמהאי טעמא יאמר בביטול היום כל חמירא דחזיתיה ודלא חזיתיה דבערתי' ודלא בערתיה. שהרי מבטל הכל ואינו משייר לעצמו כלום משא"כ בלילה שאין דעתו לבטל אלא מה שלא ראה אבל מה שראה הוא רוצה לאוכלו ואם יאמר בלילה כן מחזי כשיקרא הלכך בלילה לא יאמר אלא דלא תזיתיה ודלא בערתיה:

שמכניסין בו חמץ. בשו"ת משכנות הרועים סי' ז' כתב וז"ל באתי להזהירכם דבר נחוץ שאין העולם נזהרים בו בדין בדיקת החנויות סומכין על מה שמכבדין אותו יום או יומים קודם פסח והם מבטלין מצות תקנת חכמים שציוו לבדוק אור לי"ד לאור הנר דוקא ע"כ תזהרו במצוה יקרה שהיא אחת בשנה: ונידון אם חנותו רחוק מביתו אם די בברכה אחת או דנימא דהליכה הוי הפסק כתב שם בשם הרב הה"ג מהרש"ק מבראד זצ"ל שיעשה כך שיכוין בשעת ברכה שאינו יוצא בזה רק להבית ולא לחנות או שיעשה אח"כ איזה הפסק בכוונה כדי שיצטרך אח"כ ברכה אחרת ואין בזה משום גורם ברכה שא"צ המבואר בסי' רט"ו כי כיון שיש בזה דיעות חלוקות מותר לעשות כן: