טעמי המנהגים שצ״ו

1 טעם שחייבו לאכול שלש סעודות בשבת. מפני שהאוכל אכילה גסה יצטרך להרחיק זמן האכילה שאחרי' וכשיראה שהוא מצוה לאכול שלש סעודות לא יאכל בשום סעודה מהם כ"א בשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודה שאחריה נמצאו כל סעודותיו לשם מצוה ולשובע נפשו וישאר לבו פנוי לעסוק בתורה ונמצא כובש יצרו בסלקו האוכל מלפניו בעודו תאב לו וכשיעשה זה ביום המנוחה כל שכן שיעשה כן ביום המלאכה שלא יכבד עליו לבטלו ממלאכתו. אבודרהם. ועי' לבוש סי' רצ"א סעיף א' שהחיוב שלש סעודות הוא מהתורה שכן דרשו מס' שבת דף קי"ז ע"ב מדכתיב תלתא זימני היום בפסוק אחד. ויאמר משה אכלוהו היום. כי שבת היום לה'. היום לא תמצאוהו בשדה. ודרשו דאכולהו קאי אכל תלתא היום שבקרא ע"ש:

2 קונטרס אחרון מצוה לאכול שלש סעודות. רבים אוכלים בשר ודגים בס"ג. וראי' מהזוהר פ' בראשית מ"ח ע"ב במש"כ ולזעורי היינו בסעודה של זעיר אנפין בתרי תבשילין סגי. וכן נהג הרב הצדיק הקדוש מזידישוב זצוק"ל:

3 אכלוהו היום ובשם הרב הק' מרימנאב זצ"ל אכלוהו היום כי שבת היום וגו' הכניסו קדושת השבת אל תוך עצמיכם כמו המאכל הנכנס לתוך מעי האדם. וזה אכלוהו את היום. עוד אמר דעו כי עם קדושת שבת יורדת כל מיני השפעות שבעולם והאיש אשר ירצה לקבל השפע העליונה הוא מוכרח להביא הרצון אל הדיבור ולומר לכבוד שבת קודש והשפע יורדת ממילא מלמעלה. וזה רמזו חכז"ל זכור ושמור בדבור א' נאמרו. היינו כי בדיבור תליא מלתא. ובספר אהבת שלום פ' וירא כתב כמו שעיקר חיותו של אדם הוא הנשמה הקדושה והוא שמו של האדם וע"כ כשקוראין לאדם ישן בשמו יכולין מהר להקיצו כי כשקורין אותו בשמו שהוא הנשמה אזי מעוררין חיותו ממקום שרשו בהשתלשלות עד שמורידין את החיות אל האדם. כן טוב להזכיר בשבת קודש בכל פעם השם שבת כי שבת הוא צרורא דלעילא דבי חיי' כולא וע"י קריאת השם שבת עי"ז אנו מעוררין חיות השבת שהוא שמא דקוב"ה דהוא ושמו חד. וזה ג"כ כוונת אמרם ז"ל הנכנס לחולה בשבת אומר שבת הוא מלזעוק פי' שע"י זעקת השם שבת נתעורר חיות דשבת ומשם נמשך רפואה מאילנא דחיי. וע"ל בהשמט' לסעי' שנ"א בד"ה ובס' עולת החודש: ובספר הגהות מהרצ"א פ' יתרו כתב על מה שכתב בזוהר שם דף צ"ב ע"א זכור את יום השבת לקדשו כו' מאן דאדכר למלכא אצטריך לברכא לי' מאן דאדכר שבת צריך לקדשא לי' ע"כ. דכפי הנראה כשאומר ומזכיר שב"ת צ"ל קוד"ש: ועי' באה"ט סי' ש"ז סק"ב בשם של"ה דאדם המבקר חבירו בשבת לא יאמר לו כדרך שאומר בחול כגון צפרא טבא אלא יאמר שבת שלום או שבת טוב לקיים זכור את יום השבת: