1טעם. שמשימין היד לפני הנר אחר הדלקה בע"ש ומברכין ואח"כ מסלקין היד. כיון דהמנהג כהי"א שמברכין אחר הדלקה ע"כ משימין היד לפני הנר שלא יהנה ממנו עד לאחר הברכה כדי שיהא הברכה עובר לעשייתו. רמ"א סי' רס"ג סעי' ה'. וטעם. היש אומרים שמברך אחר הדלקה. משום דאי תברך קבלה לשבת ואסורה להדליק וא"כ ביו"ט תברך ואח"כ תדליק כ"כ בסוף ספר הדרישה בשם אמו. אבל אין חכמה לנשים דלא חלקו חז"ל. מ"א שם ס"ק י"ב:2קונטרס אחרון הברכה עובר לעשייתו. ובספר אשל אברהם סימן רס"ג כ' כשמדליק איש נכון לברך קודם ההדלקה שאצלו אין ההדלקה קבלת ש"ק וי"ל שגם המ"א יודה בזה וכן הוא נוהג ע"ש: כשמתארח אצל א' ויש לו חדר מיוחד צריך להדליק בחדרו ולברך אע"פ שאינו אוכל שם. לפי שהדלקת נר שבת חובה אף בלא אכילה כדי שלא יכשל בעץ ואבן. ואם אין לו חדר מיוחד שם. ואפי' אם יש לו אלא שבעה"ב משתמש שם ג"כ וצריך הבעה"ב להדליק שם נר שלו. אין האורח צריך להדליק שם כלל. כי מצות הדלקת נר שבת הוא מקיים במה שמדליקין נר שבת בביתו משלו. ש"ע הרב סימן רס"ג סעי' ט'. ובירידים שכמה אורחים בחדר א' אחד מדליק ומברך ואחרים עונים אמן. עי' פמ"ג שם ס"ק י"ד. ובענין אם מותר להדליק בנפט לבן נרות של שבת עיין בשו"ת שו"מ מהד"ת ח"ג סי' קי"ח שהורה דאם הנפט מזוקק יפה ולבן אז מותר להדליק. ובשו"ת בית יצחק חיו"ד ח"א סי' ק"כ אות ד' ה' העלה דיכול לברך על גאהזליכט או על עלעקטרישעס ליכט להדליק נר של שבת. דכל מאור הדבוק בכלי בפלאטינען דראטה בגליהליכט. או בפחמים בבאגענליכט נקרא נר ע"ש.
