טעמי המנהגים ר״נ

1 טעם. שנקרא יום ששי ערב שבת. לשון תערובות. כי ביום הששי יתערב שם קדושת שבת הבא. כי ערב שבת הוא הממוצע בין השבת והחול ובו מתערבים ומתמצעים. ולכן קורין בקידוש יום הששי ויכולו השמים ביחד הגם ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו כו' כי באמת יום הששי הוא המחבר את יום השבת לחול ולרמז זה אנו קורין את ליל שבת על יום הששי שקורין בל"א פרייטאג צו נאכט. וכן להפך ביציאת שבת אנו קורין את ליל א' על שבת בל"א שבת צו נאכט. ולכאורה הי' ראוי להיות בהפך לקרות את ליל כניסת שבת על שם שבת וליל יציאת שבת על החול כי הלילה הולכות אחר היום שלאחריו רק כי מורה כנ"ל על קדושת שבת שמתערב בחול ולכן גם בליל מוצאי שבת קורין על שם שבת שקדושת שבת משפיע לימי החול. זרע קודש פ' בראשית. וע"ל סעי' תכ"ז ועי' ליקוטים סעי' קי"א וסעי' קי"ג:

2 קונטרס אחרון יום ששי ערב שבת. בספר תולדות אהרן תשא כתב שבכל עש"ק צריך אדם לפשפש במעשיו כערב יו"כ שהוא סוף השנה כך ערב ש"ק הוא סוף ששת ימי המעשה. ולכך צריך להתודות ולקבל על עצמו קדושה וטהרה גדולה כדי שיוכל לכנוס לשבת ולדבק א"ע ביראה עילאה ולא יסיח דעת מקדושת שבת. כי התעיף עיניך בו ואיננו ולכך ושמרו בני ישראל את השבת לעשות הכנה לקבל את השבת: ובספר אור לשמים בהר כתב שמעתי בשם רבינו האלקי מוהר"ר אלימלך זצוק"ל שעש"ק הוא בחינת עיוה"כ: