טעמי המנהגים ר״כ

טעם. שלא תקנו ברכה על שמיעת קול שיר כמו שתקנו על הריח ועל שמיעת בשורות טובות. לפי שכל ההנאות נשאר רושם התועלת בגוף אף משיעבור זמן הפעולה. אבל השיר משמח בשעת שמועה ברוחני ומשיעבור לא ישאר תועלת גשמי וה"ל כדבר שאין בו ממש דמש"ה ריח שאין בו עיקר אין מברך עליו. הלכות קטנות. ח"ש סי' ק"ס: