טעמי המנהגים כ״א

1 טעם. שמניחים תפילין בזרוע שמאל. דכתיב ידכה פי' יד כהה דהיינו השמאל שהוא תשה. מנחות דף ל"ז ע"א:

2 קונטרס אחרון בזרוע שמאל. התפילין נקראים פאר. ע"כ צריך האדם להתנאות בהם ויקח מהמובחרים שיוכל ויהיו נאים ומשובחים בעצמן וברצועותיהם. ואם כלו יקח חדשים שאין ההוצאה בהם כל כך. ואם אין ידו משגת ייפה אותם בבתים חדשים וישחיר אותם מזמן לזמן בדיו שחור היטב שנראים כחדשים סדה"י: וצריך ליזהר שלא יניח תפילין שאולים. ובזה נכשלים רבים מעוברי דרכים כי הקשר צריך שיהי' עשוי לפי מידת ראשו של כל אחד וא'. ואין בני אדם שוים שהרי יש קטן וגדול ובינוני. ועי' בספר זכור לאברהם בשם הש"צ דל"ט דצריך להאפיל בטליתו על הזרוע בשעת הנחת התפילין של יד ע"ש. ונ"ל דהטעם הוא. שלא להיות לאחרים לאות. עי' ט"ז סי' כ"ז סק"ב.

3 ובסידור לב שמח כתב שמעתי מצדיקים שאומרים מקשירה של יד שלהם הם מקשרים כמה וכמה אנשים מישראל לחי החיים ב"ה: וראיתי בכתבי הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל ואתחנן וז"ל הצדיקים בחייהם בדיבורם ובעשייתן הם מדבקים ומקשרים נשמת ישראל לשרשן. כמו ששמעתי שאמר ר' ר' מיכלי זלה"ה בשעה שבירך להניח תפילין והי' קושר השל יד הי' מקשר נשמת ישראל להקב"ה על כמה מאות פרסאות ואמת הוא. מ"מ אמר רק על כמה מאות פרסאות וגם לא לעולם רק בחיים בשעה שהי' מניח תפילין וכדומה. ודוד המע"ה התפלל אגורה באהלך עולמים. שיגור באוהל הקב"ה לעולם שיזכה למדריגות גדולות ונתקבל תפלתו. וכן כל נשמת הצדיקים בכל דור ודור לפי מדרגתו כך הם זוכים. ובענין מתי יתחיל להניח תפילין אם בשנת בר מצוה כדעת הרמ"א ז"ל סי' ל"ז או איזה חדשים קודם כדעת המג"א ז"ל, כתב בספר הדרת קודש בשם הגאון הקדוש המפורסם מהר"ש מבעלז זצוק"ל דטוב יותר שהתעוררות בחיבה יתירה שיש לו בהתחלת המצוה שיהי' בזמן החיוב מה"ת: עוד כתב שם דמה שאומרים העולם דמנהג ביתום שיתחיל להניח תפילין קודם. אולי הטעם. כדי לזכות נפש הנפטר לזה יתחיל קודם ע"ש.

4 ועי' רמ"א או"ח סי' נ"ה סעי' ט' דמי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני: ובשם הבעש"ט זי"ע שפי' המדרש פליאה אין מניחין תפילין אלא בשבת. כי הנה כאשר אומרים השיר של יום. אזי ביום א' אומרים היום יום ראשון בשב"ת. וכן ביום ב' אומרים היום יום שני בשב"ת. וכן ביום ג' ויום ד' ויום ה' ויום ו' אומרים היום יום פלוני בשב"ת. אמנם בשיר של יום השביעי אומרים היום יום שבת. ושוב אין אומרים לשון בשבת. וזהו אין מניחין תפילין אלא כשאומרים בשבת. והיינו כל ששת ימי המעשה ולא כשאומרים שבת והיינו ביום השבת: