1
טעם. דאם חל ר"ח ביום א' והי' אוכל ויצא שבת שאומר רצה ויעלה ויבא עי' ט"ז סי' קפ"ח ס"ק ז' וכן ראיתי שהרב המאה"ג מוהר"ר יוסף שאול נ"ז אבד"ק לבוב זללה"ה שנהג כן אף שלא אכל כזית פת בלילה משא"כ בחנוכה ופורים שאינו מזכיר רק של שבת. משום דאינו אלא רשות להזכיר כדאיתא בפ' במה מדליקין דף כ"ד ע"א עי' מ"א סי' קפ"ח ס"ק י"ג וס"ק י"ח:
2
קונטרס אחרון עי' מ"א סי' קפ"ח כו' וס"ק י"ח. ובש"ע הרב שם סעי' י"ז כתב דלכך במו"ש של חנוכה ופורים מזכיר של שבת ולא של חנוכה ופורים. לפי שכל יום שאין קרבן מוסף אין הזכרתו חובה בברהמ"ז מ"ש. היה אוכל ביו"ט וכן בר"ח וחנוכה ופורים וחשכה לו אם עדיין לא התפלל ערבית צריך להזכיר מענין היום אעפ"י שמברך בלילה. כיון שהתחלת הסעודה היתה ביום. ואם אכל בער"ח ונמשכה סעודתו גם תוך הלילה ואכל גם בלילה כזית פת צריך לומר יעו"י וכן בחנוכה ופורים אעפ"י שבהתחלת הסעודה הי' פטור מלהזכיר לפי שמ"מ חל עליו חיוב ההזכרה באכילת כזית שמשחשיכה. שם. והנה כתב לחלק בין אם חל תנוכה או פורים ביום א' והי' אוכל ויצא שבת אין להזכיר רק של שבת. אבל אם חל תנוכה או פורים באמצע השבוע אז אע"פ שבהתחלת הסעודה הי' פטור מלהזכיר אם אכל גם בלילה פת צריך לומר בלילה על הנסים:
