טעמי המנהגים קפ״ד

טעם. שיש ליזהר כשבא לברך ברכת המזון שיסיר את המאכלת מעל השלחן. מפני שהשלחן נקרא מזבח ומה מזבח הזהרנו בו שלא להניף עליו ברזל, שנאמר שמות כ' לא תבנה אתהן גזית וכו' ודין תורה היא שאם עשאה לאבני מזבח גזית בכלי כסף או בשמיר שהי' מותר הא אין עיקר האסור בגזית אלא מפני הברזל שהוא החרב והתורה הרחיקו מן המשכן שכתוב שם כ"ה זהב וכסף ונחושת. ולא הזכיר שם ברזל וכן במקדש כתוב מלכים ו' ומקבות והגרזן כל ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. והטעם. לפי שהוא כוחו של עשו שנתברך בה מפי אביו בראשית כ"ז ועל חרבך תחי' וכתיב מלאכי א' ואת עשו שנאתי לכך הוא מרוחק מן המקדש וכן השלחן הזהרנו לסלק החרב מעליו לפי שהחרב הוא המחריב שהוא סיבת החרבן שהוא הפך השלום ואין לו העמדה במקום ברכה שהוא שלום שהרי המזבח והשלחן מאריכין ימיו של אדם והחרב מקצר ואינו דין שיונף המקצר על המאריך. שלחן ארבע:

קונטרס אחרון המאכלת מעל השלחן. בסידור לב שמת כתב דבשבת ששלום בכל ואין שטן ואין פגע רע והכוחות ההם שובתים אין לסלק כי אין לעוררם כלל. ובשם מהר"י כתב וז"ל יש להסיר פת שלם מהשלחן כשמברכין בה"מ ועוד דאין ברכה מצויה בדבר שלם דהוה כמו דבר שבמידה שאין הברכה מצויה. ובספר לחם מן השמים כתב שצריך להשאיר בכוס של ברכת המזון מעט יין על השלחן ומעט פירורי לחם ולא לחם שלם. משום העורכים לגד שלחן ומפה פרוסה על השלחן.

לסלק החרב מעליו. בספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' ק"פ כתב דלגבי סכין בשעת ברהמ"ז מהני כסוי לכ"ע רק למי שידע בו האריז"ל שהוא משורש קין אמר לסלק הסכין מהשלחן לגמרי בברהמ"ז. ע"כ להניחו בתיבה שתחת השלחן שקורין טישלא"ד י"ל דקיל היטב.