1טעם שמברך על היין שבתוך הסעודה. משום דחשוב שבכמה מקומות מברכין עליו אע"פ שאין צריך לשתי' כגון קידוש והבדלה. מ"א סימן קע"ד ס"ק א'. ועי' רש"י ברכות דף מ"ב ע"א בד"ה דגורם. ועי' תוס' שם דף מ"א ע"ב בד"ה א"ה דמהאי טעמא אין מברכין בפסח על החזרת בורא פרי האדמה רק על אכילת מרור בלבד כיון דרחמנא קבעיה חובה דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו הוי כמו דברים הרגילין לבא מחמת הסעודה דפת פוטרתן ע"ש. ואף שנוהגים עכשיו לקדש ולהבדיל על השכר אפ"ה א"צ לברך עליו בתוך הבעודה דעיקר תקנת חכמים הי' על יין אלא דקצת מקילין לקדש על השכר ושאר משקים במקום שאין היין מצוי לכן אין לברך עליהם בתוך הסעודה דחשיבות אינם מצד עצמם אלא כיון דאין יין מצוי. ארץ חמדה:2כתב קיצור של"ה מצאתי כתוב בשם גדול א' שנוהגין כן בארץ איטליא, מי שאין לו פנאי ללמוד על שלחנו או שאינו יכול ללמוד יאמר לכל הפחות ג' פסוקים מתורה. וג' פסוקים מנביאים. וג"פ מכתובים. ג"פ מתורה ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא שמות ט"ז. ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך שמות כ"ג. ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם דברים ח'. וג"פ בנביאים הוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים ישעיה ל"ג. למה תשקל כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה. שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם ישעיה נ"ה. הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם. ישעי' נ"ח. וג"פ מכתובים ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד תהלים ק"ד. טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו תהלים קי"א. עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים תהלים קמ"ו:3עוד כ' וז"ל מצאתי במשניות הנדפסי' באמשטרדם שנת ת"י שיש לומר אלו פסוקים אחר כל סיום ספר וגם לאחר אכילה קודם ברכת המזון והמה מסוגלים עד מאוד שלא יחסר מזונו כל ימי חייו. להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר ולנצח על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך. בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי. שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי. כי הלבישני ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'. ישמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב. נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. אודך כי עניתני ותהי לי לישועה. ואח"כ יאמר השיר של יום שהיו הלוים אומרים בבית המקדש ע"כ:4קונטרס אחרון דאזלינן בתר רובא בכל שני מינים. ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' ר"ח כתב ז"ל ומרק שעם שארי תבשילים שאינו מה' המינים מברכים שהכל רק על המרק או על החלב כאלו הוא ודאי עיקר ויוצא ידי חובתו גם על התבשיל כיון שבלא"ה שהכל פוטר בדיעבד גם התבשיל. ומ"מ טוב ליקח בשעת הברכה המרק בפני עצמו ואין חשש ע"י אכלו אח"כ המרק עם התבשיל כי לא שייך בזה איגלאי מלתא למפרע ע"ש. ועי' בש"ע הרב סי' ר"ב סעיף י"ג: אורז ודוחן הירז ורייז שנתבשלו אם לא נתמעכו מברך עליהם בפה"א. ואם נתמעכו ירא שמים לא יאכל אלא בתוך הסעודה. ובשעת הדחק שאין לו פת מברך בין על הירז בין על רייז שהכל ולאחריהם בורא נפשות. קש"ע סי' נ"ב סעיף י"ז: ובספר מעשה רב להגר"א ז"ל סי' ע"א כתב אורז הוא רייז מברך לפניו במ"מ ולאחריו בנ"ר. חמשת מינים גפן. ותאנה. ורימון. זית. ותמר. חמשת מיני דגן. חטה. ושעורה. וכוסמי"ן הוא הנקרא בל"א אורקיש. שבולת שוע"ל הנקרא האבער. שיפון הוא הנקרא קארין. ומה שלועזין המון עם לתיבת דגן קארין הוא טעות כי תיבת דגן כולל כל החמש מינים כולה נקראים דג"ן. וקארי"ן הוא שיפון בלשון הקודש. דרך פקודיך. כתש אותם במכתשת והסיר קליפתן ונתמעכו ונדבקו יחד ע"י הבישול. וכן כל מיני גרויפן גערשטני או האבערנע גרויפן שידוע שהם נחלקים ע"י הכתישה ולא נשארו שלימים. וכן קאשי של דגן כ"ז לפי שנחלקו ע"י כתישה אפי' לא נדבקו יחד ע"י הבישול מברך תחלה במ"מ ולבסוף על המחיה. עי' ט"ז סי' ר"ח ס"ק י"א וח"א כלל נ"ד סעיף ב'. אבל אם לא הוסרו קליפתן וגם לא נתמעכו מברך בפה"א. ולאחריו יש מחלוקת אי מברך בנ"ר או מעין ג' ע"כ לא יאכל כשיעור רק תוך הסעודה ואם אירע שאכל שלא בתוך הסעודה מברך בנ"ר. ד"ת בשם מ"א שם סק"ב: על מאקיראניס או טאהרט שעושים משקדים וצוקער וביצים ונותנים בו קמח לדבק ולא שיתן טעם בתערובות אם השאר מינים הם הרוב אין לברך עליהם רק שהכל כברכת הפירות שנתרסקו לגמרי. קש"ע סי' מ"ח סעי' י' וסי' נ"ב סעי' ט"ז. וכן בכל שאר תערובות של ה' מינים עם שאר מינים. אבל אם הה' מינים הם הרוב או שבאים כדי ליתן טעם. מברך במ"מ. ולענין ברכה אחרונה אם אכל שיעור שיהי' בו כזית בכדי אכילת פרס יברך מעין ג' ואם לאו יברך בנ"ר. עי' מ"א סי' ר"ד ס"ק כ"ה וט"ז סי' ר"ח סק"ג ובאה"ט שם סק"ג. ועי' מ"א סי' ר"י סק"א. וראוי ונכון שישאל כל אחד קודם שיאכל דברים כאלו באיזה אופן שנעשו בכדי שידע לברך ברכה הראוי' לו בין לפניו בין לאחריו. מאנדלין המחופין בצוקער אפי' מחופין לגמרי מברך עליהן בפה"ע. באה"ט סי' ר"ד ס"ק י"ט. על ורד שקורין רוזי"ן ברכתו בפה"א. עי' מ"א שם ס"ק כ"ג: חרעמזליך שעושים מקמח של קארטאפליס. באלביס שנתפררו וחוזרין ולשין אותם בשמן וביצים ברכתם שהכל. פת הנעשה מטאטערקי שקורין רעטשקי או של שאר מיני קטניות מברך שהכל. עי' סי' ר"ח:5יברך על היי"ש בתחלה. ובס' עמק ברכה כתב אם הביאו לפניו יי"ש ומיני מרקחת שיש בהם פרי העץ או פרי האדמה יברך בתחלה על המרקחת יהיה מה שיהי' ואח"כ יברך על היי"ש שהכל אע"פ שחפץ יותר ביי"ש מ"מ מחויב להקדים דבר שברכתו ב"פ העץ או ב"פ האדמה ואצ"ל דבר שברכתו במ"מ לפני שהכל ואח"כ יברך על היי"ש וישתה:6מחמת ספק ברכה. ובספר אור צדיקים דרך סעודה כתב ג"כ דעל כל מיני פירות הן חיין הן מבושלים רק בלא בשר וכן על האגוזים ומיני קטניות הבאים בתוך הסעודה צריך לברך ברכה הראויה וברכת המזון פוטרת מברכה אחרונה ע"ש: ושמעתי מאדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק"ל בשם זקינו הגאון הקדוש מהר"ש מבעלז זללה"ה שאם הובא לו קטניות בתוך הסעודה הי' מברך עליהם כיון שלא הי' דעתו עליהם קודם הנטיל' ועל הפולים שקורין בויניס לא הי' מברך. כיון שדרכן לבוא בתוך הסעודה. ובפורים אמר לי שאינו יודע האיך נהג ע"כ: מעשה אופה צוקער קיכען. טארט. מאנדיל קיכען. וכדומה. אם אוכל מהן מחמת רעבון כדי לשבוע מהן אינו צריך לברך עליהן בתוך הסעודה אבל אם אוכל מהם רק לתענוג יש ספק בברכה. וע"כ ראוי לאדם לכוין בשעת ברכת המוציא לפטור כל מה שיאכל ממינים אלו. קש"ע סימן מ"ג סעיף ו'. וכן כ' בס' עמק ברכה.
