1
טעם. כשעושה הנקב שתוחב בו הציצית לא יעשנה למעלה משלשה גודלין משפת הבגד. מפני שנאמר על הכנף ולמעלה מג' אין זה כנף אלא בגד. ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל עד סיף הציפורן. משום שנאמר על הכנף ואם הי' למטה ממלא קשר גודל הוי תחת הכנף. א"ח סימן י"א סעיף ט':
2
קונטרס אחרון פיאות הראש. ובשו"ת הד"ר ח"א סי' נ' כתב ששמע מהרב הצדיק הקדוש מהרי"א מזידיטשוב שאמר בשם דודו ורבו הגאון המפורסים מוהר"צ זללה"ה שהקפיד שלא ללמד את התינוק עדי היותו בן ד' שנים: ובס' מעשה יחיאל תולדות כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר יחיאל מיכל מגלינא זצוק"ל שיתחיל ללמוד אחר שיהי' ג"ש ואז יחנכו בפיאות ג"כ והשערות של הראש ישקול במאזנים עם מטבעות של כסף ויתנם לצדקה:
3
להסתכל בציצית. בספר כתב יושר כתב בשם האריז"ל שצריך בכל רגע להסתכל בציצית באופן זה. היינו שיקח הארבע ציצית בידו ויסתכל בהם ב' פעמים. כנגד ב"פ עין. ויאמר כאלו יש בהם תכלת ובשעת התפלה שלא יכול להפסיק יכוין כאלו יש בהם תכלת ודבר זה מועיל מאד להתפלל בדחילו ורחימו ולהעלות הנשמה בלילה. כי ממשיך על האדם אור מקיף כו' ויועיל מאד להביא לאדם יראת הרוממות. ויועיל מאד לפרנסה בסוד הכתוב עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. ובס' קיצור של"ה כתב בשם הכוונת שכל המעביר ציצותיו על עיניו בשעה שהוא אומר פ' ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סימוי עינים. ובס' מסורת הברית פי' הפסוק ופרשת כנפיך על אמתיך. ע"ד שכ' הרב החסיד בעל שלה"ק כי כנף גימ' כעס כי מי שהוא כועס יאחוז בכנף הציצית וזה סגולה לבטל הכעס ע"כ. והנה רות ראתה שהחרידה את בועז והיתה מתירא לנפשה לקללת חכס בועז חלילה שלא יקללה מתוך כעס שיכעוס עליה על שהחרידה אותו וכדאי' במדרש חרדת אדם יתן מוקש חרדה שהחרידה רות לבועז וכו'. ולכן נתחכמה רות ואמרה לו ופרשת כנפיך על אמתיך. כנפיך דייקא שאמרה לו אל תכעס עלי ולהעביר הכעס אחוז בכנף ציצית שלך:
