טעמי המנהגים קע״א

טעם. שצריך נ"י לפת. משום סרך תרומה שהידים שניות ופוסלות את התרומה אבל חולין לא מהני' בהן שני ומפני סרך תרומה שירגלו אוכלי תרומה ליטול ידיהם נוהגות בחולין. רש"י מס' חולין ד' ק"ו ע"א:

קונטרס אחרון נ"י לפת. בספר אשל אברהם סי' קס"א כתב בשם הרב מוה' אבא בק"ק בוטשאטש יצ"ו שפקפק על המרבים בנ"י לסעודה מצד מ"ש בש"ע דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא כו' כי אין הכוונה להרבות רק במה שיש בזה תועלת כבש"ע אם מצד שיהי' רביעית בכל שפיכה אם מצד שיהי' בטוח שיהי' המים בשפיכה אחת על כל מקום כל דהו השייך לנ"י ויותר אין להרבות ע"ש. כ' מהרש"ל שאין ליטול ידיו ממים ששאבו עכו"ם וכן שפחה וכן הוא בתשב"ץ אות רע"ח ובספר ארחות חיים סי' ד' סעי' י"א כתב בשם חותנו ששמע מפיו הקדוש הרב הגאון מוהר"ר חיים מסאנץ זי"ע אשר רבינו הקדוש ר"ר שמעלקי מניקלשפורג זללה"ה הי' לו שלש מאות חומרות בנט"י לאכילה וחשב גם א' מהם מים ששאבו עכו"ם: עשה במים מלאכה וה"ה אם הדיח בהן ירקות, פסולים. מ"א סי' ק"ס סק"ה ובס' הדרת קודש אות ל"ה כתב בשם ספר יד הקטנה דאם שרה ירקות מעט בחביות מים ואין צורך להם אלא מעט מים. וניכר לכל שלא ירד כל החביות לצורך הירקות אין המים נפסלין ומותר ליטול בהם ידיו ע"ש.