1
טעם. שאין נופלין על פניהם לא בבית האבל ולא בבית החתן ולא בבית הכנסת ביום שיש בו מילה. הטעם בבית האבל שלא להגביר בה הדין ח"ו כי האבל כבר מדת הדין מתוחה כנגדו והוי כמו קיצוץ ח"ו. והטעם בחתן ובמילה מפני ששרוים בשמחה ועת התעוררות ומדת הרחמים כמו בשבת ויו"ט לכן אין נופלין שלא לעורר מדת הדין בעת הרחמים. ובמילה ג"כ דוקא בשחרית אין נופלין אבל במנחה אפילו מתפללים בבית המילה אצל התינוק אומרים התחנון מפני שאין שרוין כ"כ בשמחה משום צערא דינוקא. ועי' פ"מ סי' קל"א ס"ק י"א וס"ק י"ב דכשמתפללין אצל התינוק א"א גם במנחה וכן אצל התינוק א"א צו"צ במנחה ע"ש. אבל בחתן אין אומרים התחנון אצל החתן כל אותו היום של החופה ולא יותר. לבוש שם סעי' ד' ועי' מ"א שם ס"ק י"ב דיש נוהגין שלא ליפול כל ז' כשהחתן בבהכ"נ. ועי' ברכי יוסף סי' קל"א סעיף ה' בשם הרב החסיד המקובל מוהר"ר יעקב צמח שאע"פ שלא נכנס לחופה כיון שבאותו יום עתיד ליכנס לחופה אין נופלין ע"פ ויום מילה יוכיח ע"ש: וע"ל סעי' תתרמ"ד:
2
קונטרס אחרון ביום שיש בו מילה. אבל היה"ר שאחר קה"ת אומרים. לפי שיש בו בקשה לחיי הנמול בכלל ישראל ולא גרע ממ"ש שעושין לו. ואפי' בשבת אומרים בקשת רחמים לחיי כלל עדת ישראל כמו שאומרים יקום פורקן ומי שבירך. יעב"ץ: ועי' בספר לבושי מכלול סי' ד' דכתב וז"ל לא נמצא שלא לומר יה"ר ביום שאין בו נפ"א. ואני חזיתי להרב הקדוש מוהר"ר יחיאל מיכל מגלינא זצוק"ל בהלולא של מר חותנו הרב הצדיק הקדוש מפרימישלאן זללה"ה. שלא אמר תחנה ואחר קה"ת אמר יה"ר וכן אני נוהג אחריו אם דבכמה מקומות אומרים תחנה ג"כ עכ"ז רוב החסידים תפשו שלא לומר תחנה כמו דהלולא דרשב"י ע"ה זי"ע ומדליקין נרות. ואדמו"ר הקדוש מסטרעטין ציוה לשורר על הציון הפיוט של בר יוחאי. ועושין משתה ובליקוטי תורה להאריז"ל כתב דטוב לומר על היא"צ של הצדיק חיד"ת משמן.
3
ולא יותר. ועי' מ"א שם ס"ק י"ב דכתב וז"ל במדינות אלו נוהגים שלא ליכנס לבית הכנסת יום או יומים קודם החופה ואולי הוא מהאי טעמא כדי שיוכלו הקהל לומר תחנה ומיהו אם נכנס אומרים תחנון מלבד יום החופה. ועי' ט"ז שם סק"י דכל ז' ימי המשתה לא יבא החתן לביהכ"נ מטעם זה שלא ימנעו לומר תחנון. ובספר אשל אברהם שם כתב ונראה שכשהוא בביהכ"נ או בביהמ"ד הק' המיוחדים לרבים והוא איננו מתפלל כלל בין המתפללים אז ולא הניח כלל טלית ותפילין כי דעתו להתפלל עם מנין שיתפללו אחר כך בזה לכ"ע אין למנוע מלומר תחנון ע"י החתן כי רק כשמתפלל עמהם גם שאינם שווים במקום אחד שייך צירוף מה שאין כן כשהוא לומד והם מתפללים. ומ"מ כשיוצא החתן לחוץ ללמוד בחדר הסמוך הוא עצהיו"ט ע"ש. ובאלמן שנשא אלמנה דוקא תוך ג' לנשואין אבל לאחר ג' נופלין. באר היטב שם ס"ק י"ד.
