טעמי המנהגים קכ״ג

טעם. שנוהגים הכהנים לשלשל טלית של מצוה על פניהם וידיהם כדי שלא יוכלו הם להסתכל בעם ולא העם בהם ויבואו לידי היסח דעת ומנהג יפה הוא. ב"י שם. והגאון יעב"ץ כתב שאין נכון לשלשל הטלית עה"פ לא הכהנים המברכים ולא ישראל המתברכים. אלא צריך דוקא פנים כנגד פנים שניהם מגולים רק יעמדו באימה ובכוונה על הברכה:

קונטרס אחרון באימה ובכוונה. וטעם. כשהכהנים עולים לדוכן מנגנים תמיד ניגון אחד מתחלה ועד סוף. משום דאיכא למיחש לטירוף הדעת מטה משה אות קצ"ג. וטעם. אם הכהן אבל על אביו או אמו אינו נושא כפיו כל י"ב חודש וה"ה בשאר קרובים תוך ל' רק יוצא מביהכ"נ בשעה שקורא הש"ץ כהנים או כשנותנים מים ליטול ידיהם. לפי שאינו שרוי בשמחה וראוי למברך שיהי' שרוי בשמחה כמו שמצינו ביצחק אחר שאכל אמר ואברכך. לבוש סי' קכ"ח סעי' מ"ג: