1
טעם. שאמרו חז"ל כל תפלה שאין בה פושעי ישראל אינה נשמעת. לפי שהצדיק כשהוא בדביקות גדול' אז בלתי אפשר לו שיפסיק מדביקותו להשפיע לישראל. וכשיש פושעי ישראל דהיינו שפשע במדרגות ישראל אף שאינו רשע גמור כי אם שפשע באותה מדרגה הנקרא ישראל אז הוא גורם להפסיק הצדיק מדביקותו וגורם בזה שמטה הצדיק עצמו לצרכי העולם מה שהם צריכין להשפיע להם ואז תפלתו נשמעת עבורם לכל צרכיהם. נמצא בכל תפלה צריך פושעי ישראל אחד למנין עשרה כדי שיפעול את ההשפעה בנטיית הצדיק. נועם אלימלך פ' וירא ועי' לקמן סעי' תשמ"ז:
2
קונטרס אחרון החלבנה שריחו רע. ובספר בית שמואל אחרון וירא פי' בדרך הלצה מה שאמחז"ל במשנה אבות ואל תהי רשע בפני עצמך. דרשע שהולך בין הציבור לפעמים הוא תועלת דאם מדת הדין מקטרג' על ישראל שהמה אין צדיקים. רואה הקב"ה דנגד הרשע הזה המה צדיקים אבל אם הוא רשע בפ"ע ואין הולך לביהכ"נ אין בו שום תועלת: וזה פי' כל פועל ה' למענהו דדרשו חז"ל כל מה שברא הקב"ה לא ברא דבר לבטלה. דהכל צורך אל העולם. וגם רשע. ר"ל דמה שברא רשע הוא ג"כ לצורך עולם. דתועלת הוא ליום רע. ר"ל דכשישראל בצרה תועלת הוא הרשע דמרחם הקב"ה על הצבור דכנגד הרשע הזה המה צדיקים. וא"כ גם הרשע לא ברא לבטלה. ובספר מדרש אליהו דרוש י' כתב דעם זה פירשו מז"ל בפסוק פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם דקשה דהל"ל ולא בזה את תפלתו לשון יחיד כמו שנכנס בלשון יחיד. אמנם הכוונה פנה הקב"ה אל תפלת הערער שהוא הרשע. ובזה לא בזה את תפלתם של המתפללים עמו.
