1טעם. עטיפת הטלית. לפי שכסוי זה מכניע את לב האדם ומביאו לידי יראת שמים. ב"י סי' ח' ועיין באר היטב שם ס"ק ג' וז"ל וצריך לכסות ראשו כו' כדי שיתפלל באימה. כתב א"ר שם ס"ק ד' בשם עדי זהב ומ"מ צריך לכסות ראשו מתחלת התפלה עד סופו. ולא כמו קצת אנשים שמברכין על הטלית וזורקין אותו מאחריהם ועליהן נאמר ואותי השלכתך אחר גוויך ע"כ. וכן משמע בזוהר פ' במדבר ופרשא על רישין פירושא דמצוה. ומ"א שם ס"ק ג' כ' משמע בקדושין דף כ"ט שבחור שלא נשא אשה לא היה מכסה ראשו אפי' הוא ת"ח ובדף ח' איתא דמי שאינו ת"ח אפי' נשוי לא היה מכסה ראשו ע"ש:2קונטרס אחרון וצריך לכסות ראשו. ועי' ט"ז סי' ח' סק"ג דאפי' בלא תפלה יש ליזהר מלהיות בגילוי הראש מאחר שהעם תופסים אותו לקלות ולפריצות ואיסור גמור הוא מאחר שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם שעושין כן תמיד תיכף כשיושבין פורקין מעליהם הכובע וא"כ זה נכלל בכלל ובחוקותיהם לא תלכו ע"ש. ובסוף שבת כסי רישך כי היכי דליהוי עלך אימת' דמרך. וכן בקדושין דף ל"ג ההוא גברא דלא מכסי רישי' אמרו כמה חציף האי גברא כו'. ואיתא במס' כלה בעובדא דההוא תינוק שעבר לפני הזקנים וראשו מגולה אמר ר"א שהוא ממזר ור"י אמר בר הנדה ורע"ק אמר ממזר ובר הנדה ושאל לאמו והודה לו שכן היה. ע"כ ירחיק עצמו בזה יותר משאר חוקותיהם ע"ש: ועי' בכור שור שבת דכתב ראיתי מדקדקים אפילו במרחץ מניחים מטלית על הראש וכן נהגתי מעודי ע"ש וע"ל בהשמטה לסעי' רמ"ט. ובס' צמח דוד ח"ש אלף הרביעי כתב וז"ל בתחילת מלכות יון הי' חכם א' באטיני עיר החכמה וי"א ברומי והי' דורש ברבים שהעם יסירו את הכובע מעל ראשם בשעת עבודתם וטעמו שמקודם היתה ההכנעה היותר גדולה בהולכי יחפי רגל כענין שנאמר הוא הולך יחף. ובהיות שהראש יותר נכבד מהרגלים יותר ההכנעה יש בפריעת הראש מבפריעת הרגלים. ומזה נתפשט המנהג שהפחות מחבירו או אפי' דומה לו מכניע את עצמו במה שפורע ומגלה את ראשו. אך המנהג הזה בין הנוצרים לבד ולא לזולתם ע"כ:3מברך שהחיינו. ומה שדעת רוב הפוסקים שאין לברך שהחיינו על עשיית מצוה חדשה שלא עשאה מעולם עי' ש"ך סי' כ"ח סק"ה. הלא אין לך שמחה גדולה יותר מזה. ועל פרי חדש או בגד חדש מברכין. לפי דבאמת כל מצוה אפי' ישנה צריכה להיות חדשה בכל יום כמו שאמז"ל על פסוק והיו הדברים וגו' אשר אנכי מצוך היום על לבבך. בכל יום יהי' בעיניך כדיוטגמא חדשה. ואם יברך על מצוה החדשה שהחיינו נראה דמה שאינו מברך על הישנה הוא משום שאינה אצלו כחדשה א"כ כדי בזיון. ולזה אין מברכין כלל אפי' על מצוה החדשה. ייטב לב עקב. ועי' ט"ה בליקוטים סעי' ק"פ:4דמברך לאחר העיטוף. מי שנתנו לו טלית להתעטף ובירך עליו וקודם עטיפה בא השמש וחטפו מידו ונתן לו טלית אחר' צריך לחזור ולברך. זכור לאברהם אוח ט'. ועי' הלק"ט ח"ש סי' קנ"ג דמי שנטל טלית ע"מ להניחה ובירך עלי' וקודם שסיים הברכה נאבד מידו או שחטפו מידו ימשוך בברכה וילך למקום טלית או תפילין ויסיים אקב"ו להניח תפילין. או ציצית. וע"ל בהשמטה לסעי' רי"א בד"ה כתב בספר. בענין אם יברך בבוקר על טלית קטן כתב הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר יחזקאל אבד"ק שינאווא זצוק"ל בהסכמה להסידור דעת קדושים וז"ל ראיתי ושמעתי כמעט מכל הצדיקים שברכו על טלית קטן להתעטף בציצית שבשעת לבישה נתעטפו ברחבו לראשו וזרקו כל הד' ציצית לצד שמאל כמו בטלית גדול והשיעור הוא שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן בן ט' ובס' תניא נתן השיעור אמה על אמה בכל צד היינו מלפניו ומלאחריו ובשם הרא"ש דאם ישן בטליתו יש לברך בכל בקר על מצות ציצית משום הפסק הלילה דפטור מציצית וטוב כשיהי' ידיו נקיות שימשמש בטליתו בשעת שמברך. ואין שייך לברך להתעטף כי אינו מתעטף אז ע"כ יש לברך על מצות ציצית. ומ"ש בטור והישן בטליתו בלילה א"צ לברך עליו בבוקר נלענ"ד ברור דנזדקר טעות תיבה א' בדברי הטור שצ"ל שאינו צריך לפשטו ולברך עליו וי"ל כי מן השמים נזדקר טעות זה כי בימיהם הי' הארבע כנפות של רובא דעלמא של שאר בגדים ולא של צמר גם לא הי' בהם השיעור שנתנו חז"ל והמ"א כתב דיש פוסקים דאין לברך רק בטלית של צמר וציצית של צמר ע"כ נפל הטעות בדברי הטור ועי"ז נסתפק הט"ז והב"ח ועשאוהו בספק ברכה שאינה צריכה עי' ט"ז סימן ח' ס"ק ט"ז ומ"א שם ס"ק כ"א אבל עתה שזכינו שרוב בני תורה לובשין ט"ק של צמר והוא כשיעור ודאי שפיר דמי יש לסמוך על המחבר ורמ"א ז"ל שפסקו בסתם לברך על מצות ציצית בכל בוקר אם ישן בטליתו ובשעת לבישה להתעטף וכן אני נוהג עכ"ל: ועי' ט"ז סי' ת' סק"ז בשם הד"מ הטעם שמברכין על ט"ק בעל כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בט"ק כזה לפי שאין בו עיטוף ולכן לא מברכין להתעטף דהוי משמע דמקיימין המצוה כתיקונו. רק מברכין להשי"ת שנתן לנו מצות ציצית ואף שאין מקיימין עכשיו כתיקונו ולזה מברכין לשון על דמשמט לשעבר וכן כתב הלבוש שס סעי' ה' ועי' פרמ"ג שם. ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' ת' כתב וז"ל הייתי נהוג לברך על טלית קטן דצמר על מצות כמ"ש מוהרמ"א ז"ל שם סעי' ו' ואין לשנות ונוסח ברכה זו הוא בתוספתא ומ"ש בש"ע סעי' ג' לעשות גם עיטוף בט"ק אולי הרי זה גבי מי שאין לו רק ט"ק ורוצה לצאת ידי חובת מצות עיטוף והברכה שבש"ס להתעטף. אבל לפי מנהג שלנו שיש לכל א' מהנשואים טלית גדול אין צריך עיטוף בט"ק כלל: אך זה לי כמה שנים שאני מברך רק על טלית גדול להתעטף ופוטר בזה גם ט"ק מהברכה כו' כיון שבלאו הכי בעת לבישת הט"ק א"א לברך עליו מצד שאין הידים נקיות וכיון דאדחי אדחי ומ"מ אני נהוג כעת להרהר הברכה בעת לבישת הט"ק כי בהרהור אין שום קפידא בידים שאינם נקיות וגליתי דעתי פעם א' על כל ימי חיי ברכה הסתמית שעל הטלית גדול קאי גם על הט"ק גם אם אשכח בשום פעם מלכוון להוציא הט"ק בברכה עכ"ל: יחזיר ב' ציציות לפניו וב' ציציות לאחריו כדי שיהא מסובב במצוות. ויש נוהגין לשום צד ימין על כתף שמאל כדי שיהי' מסובב בציצית. ש"ע הרב סי' ח'. ועי' שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקע"א דצריך שישליך ד' הכנפות על צד השמאל ולא יהי' מהם כלום על צד הימין לתקן את יצר הרע דכתיב ולא תתורו וכו': עוד כתב איתא במדרש שגבריאל הי' מכריז ואומר למי ים סוף שלא ישטפו את ישראל שעתידין להתעטף בציצית מאחוריהם משמע שבשעת העטיפה יהי' כל הטלית והציצית מאחוריו ע"ש:5לברך קודם לבישה. ובסידר לב שמח כתב וז"ל כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן. בטלית לאחר ששם על ראשו אלא שלא שם הציצית בידו ולא השליכו לאחוריו.
