טעמי המנהגים תתרס״ג

טעם. שהקובר את מתו אפי' בעי"ט לעת ערב ונהג אבילות רק שעה מועטת קודם יו"ט כיון שבא הרגל מפסיק את האבילות ונחשב לו כאילו כבר נהג אבילות כל ז'. משום דכתיב ושמחת בחגך אתי עשה דרבים ודחו עשה דיחיד. לבוש סימן שצ"ט סעיף א':

קונטרס אחרון ר"ה וי"כ. שעה אחת לפני יו"כ חשובה כז' ונוהג דין ל' עד ערב החג והחג מבטל ממנו גזרת ל' ומגלח בערב החג לבוש סי' תקמ"ח סעי' ט"ו. שעה אחת לפני החג הרי ז' והחג הרי י"ד ושמיני עצרת חשוב כז'. והטעם משום דילפינן מקראי שאם לא הקריבו קרבנות של עצרת בעצרת יש לו תשלומין להקריבו כל ז' וחשבוהו ג"כ כז' ימים לענין אבילות וכל המועדים הוקשו להדדי הרי כ"א יום ויום שני של ש"ע הרי כ"ב יום ומשלים עליהם ח'. וטעם. ששמיני עצרת אינו מבטל דין ל'. לפי שלא נהג גזירת ל' כל ימי החג האיך יבא השמיני ויבטל ממנו גזירת ל' שלא נהג בהן לפיכך דיו שנחשב יום ח' כז' ימים שלימים וישלים עליהם עוד ח' ולא יבטל כל דין ל'. שם סעי' ט"ז. השומע שמועה בשבת או ברגל והוא יום ל' ולמוצאי שבת ורגל נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום א' ולערב חולץ מנעליו זמן מה אע"ג דגם ביום הי' אסור בדברים שבצנעה לא נפטר בזה שהרי עכ"פ חייב בכל דיני אבילות שעם א' וזה לא הי' נוהג בשבת ולכן אינו דומה שאם חל ז' שלו בשבת אינו נוהג שום אבילות במו"ש לפי שכבר נהג כל דיני אבילות בכל השבוע. והטעם. שלא ינהוג ז' ול' כאלו שמע ביום ל' בחול. כיון דהשמועה גורם לאבילות ובשבת א"א לנהוג שאר אבילות. וא"כ יהי' הגרמתו חמור משל עצמו דבעצמו של יום השמועה אינו נוהג ובמה שהוא גורם ינהוג אבילות משא"כ כששמע בחול. חכמת אדם כלל קס"ו סעי' ד' בשם לבוש. ועי' ט"ז סי' ת"ב סק"א: