טעמי המנהגים תתרס״ב

טעם. שאין אומרים הלל בבית האבל. מטעם שנאמר שם לא המתים יהללויה ונמצא לועג לרש. ט"ז סימן שע"ו ס"ק ב'. ועיין פתחי תשובה שם ס"ק ב' דבבית האבל שאינו בית שמת שם המת אלא שמת במקום אחר אומרים הלל אך האבל אין לומר מטעם שנאמר שם זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. וכן בהבדלה שעושה תוך שבעה על הכוס אע"ג דרשאי להבדיל אין לו לומר פסוקי שמחה שקודם לה רק יתחיל מהברכות וכל מה דראוי לאבל שלא לומר אפי' רצה להחמיר ע"ע ולומר אינו רשאי מפני כבודו של מת ע"ש. ועי' באר היטב א"ח סימן תכ"ו ס"ק ד' דאבל לא יקדש הלבנה בז' ימי אבילות ודוקא כשיש עוד זמן לקדש אבל אם עובר הזמן שאינו יכול לקדש הלבנה יכול לקדש בימי אבלו ע"ש. וא"ר שם ס"ק ט"ו כ' ונראה דיקדש בביתו אם יכול ע"ש. ובסידור יעב"ץ כתב דגם האבל אם ז' של לבנה הוא בתוך ימי אבילתו לא יחמיץ המצוה. וע"ל סעיף תנ"ב:

קונטרס אחרון כיון שהכל אומרים. ובספר החיים להגאון הקדוש מהרש"ק מבראד זצ"ל סי' תקכ"ו כ' דגם בשאר יו"ט ואפי' ביו"ט שני של ימים אחרונים או בעצרת ביו"ט ב' דקיי"ל דיום אחרון עולה למנין שבעה חייב האבל לומר הלל. ואף אם מתפלל בביתו ביו"ט מ"מ יאמר הלל כיון שעדיין לא התחיל אבילות כלל. ואף בר"ח וחנוכה שחל בשבת יאמר האבל הלל אם סיים תפלתו בשוה עם הצבור דהוי בפרהסיא אם לא יאמר עמהם: