טעמי המנהגים תתר״נ

1 טעם. שנהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י"א חדשים. כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים כי משפט רשע י"ב חודש. רמ"א סימן שע"ו סעיף ד':

2 קונטרס אחרון י"ב חודש. עי' הרעב"ט סוף פ"ב דעדיות משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש שנאמר והי' מדי חודש בחדשו. כשיבא חודש באותו החודש שמת בו יצא מגיהנם ויבא להשתחות לפני ה'. ובענין מה שצריך להתאבל י"ב חודש אף אם השנה מעוברת סגי בי"ב חודש. ש"ך סי' שצ"א בשם פוסקים ועי' ליקוטים סעי' קע"ח:

3 לא יאמר עוד. ובספר שדי חמד אות קס"ב כתב בשם שו"ת אגודת אזוב. דאם כלו י"א חודש בע"ש יאמר קדיש בשבת ג"כ. דבשבת אין דין גיהנם. והקדיש בשבת הוא להעלותו ממדרגה למדרגה. אבל ביו"ט לא יאמר דגם בי"ט יש עונש גיהנם. וע"ל בהשמטה לסעי' תשע"ט: ביום שנהגו שאם אין אבל לומר קדיש יתום ואמרוהו זה אח"ז בעלי בתים אחרים ויש שם מי שמת או"א שכבר עברו י"א חודש מ"מ יוכל לאמרו גם הוא כשאר העם ואין זה בזיון לאו"א שיחזיקים רשעים באמרו קדיש אחר יא"ח עי' עיקרי הד"ט סי' ל"ו סעי' כ"ז: ויום זה שהוא פוסק בו יש לו כל הקדישים רק ליא"צ שייך קדיש אחד וכן לבן שלושים. ואם יש כמה יא"צ או בני שלושים נדחה הוא מפניהם לגמרי. קיצור ש"ע סי' כ"ו סעי' י"ז. ועי' פרמ"ג סי' קל"ב א"א סק"ב:

4 מן הבן או מן הבת. ובספר פחד יצחק כתב דאם למד עם בן בנו יאמר קדיש כמו שאר אבלים בשוה. ועי' מטה אפרים שער ד' סעי' ט' דמי שמת ויש לו בן וצריך לנסוע למרחקים שלא יוכל לומר קדיש בעונתו ושוכר איש א' במקומו שיאמר קדיש אחר אביו או אמו. אין שאר האבלים יכוליס לדחותו כיון שאומר בשליחות הבן. וסיים ומ"מ נראה שיש לעשות ג"כ פשר שלא יאמר רק חלק שליש ע"ש: המניח אחריו בני בנים ואח טוב שהאח יאמר קדיש בשבילו שהוא מהמתאבלים עליו. עי' עקרי הד"ט סי' ל"ו סעי' י"ט: